אין ספק שהיום אנחנו משלמים בריבית קצוצה על כשלון מלחמת לבנון השנייה. החשש ממשמעותה האמיתית של מלחמה שתמיד טומנת בחובה הפתעות ותוצאות בלתי צפויות, יחד עם הרצון האישי המובן, לפחות של ראש הממשלה, לא להצטייר בזיכרון הלאומי הקולקטיבי כמי שהוביל בתקופה קצרה לשתי מלחמות, חלק להם באבדן הדרך הלאומית. לאמירות הסרק המתלהמות כמו "לא נמגן עצמנו לדעת" ו"המבצע בעזה קרוב מתמיד" לא התלוותה שום אסטרטגיה התקפית מתאימה נראית לעין.
למעשה, עברה המדינה למגננה עמוקה מבלי שגם למגננה תתלווה אסטרטגיה מתאימה הכוללת הסרת חסמים בירוקרטיים, אותה תכונה שאפיינה את אריק שרון משהחליט להינעל על משימה כל שהיא, בינוי ומיגון, פיתוח כלכלי מואץ והטבות מס לגרים ולאלו המעבירים את מפעליהם לעוטף עזה. ישראל המשותקת מקדשת את הרגע, למרות הידיעה המלאה שבסופו של יום העימות עם החמאס בלתי נימנע.
אירן אצה לנשק גרעיני כשהעולם, בהדרגה, משלים מראש עם האפשרות הזאת. יתר על כן, ארה"ב נקטה בצעדים מעשיים לכבול את ידיה של ישראל מכל תגובה אפשרית נגד אירן שלא בהתאמה מלאה לאינטרס האמריקני. אירן, המצהירה בגלוי על רצונה למחוק את ישראל מהמפה, כבר בנתה סביבנו מערך רקטי עצום שיש לו שלוש תכליות. הראשונה - להרתיע את ישראל מלתקוף את אירן, השנייה - לגמול לישראל היה וכן תתקוף את אירן והשלישית - לאחר שתושג הפצצה הגרעינית, לאפשר למערך הזה להתיש את ישראל לאורכה ולרוחבה בצל המטרייה הגרעינית האירנית שוודאי תגביל מאד כל תגובה ישראלית אפשרית. התוכנית האירנית המצטיירת היא לא בהכרח להטיל פצצה אטומית על ישראל אבל, בצל אותה פצצה, להפוך את חיינו כאן לבלתי נסבלים.
החמאס, כמו גם החיזבאללה בלבנון, לכשעצמם אינם איום קיומי על ישראל. אבל כחלק מהמערך האירני הנבנה הם חוליה נחוצה והכרחית, וביחד עם אירן, הם מהווים סכנה ברורה ומיידית. במלחמת לבנון השנייה כשלה ישראל מלשבור את טבעת הטילים הנבנית סביבנו בלבנון, וכרגע היא מאפשרת למערך הזה להשלים את עצמו בעזה.
למרות כישלוננו במלחמת לבנון השנייה, המסקנה היחידה שאסור להסיק ממנה היא שכל יוזמה ישראלית נידונה מראש לכישלון לבנון ולא להצלחת ששת הימים. המסקנה היחידה שאסור להסיק ממלחמת לבנון השנייה היא שעל ישראל לקבל בצורה פסיבית ומתוך השלמה את כל מה שאירן בונה סביבה כדי למחוק אותה מהמפה, וכי רק לאויב שמורה הזכות להחליט היכן, מתי ובאיזה עוצמה לפעול - כמובן ברגע הנוח לו. למעשה, השארת היוזמה בידי אויבינו באשר הם, החשש מכישלון והחשש ליטול יוזמה כי "ראינו מה היה בלבנון", היא נוסחה בטוחה לחיסולה של מדינת ישראל. זה כמובן לא אומר שנטילת יוזמה תמיד תהיה מוצלחת וכי כישלונות לבנון לא ממתינים לנו מעבר לאופק פעם נוספת, אבל אין שום אפשרות לשרוד במזרח התיכון תוך וויתור אסטרטגי על חובתנו ליזום את המציאות סביבנו ולא להיגרר אחריה למרות הכישלונות האפשריים. יש האומרים שרק המעז זוכה; במציאות של ישראל במזרח התיכון - רק המעז שורד.
כרגע אין הנהגה בישראל ולכן אין מה להכביר מילים. עד חילופי הממשל נידונו לשיתוק לאומי כלכלי, חברתי וביטחוני. את החובה לחזק את ישובי עוטף עזה נאלץ, אנחנו האזרחים, לעשות בעצמנו כדוגמת מסעי הקניות בסופי שבוע. אבל כשתבחר ממשלה חדשה זו ההחלטה האסטרטגית המחכה לה - להעז וליזום או להיגרר אחרי המציאות ולשקוע.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
