הדמגוגיה של יוסי שריד

ביום 13.8.03 התקיים במליאת הכנסת דיון בנושא זכות השתיקה שבה בחר גלעד שרון. ראש הממשלה, אריאל שרון, הותקף על כך שאינו מגנה את שתיקת בניו. הצביעות חגגה באותו דיון.

ח"כ יוסי שריד, שנאם בשמה של מרצ ובשמו שלו, כמובן, אמר כי יצחק רבין (ז"ל) התפטר ב-1977 - זמן קצר אחרי שהוחלט על הגשת כתב אישום נגד רעייתו, לאה רבין (ז"ל), בגין עבירות מטבע (החזקת מט"ח בחו"ל, אז היתה זו עבירה). שריד תקף את שרון, ואמר כי רבין שימש דוגמא מופתית בעניין זה, והתפטר בגלל מעשיה של רעייתו. ואילו עתה - בניו של שרון שותקים בעבורו, והוא אינו כופה עליהם לדבר, וגם אינו מתפטר.

דבריו של שריד זכו, מטבע הדברים, לתהודה רבה בכלי התקשורת. גם אותם דברים בלתי מדוייקים. שכן העובדות בפרשת רבין שונות בתכלית, ובטח מהגירסה שמציג שריד.

בני הזוג רבין החזיקו אז חשבון בנק בארה"ב, אליו הוזרמו כספים מתשלומים שקיבל רבין בעת כהונתו כשגריר ישראל בארה"ב. כספים אלה נותרו באותו חשבון, גם לאחר ששב רבין לישראל מכהונתו כשגריר, ולאחר שנבחר לכהונת ראש הממשלה.

החקירה נפתחה אז, כידוע, בעקבות חשיפתו של העיתונאי דן מרגלית. אהרן ברק, שכיהן אז כיועץ המשפטי לממשלה, הגיש כתב אישום נגד לאה רבין וזו הועמדה לדין והורשעה. רבין נאלץ להתפטר.

לימים אישר ברק, עכשיו הנשיא ברק, כי הוא נמנע אז מהגשת כתב אישום גם נגד יצחק רבין - אחרי הכל זה היה כספו וחשבונו האישי - בגלל שרבין נענש דיו, בעצם זאת שנאלץ להתפטר מכהונתו כראש הממשלה. ברק הנשיא העמיד דברים במקומם: העבירה היתה של שני בני הזוג, וגם עתה, אחר מות, לא ניתן לטשטש את האמת הפשוטה הזו.