אמת, המצב בעוטף עזה הוא גיהנום לתושבים שם ומקור דאגה לכולם, אך ההתלהמות, בעיקר מצד אלה אשר לא הנידו עפעף כאשר עיר בירתה של ישראל הייתה יעד לירי מתמשך, וגם לא ממש יצאו מכליהם בהתקפתם על ממשלת הליכוד אז, כאשר חמדת לבם עיר הקודש הנצחית ספגה יום יום אירועי ירי - היא צביעות.
אריאל שרון אמר פעם כי מה שרואים מכאן (לשכת רוה"מ) לא רואים משם (ספסלי האופוזיציה). ההחלטה לצאת למבצע כרוכה בהכרה של התשלום הכבד של קרבנות המלחמה, חיילים צעירים אשר אנו שולחים אל מותם, שלא להזכיר את ההשלכות האפשריות של מבצע בעזה על כלל האזור ובתוכו - אנו.
בנסיבות אלו נשאלת השאלה, האם לא עדיף לשלב ידיים יחד ולהגיע להסכמה עם כל סיעות הבית בכנסת על המהלכים הרצויים? שהרי הקרבנות, חס ושלום, יהיו של כולנו ולא יבחינו בין שמאל לימין.
אני מאמינה כי דמו של אהוד ברק רותח לא פחות מדמם הלוהט של אוהבי ארץ ישראל למיניהם. ההבדל הוא במידת האחריות שיש לאחרים על תוצאות מלחמה ומידת אחריותו של שר הביטחון. לממשלות ישראל לדורותיהן היה מידע אשר נסתר מעינינו, אך היה ועודנו ידוע להן. יש להניח כי מידע כזה ואחר בולם לפי שעה את ההחלטה, ואל נא תשגו במחשבה כי ממשלה לאומית הייתה נוהגת אחרת.
בסופו של דבר, הנתונים נשארים אותם נתונים ולחציה של ארה"ב על כל ממשלה קובעים במידה רבה את תגובות כל הממשלות לאירועים. כך היה וכך יהיה. הניחו כעת לבחירות, זו אינה העת לחשבונאות.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
