ברווח שבין יום חמישי בלילה לבין יום שישי בבוקר נראתה בישראל אחת הפארסות התקשורתיות הגדולות של השנה האחרונה.
לאחר שערוץ 2 נכנס לפאניקה בעקבות פרסום ההקלטות של ערוץ 10 הם שידרו את ההקלטות שיש להם. 12 שעות מאוחר יותר יצאו בהודעה - ההקלטות המלאות לא ישודרו באולפן שישי כפי שהודענו.
יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות, ד"ר יהודה לנקרי, אף הגדיל לעשות ואמר ש"לא נראה לי שהיה שם אלמנט חדשותי מסעיר". כן, בטח... בגלל זה לא הפסיקו לדבר על זה עד יום שישי בצהריים.
ערוץ 10, התקפל רק אחרי שהופעל עליו לחץ ממועצת הרשות השנייה. רביב דרוקר, שבתוכניתו המשותפת עם עופר שלח אמורה הייתה להיות משודרת הכתבה המלאה עם ההקלטות של עמיר, פרסם בבלוג שלו את הטיעונים שבגללם הוא חושב שצריך לשדר את ההקלטות ורמז שההחלטה לא סופית.
ביושר מקצועי ראוי לציון הוא אומר "כלי התקשורת בישראל משדרים ראיונות עם רוצחים לא פחות גדולים. אנחנו משדרים נאומים (בלי שאלות) של חסן נסראללה בזמן מלחמה. אנחנו נלחמים על ראיון עם מרוואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם. אנחנו מראיינים את פרנסואה אבוטבול ומנסים להשיג את זאב רוזנשטיין. אנחנו אפילו מפרסמים ראיון עם סמיר קונטאר, שביצע את הפיגוע הנורא במשפחת הרן. רוצחו של ראש הממשלה לא פחות חשוב ומשמעותי מרובם, ברמת השפעתו על חיינו".
שאלות תלויות באוויר אז מה בכל זאת הדבר שגורם לכל גורם בכיר בחדשות הישראליות להרגיש צורך להביע את הקבס שהוא חש כאשר הוא נאלץ, לא עלינו, להזכיר את שמו של רוצח ראש הממשלה יצחק רבין? אולי אפשר למצוא את התשובה במרומז
בקישור הזה.
השאלה הזאת מתעצמת לנוכח השאלות הרבות שצצו ועלו מאז הרצח על החורים (תרתי משמע) בחקירה. הרי במקום אחר, לא היו משאירים את השאלות הללו תלויות באוויר רק בגלל שמי שהעלה אותן היה ימני.
נכון, תיאוריות קונספירציה הן דבר מופרך. אבל כל זה נוגע להסברים תלושים מן המציאות שמנסים להסביר מה קרה בפער שבין החורים הנראים לעין. זה לא מבטל בכלום את השאלות שהן חמורות מאוד. חלקן אפילו פשוטות עד כדי תסכול, כמו למשל, למה לקח למכונית של רבין בין 12 ל-22 דקות להגיע מכיכר רבין לאיכילוב הנמצא במרחק של דקת נסיעה... סתם דוגמה.
ביום שישי פרסמנו באתר News1
הקלטה בלעדית של יגאל עמיר שטוען כי הוא לא ירה את אחד הכדורים שפגעו בגופו (...אולי בגופתו?) של רבין.
האם אין לכך ערך ציבורי וחדשותי מן המדרגה הראשונה? אני חושב שהתשובה לעניין הזה ברורה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
