רשתות הביטחון

בכניסה לירושלים תלויה רשת דייגים גדולה, גשר המיתרים. בעוד כמה קריאות 'היי - הופ' קולקטיביות היא נהפכת על פניה ועמה כל העיר. כל כניסה ויציאה מהעיר מציפה הפסוק: "פרש רשת לרגלי" [איכה א, יג] ו"כדגים שנאחזו במצודה רעה" [קוהלת ט, יב]. איש לא ימלט ממנה, מלבד הממשלה וחברי הכנסת שחפרו שוחת הצלה לעצמם כי הם שיערו מראש מדוע יש צורך במקלט ומנהרת מילוט ללוד.

גם אם יפורק גשר המיתרים, החורים הענקיים יישארו פעורים בכלכלה, בביטחון, במשפט ובחינוך ובנורמות הציבוריות. אפילו הבחירות לא ייטיבו את מצב חידלות הפרעון בכל אבות הקיום של העם היהודי בארץ ישראל, בפרט כאשר קוראים מהן העצות הכלכליות לציבור מצד כלכלנים בכירים. דומה הדבר לאמירות הביטחוניות והמשפטיות הריקות שעיקרן להשאיר את המצב הקיים, לא לעשות דבר ואם כבר, אזי לקבור מאות מיליארדי דולארים כדי להחזיר את האוליגרך תשובה ולהוליך את כספו לים המלח ולסייע לשר האוצר להישאר בתפקידו ולקדימה לא ליפול ח"ו מתחת ל-12 מנדטים.

אגואיזם מוחלט של בעלי עניין להגן על נחלתם. בנקים, בית המשפט העליון, פוליטיקאים ואפילו במחיר חורבן כולל. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. ממילא מפלגת התקשורת החיה מן החמצן המרעיל של הכלכלה הלא נכונה, תמשיך לספק אהבה ושעשועים עד רדת כל החומות הבצורות אשר בטחנו בהן.

כאשר נמסרו "מוצרי ההון" לידי היצרנים, הותר להם להשקיע עד שלושים אחוז בשוק ההון במקום באגרות החוב הממשלתיות שהנפקתן הופסקה. אך גם יתרת השקעות היו באגרות החוב הקונצרניות שירדו לטמיון לעומת האגרות הממשלתיות הישנות, שהיו הבסיס העיקרי ליציבות קרנות הפנסיה, קרנות ההשתלמות והפיצויים, חסכונות הציבור ארוכי הטווח. הקרנות נפלו שדודות לפני ועדת בכר כי שדדו בחישובים אקטואריים ציניים וזדוניים תוך חלוקה שמנה של משכורות ובונוסים למנהליהן.

מאז ומתמיד גלוי וידוע ששוק ההון חייב לרדת באופן חד, זאת אחת לשנים אחדות. ירידה מקובלת ובלתי נמנעת של עשרים - שלושים אחוז היא תיקון מצוי שיזעזע את כל הקרנות הללו. אומנם איש לא בנה על קטסטרופה עולמית וירידה של שני שליש מהערך. זו אכן הייתה האופנה בכל העולם המופקר - נפח ככל יכולתך גייוסי הון למען מניות המייצגות סחורות חסרות ערך. עדיין מצופה ממדינה אחראית שאינה שפוטה של "הכלכלה הנכונה" ו"הקפיטליזים החזירי", לרסן את תאוות הבצע של יצרני המוצרים הפנסיוניים. מה אירונית היא כיום הצעת הבנקים וחברות ביטוח להעניק ייעוץ פנסיוני.

לא ירחק היום וחידלות הפרעון של הבנקים תתגלה לעין כל. לא יהיה מי שיגבה בהוצאה לפועל של בתי המשפט את הריביות הענקיות והלא חוקיות שהבנקים כופים על הציבור באמצעות שיתוף פעולה של בתי המשפט. כדאי כבר מהיום שהממשלה תלאים את שוק ההון ואת הבנקים! אבל לא הממשלה הזאת, שבה אין אימון ציבורי אלא הממשלה הבאה. יש להקדים את הבחירות לעוד שלושים יום בלבד מהיום כדי למזער נזקים בלתי הפיכים ולצמצם מאוד בחוק את אפשרות הפסטיבלים התנודתיים בבורסה עד למיצוב המשק.

לעומת צרת הכלכלה, רשת הביטחון בתחום הביטחון מחוררת הרבה יותר. אין כלל רשת! הפיקוח האמריקני והאירופאי על ישראל בנוסף על השיתוק מרצון, כמדיניות מוצהרת וקבועה של הנשיא פרס ומשרד הביטחון לחסל את ישראל כמדינת היהודים, היא שהופכת את ישראל למדינה המתחזה למדינה שיש לה צבא. ביילין, כמו עזמי בשארה, כבר ברח! השלטון הנוכחי אינו מאפשר למדינה, לחברה ולצבא החלטות ראויות להצלתה הקיומית. בראש ובראשונה מפני שהערך של מדינת היהודים מוכחש על-ידי אנשי 'מדינת כל אזרחיה' העושים הכל כדי לעקור את היהודים מן השורש. לכן האינסטינקטים הבסיסיים של היחלצות מן הרשת שותקו.

לא נותר אלא לחכות לנס או למשיח. לא נראה שמדיניות הליכוד באמצעות אישים כמו עוזי דיין ומירי רגב, דן מרידור ודומיהם הפופולריים אנשי הכדורסל והתקשורת, הזמרים ויצרניות הבושם, חלקם אנשי קדימה שקפצו על עגלת ההצלחה תניב איזו מדיניות חילוץ מתבקשת. הכי–שלום, הכישלון, ממשיך לארוב בפתח! ובחמס ובגזל.

הדיבורים של אהוד ברק בעניין חילוץ גלעד שליט כמו בעניין פקיסטן הם אומנם נכונים, אך כרגיל אצלו - דיבורים וידיעה לחוד והיפוכם המעשים. חוץ מעניין אחד שבו הוא מקדים מעשים לדיבורים, רדיפת המתנחלים! כאשר ציפי לבני מתמחה ברדיפת החרדים. כל זה פופוליזם זול וחלול כפי שהוכח בכל החלטותיהם הציבוריות של השניים מיום עומדם על משרותיהם הפוליטיות.

אך מי שאחראי יותר מכל למציאות הזאת הוא בית המשפט העליון אשר לא רק בהחלטות בג"צ היה הרגולטור הקבוע של כל הרשתות המחוררות. למעשה הבג"צ צריך היה להתפנות מביתו הנמצא על אדמות הפטריארך היווני כבר לפני שנים רבות, עוד לפני שביצע את זממו הנאור והדמוקרטי כביכול, להתיש את העם היהודי ולהפכו בעל כורחו למטומטם אך נאור. אנו מוכנים להקצות לו שלושה ימים לשם כך. גם אנו לא אמרנו שהוא חייב לעשות זאת, אבל יפה שעה אחת קודם.