ראש הממשלה אהוד אולמרט נדחק אל הקיר. את פתיחת החקירות הוא לא הצליח לבלום - על-אף הסיוע שקיבל מכל כתבלבי ופרשני החצר, בהם אותם ברנעים, דנקנרים ואיילות. והוא גם לא הצליח למנוע את הדחתו מתפקיד ראש הממשלה. תוך כמה חודשים הוא יסתלק מכהונה זו, ואז יואצו ההליכים המשפטיים נגדו, כולל סיום החקירות והגשת כתב אישום נגדו. המדובר בתהליך בלתי נמנע, וסופו: שליחת אולמרט לכלא.

אלא שאולמרט, כמו אולמרט, אינו משלים עם המציאות. עכשיו, בחודשים שנותרו לו, הוא פועל מתוך יאוש. במצב זה הוא מסוכן למדינת ישראל, הוא מסוכן לתושבי ישראל, הוא מסוכן אפילו לבני משפחתו. לכן אין זה אולי פלא, כי הוא ואנשיו ממשיכים בהפצת דברי הבל נגד מערכת האכיפה והמשפט ונגד קומץ של עיתונאים, על-אף שכבר הובסו בגיזרה זו:

• אולמרט ניסה להדוף את התחקירים שפרסמנו כאן ב-News1 וחשפו את מעשיו המושחתים, ונכשל;

• אולמרט ואנשיו ניסו להציג את חושפי השחיתות שלו כמי שירדו מהפסים, ונכשל;

• אולמרט ניסו לפגוע במוסד מבקר המדינה, ונכשל;

• אולמרט ניסה לפגוע בחוקרי המשטרה, ונכשל;

• אולמרט ניסה לפגוע בפרקליטות וביועץ המשפטי לממשלה, ונכשל;

אך לא איש כאולמרט ירים ידיים. בחודשים האחרונים הוא עושה מאמץ ניכר כדי להתניע מו"מ ולהגיע להסכמים מדיניים. העובדה שהוא עומד בראש ממשלת מעבר, שסמכויותיה מוגבלות, אינה מזיזה לו. אולמרט פועל כדי להציל עצמו גם במחיר פגיעה בישראל. הוא מוכר כל מה שניתן וזורק מהספינה הטובעת עוד ועוד נכסים, הכל כדי לבנות את תדמיתו, משל הוא הופל מהשלטון בגלל דעותיו/עמדותיו:

• אולמרט הצהיר פומבית על נכונות ממשלתו לוותר לפלשתינים על 97% מהשטח;

• אולמרט הצהיר כי ישראל גרמה במשך עשרות שנים עוול לפלשתינים;

• אולמרט הצהיר פומבית על ההכרח לחלק את ירושלים;

• אולמרט הכריז פומבית על נכונותו להסכם במסגרתו תרד ישראל מכל הגולן;

• אולמרט הכריז כי הוא פועל להשגת הסכם עם סוריה בחודשים שנותרו לו בראשות הממשלה. היינו: תוך שלושה חודשים.

אולמרט פועל ללא רשות וללא סמכות. לראיה: אפילו ראש מפלגת קדימה (הנכנסת), ציפי לבני, התנערה מדבריו. הצהרותיו גורמות נזק בלתי הפיך. שכן, אוייבי ישראל כבר משתמשים בדברים אלה כדי להצביע על אחריות ישראל לסבל של מיליוני פלשתינים, ולכך שעד עתה לא נמצא הסדר בין ישראל לפלשתינים.

אולמרט פועל, כאמור, מתוך יאוש. הוא מבין היטב, מן הסתם, לאן מובילות החקירות ולכך שהוא מצוי בסיכון ממשי של הרשעה והליכה לכלא. לשנתיים-שלוש לפחות. בנסיבות אלה, קיים חשש ממשי שבייאושו יגיע אולמרט להסכמים ו/או יתן התחייבויות בשמה של ישראל, דבר העלול לגרום נזק גדול עוד יותר לישראל. מכך צריך להישמר.

גם בתחום המשפטי גדולה הסכנה. בחקירותיו הטיל אולמרט את האשם באחרים. גם אנשי אמונו נפגעו מעדותו. אורי מסר ושולה זקן הם רק שניים מהחשודים אליהם הפנה אצבע מאשימה. הם קיבלו את הכסף מטלנסקי, לא אני, אמר אולמרט שוב ושוב.

גם בחקירתו בפרשת כרמיה ניסה אולמרט להתנער מאחריות. עליזה פעלה, עליזה דיברה, עליזה רצתה את הבית. לא בכדי נאלצו החוקרים לחקור את אולמרט ורעייתו באותו יום במעון ראש הממשלה, תוך מידורם זה מזו. שאלת השאלות היא: האם מחמת יאושו ונוכח דפוס פעילותו (ראו לעיל) וכדי להציל עורו: האם ימכור אהוד גם את עליזה.