עיתונות נוסח ידיעות

"דמוקרטיה נוסח הליכוד", זועקת היום הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות. ומעליה: "כך הצליח נתניהו לדחוק את פייגלין מהרשימה". ומתחתיה: "הוועדה ששלחה את איש הימין הקיצוני למקום לא ריאלי: שופט ו-7 עסקני ליכוד שחלקם חשודים בפלילים".

לקרוא ולא להאמין. רק שלשום היה זה אותו עיתון עצמו, אשר בעמודו הראשון שפך אש וגופרית על בחירתו של פייגלין למקום ה-20 ברשימת הליכוד. רק שלשום סיפרו לנו אותו עיתון עצמו ואתר האינטרנט שלו, עד כמה הבחירה הזו מסוכנת למדינה. ואפילו היום מסבירים לנו שם, שפייגלין בעצם רצה להשתלט בצורה לא דמוקרטית על הליכוד.

רק שלשום אותו עיתון התעלם מכך שהבחירה הייתה דמוקרטית ונעשתה בידי רבבות אזרחים, מרצונם החופשי ועל-פי חוקת הליכוד. רק שלשום אותו עיתון ואתר האינטרנט שלו תקפו את בנימין נתניהו על כך שאיפשר את בחירתו של פייגלין. ואילו היום אומרים לנו, שנתניהו בחש בהחלטה להוריד אותו למקום ה-36.

נימוקי המונופול

אז ככה: מי שהחליט על ההורדה היא ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד, גוף שפעילותו מעוגנת בחוקת התנועה ואשר פועל מכוח הסמכות שהעניקה לו התנועה. בראשה עומד שופט מחוזי (בדימ.), יהושע גרוס. נכון, חברים בה "עסקני ליכוד"; אבל מי בדיוק אמור להיות חבר בה? עסקני קדימה? ואולי חברי מערכת ידיעות אחרונות?

נכון, אפשר לטעון שההחלטה היא "מנימוקים טכניים". אבל לזה בדיוק נועדו חוק ותקנות. כאשר חלקו של ידיעות אחרונות בשוק העיתונים היומיים ירד אל מתחת ל-50%, מיהר העיתון לבקש לבטל את הכרזתו כמונופול. גם זה טכני, לא? פרומיל יותר - מונופול; פרומיל פחות - לא מונופול. ובמילים אחרות: אפשר לצבוע כל החלטה במילים "נימוקים טכניים".

הבחירה בידינו

ידיעות אחרונות, מגן הדמוקרטיה הגדול, עושה את מה שאפילו פייגלין עצמו אינו עושה: מערער על ההחלטה. הוא מצטט את פייגלין כאומר שלא יילך לבג"צ, כי זה סניף של מרצ. אבל בג"צ הוא רק התחנה האחרונה; פייגלין יכול היה לערער לבית הדין העליון של הליכוד, לאחר מכן לבית המשפט המחוזי ורק בסוף לבג"צ. העובדה שהוא אינו עושה זאת, אומרת משהו. נראה שגם פייגלין יודע שההחלטה הייתה מוצדקת.

בקיצור: ידיעות אחרונות ממשיך לשים את האינטרסים המסחריים של המו"ל שלו, נוני מוזס, הרבה מעל חובותיו העיתונאיות. לא נתעייף מלחזור ולהזכיר, כי מוזס חושש מאוד מישראל היום המזוהה עם נתניהו, ולכן הוא עושה הכל על-מנת לפגוע בסיכוייו של נתניהו להיבחר. לא נשכח גם, שמוזס הוא גיסו של סילבן שלום, יריבו העיקרי של נתניהו בליכוד.

העיתונות נוסח ידיעות הרבה יותר קלוקלת מאשר הדמוקרטיה נוסח הליכוד. הצד החיובי: את הבחירה איזה עיתון נקרא, אנחנו יכולים לעשות מדי יום ולא צריך לחכות לקלפי.