החוליה האבודה

בספרו של צ'רלס דרווין משנת 1859 מוצא המינים כפי שהובא במאמרי הדן באבולוציה, הועלתה השערה מדעית לפיה מיני בעלי החיים התפתחו זה מזה, ולא נבראו זה שונה מזה.

אלא שככל שהיה ידוע בזמנו, חסרה חוליה עיקרית, חשובה, להוכחת השערתו, והיא המעבר בין החיה (הקוף) לאדם (ההומו סאפיינס). היו, ועדיין יש, עוד חוליות חסרות שחסרונן מטה את הכף לטובת התיאוריה הנגדית, והיא שהיו כמה מסלולי התפתחות מקבילים, אך החוליה החסרה העיקרית – ואולי: "החוליה האבודה" – היא זו האמורה לקשר בין הקוף לבין האדם.

יש להודות כי יד המדענים התומכים בנכונות השערתו של דרווין היא על העליונה, למרות שההיסטוריה של המדע כבר הוכיחה שבנושאים שבמדע, לא אחרי רבים להטות. כנס לאוטובוס גדוש בנוסעים, ובקלות רבה תוכל להפיל בפח את הרוב באמצעות שאלה מתמטית מטעה, באופן שרוב הנוסעים האקראיים ייטו אחר תשובה שגויה. זה לא יהפוך את התשובה הנכונה לבלתי נכונה, ואת השגויה לנכונה. עיין ב"קבלת הפנים" לה זכו גדולי המדענים בהיסטוריה – עד כדי נידוי ואף רצח ללא כל קשר לנכונות התיאוריות שלהם, לדוגמא: הרצח המפורסם שבוצע על-ידי פיתגורס (פיתגורס רצח את אחד מתלמידיו, בגלל שהעז לטעון כי יש מספרים שאינם רציונאליים...).

הבעיה העיקרית המאיימת על התיאוריה הדוגלת באבולוציה מוחלטת, היא ההבדל התהומי שבין האדם לחיה. בטעות סבורים, בעיקר הדיוטות, כי האדם הקדמון, בגלל דמיונו לכמה סוגי קופים, הוא הוא החוליה החסרה. טענה כזו חושפת חוסר הבנה, שלא קשה להבהיר: הביטו בחבורת כלבים המתרוצצים בבוקר לח בחוצות העיר, וראו עד כמה שונים הם בתבניתם זה מזה, בגודלם, במראיהם, בתכונותיהם הגופניות, הרבה יותר מהשוני שבין חתול מסוים לזן מסוים של כלב, או בין תן לבין כלב הדומה לו, ובכל זאת אלה כולם כלבים, והאחרים –לא.

הציור השכיח המראה להמונים את המעבר ההדרגתי בין החיה לאדם, דרך הקוף, מצוי עמוק בתודעה אך רחוק מהאמת המדעית, בגלל החוליה החסרה שבין החיה לאדם ללא כל קשר לדמיון הפיזי. מותר האדם על החיה אינו בתבניתו ואינו בגשמיותו, אלא דווקא בצורה כהגדרתה על-ידי הפילוסופים – להלן ציטוט מהגות הרלב"ג (פיזיקאי מימי הביניים): "ונאמר כי מפני שהאדם המת נעדרה ממנו הצורה האנושית ובסיבת היפקדה, הישיגהו המוות הנה טימאה אותו התורה בתכלית, כדי שנתעורר מפני זה לדעת כי המעלה והכבוד הנמצא באדם על כל המורכבות איננו מפני החומר, אבל הוא מפני הצורה. וזה שאנחנו לא נראה שנפקד מהמת דבר, זולתי הצורה. כי לו כל האיברים, לא נפקד מהם כי אם הצורה".

הצורה כאן פירושה, כמובן, היסוד הנפשי וכושר הדיבור (כושר הדיבור הוא נחלת כל בני האדם, כולל אילם – כי דיבור אינו הביטוי אלא החשיבה).

אלא שההמון נוטה אחר הפולקלור, ועורג לדיווח על פיל היודע לצייר ציור מודרני בהנפת זנבו, על חייזרים מהחלל החיצון, על טלפתיה וטלקינזיס, על תוכי מדבר, על דולפין חכם וציפור-שיר, ועוד כהנה שטויות וכהנה הבלים.

אין מקומם של כל אלה בגדר הדיון המדעי.

האבולוציה קיימת ועל כך אין עוררין בקהילייה המדעית, אלא שהשערת דרווין – לפיה כל מיני בעלי החיים הם מהווים קבוצה אחת – לא נכונה. יש ביקום כמה קבוצות, ובכל מקרה ברור שהאדם מהווה קבוצה נפרדת ובינו לבין בעלי החיים קיים פער ברור. אין לייחס לבעלי חיים דיבור – לא אפשרי שהדג או הקוף יחבר שיר אהבה, יפתור משוואה מהמעלה השניה, ימציא את הגלגל או יחשב את מרחק השמש מן הארץ.

החוליה החסרה בין האדם לחיה היא, כנראה, חוליה אבודה.