חברון - הסיפור האמיתי

נועם פדרמן קנה את החווה שנהרסה השבוע מאודי דוידי, זמר וחקלאי מוכשר, יוצא סיירת מטכ"ל, שהקים אותה לפני 10 שנים צמוד לשכונה של קריית ארבע. נוכחותו שם מעולם לא הפריעה לאיש וגם השלטון הניח לו. הרס החווה לא היה אלא נקמה מצד המשטרה, שהגיעה באישון לילה, זרקה בברוטליות את המשפחה מהבית כשחלק מהילדים יחפים, והרסה את הבית על כל תכולתו – הבגדים, המקרר, מכונת הכביסה, הכל. למשפחות מחבלים דווקא מאפשרת ישראל להוציא את התכולה טרם הריסת הבית.

אין זו הפעם הראשונה. בדיוק כך גורשו בשנת 2003, בקרבת מקום, לבנת עוזרי וארבעת ילדיה מביתם, חודשים ספורים לאחר רצח בעלה, נתי, בידי מחבלים. הם הושלכו באמצע לילה קפוא ברחוב ירושלמי ללא מעילים ובלי אגורה. גם היא איבדה את כל רכושה שנקבר תחת ההריסות, וגם אז המבצעים היו הג'נטלמנים של היס"מ ומג"ב.

אותו שלטון ואותה משטרה יודעים לגלות אורך רוח אצילי במקרים אחרים. כך עומדים על תילם עד היום בתיהם, חלקם בלתי חוקיים, של הרוצחים מישיבת מרכז הרב ומפיגועי הטרקטורים. כ-200 דונם נשדדו מקיבוץ נצר סירני ע"י כנופיה ערבית מג'ואריש ללא תגובה משטרתית. ההתפרעות בפקיעין שבמהלכה נחטפה שוטרת נסתיימה בפיוס משפיל של המשטרה עם הפורעים וקיום משחק כדורגל משותף. אצל שוטרי הגליל קיים שם כמעט רשמי למדיניות הזו מול הערבים - "נוהל ידיים בכיסים". עשרות אלפי בתים ערביים בלתי חוקיים משני צידי הקו הירוק עומדים ללא שמץ של תגובה מצד "החוק". בעכו, ביום כיפור, כשמאות ערבים השחיתו מכוניות וחנויות של יהודים שהצטופפו רועדים מפחד מאחורי דלתות נעולות, כמו בפוגרומים באירופה, צעדו מאחוריהם כמה שוטרים מבלי לנקוף אצבע. סיורי המשטרה בוואדי ערה אינם מעזים לסטות מהכביש ולהיכנס לאום אל פחם ולכפרים.

את שיא השערוריה סיפקו כלי תקשורת כשהציגו את הגידופים המחרידים נגד חיילי צה"ל (שכלל לא פעלו באותו ערב) מצד כמה פרחחים כעמדת תושבי קריית ארבע, בידעם היטב מהו שיעור הנוכחות של המתנחלים בצבא, ותוך שהם בוחרים להתעלם כמעט לחלוטין מהתגובות ההפוכות של הנהגת הישוב. את העיוות הזדוני הזה ניצלו הצבועים בממשלה ובמערכת הפוליטית עד תום.

חוות פדרמן מספקת לנו הזדמנות להציץ למנגנון המשחק המכור הישראלי. כלי תקשורת חשובים מבצעים רצח אופי למתנחלים ע"י הבלטת דמויות זניחות, תוך חסימת תגובות הפוכות שקיבלו מהנהגת הישוב, התנהגות בריונית מצד המשטרה אינה מדווחת, כאשר כלפי ערבים הסיקור הפוך ואבוי למי שמתעקש על אכיפה. המשטרה מקבלת גיבוי גורף מהשלטון והתקשורת רק נגד יהודים וחוסר גיבוי שערורייתי לגבי טיפול בעבריינות ערבית, ומבינה את הרמז. הפוליטיקאים משתמשים ברצח האופי שנעשה למתנחלים כדי להגביר את הרדיפות נגדם וכך זוכים לחסינות מהתקשורת.

כך פועלים פוליטיקאים, המשטרה וגורמים מרכזיים בתקשורת כמכונה משומנת בשירות אג'נדה אבסורדית - פרו ערבית ואנטי יהודית. חסר רק הפסיכיאטר שיסביר את התעלומה הגדולה – למה?