היום, 29 בדצמבר 2008, התפרסמה ידיעה בידיעות אחרונות, לפיה, מקורבי שרת החוץ ציפורה לבני מאשימים את שר הביטחון אהוד ברק, כי הוא מונע ממנה מידע ומגביל את גישתה למרכז העניינים הביטחוניים, כדי שהיוקרה והתהילה בגין המלחמה - תיוחס לו ולא לה, ואילו תרומתה של יריבתו הפוליטית למהלכים הצבאיים - תתבטל או לפחות תגומד.
שכחו שניהם את שמונה השנים, בהן סבלו ישובי דרום מדינת ישראל מהפקרות ביטחונית שלא הייתה כורח המציאות, אלא נגרמה רק בגלל החלטות מדיניות אשר חסמו את הפעילות הצבאית, והנה, בראש מעייניהם של השניים - קצירת קופוני בחירות שבפתח.
לא ברור כלל מדוע ציפורה לבני צריכה כלל קרדיט על המלחמה ולא די לה בשלטי חוצות אופנתיים עם תמונתה המלבלבת על כל אתר ובמשרד החוץ שלה, ולא ברור כלל - ככל שטענתה נכונה - מה לו לאהוד ברק להקצות משאבי נפש כדי למנוע מלבני תהילה רגעית ונחת רוח.
ראשית, דווקא בימים אלו של מלחמה, משרד החוץ עליו מופקדת לבני צריך להיות עמוס עבודה לעייפה ורווי משימות בינלאומיות עד למעלה ראש, ומה לה ללטוש עיניים לעבר משרד הביטחון.
שנית, בעצם ימי המלחמה, מצפים משר הביטחון כי יעסוק - ממש לא במניותיו האישיות, בין אם מדובר במניות הנסחרות בבורסה ובין אם מדובר במניות של בורסת הרייטינג - אלא במלחמה עצמה, ועיסוק זה הוא מספיק מאתגר, מורכב, גם מסובך דיו כדי שלא יהיה שולי ואפילו כדי שלא יתלווה אליו עיסוק שולי אחר.
כך דרשנו מדן חלוץ - ולא קיבלנו, וכך נדרוש משר הביטחון.
והכי חשוב להזכיר; לא תהילה ולא יוקרה תהיה נחלתם של המנצחים והמובילים את המלחמה הזו, אלא ציפייה של הציבור למתן תשובה לשאלה הענקית שאינה יכולה לרדת מהמחשבה -
מדוע, לכל הרוחות, המבצע הזה לא נעשה מיד כתגובה לחוצפה של כנופיות הטרור, לשגר רקטה לעבר שטחה של מדינת ישראל לפני שמונה שנים - הרקטה הראשונה?
הרי לו הייתה ננקטת פעולה כזו, הדבר היה עשוי לחסוך שמונה שנים של טרור!
מה, לא ראו רחוק?!
רק כאשר אין ברירה - צה"ל פועל?!
הרי אם אין ברירה, אז כבר אין כלל צורך בקבלת החלטה מדינית ולא צריך כלל את שר הביטחון - כי אין ברירה!
[להזכיר - את שפע התחינות של בכירים במערכת הפוליטית של מדינת ישראל כלפי כנופיות הטרור, שיפסיקו את משלוח הטילים לעבר יישובי ישראל, כי "אם לא תהיה ברירה - תבוא תגובה כואבת"].
וזה מתקשר טוב עם הריאיון של שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ ברדיו הבוקר, בו הוא נלחם בעקשנות ובנחישות על היוקרה ועל התהילה האישיות שלו, המגיעות לו בזכות ניהולו את מלחמת "בין המצרים". לטענתו בריאיון, בזכות מה שקרה אז - היום אנו מצליחים...
כלומר, לפי תפישתו של עמיר פרץ, לך להיכשל, כדי שיפיקו לקחים מכישלונך, ואז תצמח ממנו תועלת, והיה הכישלון להצלחה, והיה העקוב למישור.
בחזרה למלחמת היוקרה והרייטינג: מוטב שברק יתמקד במשרד הביטחון ולבני תתמקד במשרד החוץ, שם ושם יש מספיק אתגרים ולא צריך להידחק, ובאשר לבחירות, תהיה גם ללבני וגם לברק בעיה לא פשוטה - להסביר את שתיקת שמונה השנים, ולא רק להם יהיה בכך קושי.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
