מזל ושמו אולמרט

בכתבתה של סימה קדמון, 'נבצר מבינתה' (ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 28.11.2008) מצוטטת ציפי לבני באומרה: "אין ברירה, אולמרט צריך ללכת. הוא לא יכול להגיע לשימוע מכיסא ראש הממשלה...".

ציפי לבני לכאורה צודקת מבחינתה, כל שכן שהיא חברת מפלגתו של ראש הממשלה ולאחרונה אף נבחרה ליו"ר המפלגה. מנהיגה שאין עליה עוררין, שמועמדת לראשות הממשלה בבחירות הקרובות, אך הפלא ופלא, אנשי לשכתו של אהוד אולמרט התנפלו עליה כאריות, כזאבים העומדים לשסע אותה, ממש שוכבים על הגדר עבורו, עבור אדם שימיו בפוליטיקה ספורים וידועים, אדם כתבי אישום עומדים לפתחו, תוך הצגת תמונה שכמעט נס נפל עלינו: "איזה מזל שיש ראש ממשלה שמנותק מהמערכת הפוליטית.... ראש ממשלה שמנהל את העסק בשקט...". או בהוסיפם: "האיש התפטר. זה פי שניים מנבצרות... למה הוא צריך לעשות את זה?....נמאס מההיסטריה הזאת בכל פעם שיש לה ירידה בסקרים...".

דבר אחד לא מבינים אנשי לשכתו; הם במון ידיהם גורמים נזק לתנועת קדימה, אלא אם כן באמת לא מעניין אותם (או אותו) עתידה של התנועה, או כפי שמופיע הציטוט "אם זה היה תלוי בו, אולמרט היה שמח לפנות את מקומו לנתניהו. בשבילו היה אולי מוכן אפילו להכריז על נבצרות...".

על זה נאמר, מופלאות דרכי הגורל, ועל אנשי לשכתו של אולמרט נותר לומר זאת בלבד: אנשי לשכה יקרים, לוחמים מהוללים משדה הקרב, חשבו על עתידכם, חשבו על היום שאחרי, חשבו על עצמכם.