נסיונה המוצלח, יש לומר, של התקשורת להרים לגבהים או להוריד שאולה דמויות שונות מחיינו, היא מסלידה ממש. הרי מדובר בתפיסת עולם סובייקטיבית לחלוטין של העיתונאי, אשר לעתים קרובות מדי ניזון משמועות בלבד, אשר לא נבדקו עד תומם, מחברויות ובעלי אינטרסים אשר האובייקטיביות מהם והלאה, מסימפטיות, ועוד גורמים אשר מטים את הכף לכאן או לכאן.
כל זה לא היה מקומם, אילו לתקשורת לא היה את הכוח העצום, להרוס או לברוא את גיבוריהם כרצונם. הקורא הפשוט, אשר אינו מגבש לעצמו קו-מחשבה בהיר וברור ומעדיף את המזון אשר נלעס עבורו על-ידי האינטרסנטים למיניהם, מגבש לעצמו, לעתים קרובות, עמדות הרחוקות מרחק רב מן האמת והמציאות, וגורם להאדרת שמה של התקשורת, לשווא.
עלינו הקוראים מוטלת חובה בסיסית: לקבל מידע הניזון על-סמך עובדות בלבד ולהקשיב לקול תבונתנו בלבד. כנ"ל הוועדות השונות המעניקות פרסי הוקרה על-סמך נתונים אשר לא תמיד ברור מקור המידע שלהם.
בורא עולם נתן לנו מוח המפותח יותר משל שאר בעלי החיים, ועלינו מוטלת החובה להצדיק את החלטתו זו, ולא לנהוג כעדר חסר מחשבה הנוהה אחר כל הרגעי, הפופולרי והפופוליסטי. הכוח האמיתי לשנות דברים אמור להיות בידינו, ואל לנו להעניקו למיעוט, אשר לעתים קרובות ביותר חוטא לתפקידו ומנצלו לרעה.
