משה המושיע

משה פייגלין הוא מתת אלוקים לתקשורת. אותה תקשורת, שמאלנית ברובה, המפחדת פחד מוות מבנימין נתניהו והממררת את חייו בכל הזדמנות. כעת יש לה קלף מנצח: תבחרו ביבי - תקבלו פייגלין.

יש כלי תקשורת המסתייגים מדרכו המדינית והחברתית של נתניהו. למשל: הארץ, שמעולם לא הסתיר את השקפת עולמו השמאלנית, שכתבת שלו נמצאת בעזה למרות האיסור על כך ומדווחת באהדה רבה על מצוקתם של הפלשתינים. זכותם. זה חלק מהשיח הלגיטימי והחיוני בחברה דמוקרטית.

אבל יש כלי תקשורת שהמניעים שלהם אחרים לגמרי. למשל: ידיעות אחרונות. התחרות מצד "ישראל היום", התומך בבירור בנתניהו (למרות שהוא מנסה להעמיד פנים אובייקטיביות), גורמת לנוני מוזס ואנשיו להתייצב לצידו של כל מי שמתנגד לנתניהו. יהיה זה מושחת כמו אהוד אולמרט, תהיה זו בועה כמו ציפי לבני, יהיה זה כישלון כמו אהוד ברק. רק לא ביבי, כי ביבי פירושו שלדון אדלסון, ואדלסון פירושו איום על הכמעט-מונופול של קבוצת ידיעות.

תוצאה של הליך דמוקרטי

התקשורת מנהלת ביממה האחרונה מסע של דה-לגיטימציה לרשימת הליכוד לכנסת. שובם של המורדים, מפלגת פייגלין, ימין קיצוני - מה לא אומרים, כותבים ומשדרים. העובדה הקטנה שהרשימה הזו היא פרי בחירה חופשית של רבבות אזרחים, שהיא תוצאה של הליך דמוקרטי - העובדה הקטנה הזו אינה מפריעה לאבירי חופש הביטוי.

שיהיה ברור: גם אני לא אוהב את פייגלין ואת מה שהוא מייצג. גם אני חושב שהתלהמות מזיקה ושהפרת חוק פסולה. אבל זכותו של כל אזרח להציג את מועמדותו, כל עוד הוא אינו כופר בקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. וזכותו של כל מצביע לבחור בכל מועמד שכזה, על-פי מיטב שיקול דעתו ומצפונו.

יהיו שיאמרו: הרשימה של הליכוד היא תוצאה של דילים. יכול להיות. אבל מה עדיף? לחזור לוועדה המסדרת? ואפשר לחשוב שהרשימה של העבודה נקייה מדילים ושהרשימה של קדימה תיבחר בלעדיהם (ע"ע בחירתו של שאול מופז במקום השני ללא כל מתמודד מולו).

זמן להצהרה גלויה

הליכוד של בחירות 2009 הוא מפלגת ימין, עם חברים הנוטים יותר לכיוון המרכז. העבודה וקדימה של בחירות 2009 הן מפלגות שמאל, עם חברים הנוטים יותר לכיוון המרכז (ואין פלא שמדברים על איחוד ביניהן). יש לנו שני גושים ברורים, שתי השקפות עולם מנוגדות, שתי דרכים שונות לפתרון בעיות המדינה. שנים מדברים אצלנו על הצורך ליצור שתי מפלגות גדולות ומובדלות, כמו בבריטניה ובארה"ב. אבל כאשר זה סוף סוף מתחיל להתגבש - מיד קופצים הצדקנים: הימין ימני מידי!

מעניין, שאיש אינו אומר שהשמאל שמאלני מידי. לא מזכירים שקדימה והעבודה הן המפלגות שהובילו את ההינתקות ההרסנית, שהעלתה לשלטון את חמאס והפכה את חייהם של מאות אלפי ישראלים לגיהנום בלתי פוסק. לא מזכירים שהעבודה וחלק מאנשי קדימה היו מתומכי תהליך אוסלו, שהביא הכל פרט לשלום וביטחון. לא מזכירים שהעבודה דוגלת בתפיסת עולם כלכלית שעבר זמנה. לא מזכירים שקדימה היא אוסף המושחתים הגדול ביותר שראתה הפוליטיקה הישראלית. מה כן? פייגלין, פייגלין, פייגלין (וגם קצת בני בגין, מיכאל רצון וגילה גמליאל לשם התיבול).

אם אמצעי תקשורת ועיתונאים רוצים להתייצב לצידה של מפלגה מסויימת - שיעשו זאת בגלוי, שיצהירו על כך ואז נדע מאיזו פוזיציה הם מדברים. ושלא ישכחו את חובתם לאפשר גם לגורמים אחרים פתחון פה, ושלא ישכחו את חובתם למסור דיווחים חדשותיים (להבדיל ממאמרים ודעות) מאוזנים ואובייקטיביים. אם אינם עושים זאת - שלא יתפלאו שמפלס האמון שהציבור רוחש להם הולך ויורד, כמו גם המכירות שלהם. הציבור לא כל כך מטומטם כמו שחושבים אותם עיתונאים, עורכים ומו"לים.