תזכורת לשר האוצר עו"ד רוני בר-און ולנגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר: היום לפני 25 שנה, ב-6 באוקטובר 1983, התמוטטו כל הבנקים הגדולים, בעקב פרשת ויסות המניות המפורסמת. שר האוצר והנגיד של אז לא איבחנו עד לרגע האחרון את המשבר. הם היו שאננים, והתעוררו כמה שעות מאוחר מדי. הלקח למצב של היום - ברור.
באותו שבוע קנו רבבות אזרחים דולרים, בקצב המותר (אז) של 3,000 דולר ליום. הם מכרו מניות בנקים בהיקף גדל והולך, כדי לממן את רכישת הדולרים. אז, כמו היום, היו שר האוצר והנגיד שאננים ורגועים. שימו לב: ב-4 באוקטובר הופיע שר האוצר יורם ארידור בטלוויזיה ואמר: "הכל בסדר, לא צריך לעשות דבר". למחרת, ב-5 באוקטובר - יום לפני המפולת! - אמר ארידור: "לא ניתן לציבור להכתיב לנו את המהלכים". מזכיר לכם משהו?
באותו יום, 5 באוקטובר, נפגש ארידור עם ראשי הבנקים הגדולים, שהעלו בפניו דרישות והצעות כדי להרגיע את השוק. ארידור לא השיב. הבנקאים נפגשו גם עם הנגיד משה מנדלבוים, וגם שם לא הוחלט דבר. מאוחר יותר, אחרי המפולת, טען ארידור כי באותם ימים הכין בחשאי, יחד עם הנגיד, תוכנית סודית, בשם: "המהפך הגדול", שהובאה לידיעת ראש הממשלה דאז, מנחם בגין. אין מסמכים המוכיחים שאכן הייתה תוכנית כזו. כמו היום, גם אז, הסתפקו השר והנגיד בדיבורים.
שר האוצר והנגיד של היום חייבים ללמוד שוב את ההיסטוריה הכלכלית, ולגלות איך נוצרת מפולת תוך מספר שעות, לא ימים: ביום חמישי, 6 באוקטובר, הסתער הציבור על הבנקים, מכר מניות וקנה דולרים בכמות ללא תקדים. השלווה של 8.30 בבוקר הפכה תוך 6 שעות להיסטריה. היכן היו השר והנגיד? הם שתקו.
באותו יום אחר-הצהריים נערכה פגישה שיגרתית (הם עוד חשבו על שיגרה!) של ראשי הבנקים עם הנגיד מנדלבוים. מנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור, חייבת לזכור יפה את הפגישה, כי היא השתתפה בה אז בתור המפקחת על הבנקים. מי שלקח את היזמה היה ח"כ אברהם שפירא, שהתקשר לשר האוצר ארידור ודרש לקיים ישיבת חירום לילית.
הישיבה נערכה ב-11 בלילה בביתו של שר האוצר ארידור ברמת אפעל. כל הבכירים הגיעו, חוץ מגליה מאור שלא מצאה שמרטפית לילדים. ח"כ שפירא הביא דיווחים מהשטח על משיכת כספים על-ידי משקיעי חוץ. בישיבה, שהסתימה ב-1 לפנות בוקר, סוכם על צעדי חירום לפתרון הבעיה, שאושרו לאחר מכן על-ידי הממשלה. אחד הצעדים היה סגירת הבורסה לשבועיים. הפרשה הביאה להתפטרות שר האוצר ארידור, ומאוחר יותר נאלץ גם הנגיד מנדלבוים לפרוש.
הלקח ברור: ב-6 באוקטובר בבוקר היו שר האוצר והנגיד שקטים ושלווים, והסתפקו בדיבורים. תוך 14 שעות נאלצו לשבת לישיבת חירום לילית כדי להציל את המערכת הפיננסית ואת המשק. ראוי ששר האוצר בר-און והנגיד פישר, כמו גם החשב הכללי שוקי אורן ובכירים אחרים, המגלים כיום שקט ושלווה, יזכרו: מערכת פיננסית יכולה, חלילה, להיכנס לקשיים תוך שעות, ולא תוך ימים. לעתים דרושים מעשים מידיים, ולא דיבורים. כל שעה קובעת.
