מאז פרוץ המבצע, או בשמו החדש "מלחמת עזה", נרתמו עשרות דוברים, הן מקצועיים והן פוליטיקאים, להסביר לעולם את שאנו עושים, לרכך את המכה, להביא בפני העולם את הסיבות שהביאו לכך שמדינת ישראל מאסה במה שקורה בדרום והחליטה להגיב, על-מנת להגן על אזרחיה. אגב, שיהיה ברור, איננו שמחים על כך לחלוטין, אנו לא מבקשים לפגוע בעם שלם, לא בחפים מפשע, אבל כנראה שכלו כל הקיצין.
הדוברים, שבראשם נשיא המדינה מר שמעון פרס, עושים ללא ספק את עבודתם נאמנה, מסבירים, מביאים בפני העולם את דברה של מדינת ישראל, כמו למשל שרת החוץ, הגב' ציפי לבני שבקשה משגרירי כ-70 מדינות להגיע לשדרות ע"מ לחוש את מה שקורה ולהעביר למדינותיהם את התחושה האמיתית, אבל לכל הדעות מי שעולה על כולם הוא בנימין נתניהו, שגויס למערכה ע"י ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולכל הדעות עושה עבודה נהדרת שלא תסולא בפז. נכון, לכאורה זה עלול לפגוע בסיכויו להיבחר לראש ממשלה (כך הוא עצמו צוטט), דבר שהיה כה ברור לפני פרוץ הלחימה בדרום. "אני לא יודע איך המלחמה הזאת תשפיע על תוצאות הבחירות וגם לא אכפת לי" (ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 02.01.2009) או למשל, בנימין נתניהו, יו"ר האופוזיציה, שקיבל החלטה לא לערב פוליטיקה במה שקורה במדינה ונרתם גם למשימה - "כך צריך לנהוג בשעת משבר".
עבודת הסברה ודוברות אמיתיים (במקרה זה), משמעה, גם "לתקוף", אומנם באלגנטיות, את השואלים והמבקרים את מדינת ישראל על הפעילות הזו, כלומר, מענה "חריף במקצת" לכל מי שמבקר את הפעילות וקורא להפסקת אש מיידית, פחות או בזו הלשון:
"גברתי/אדוני הנכבד, אני מבין את ביקורתך על פעילות מדינת ישראל, אבל את/אתה צריך/כה להבין גם אותנו, מדוע לא הגבת/בקרת/הערת כאשר שנים מדינת ישראל ספגה כמעט מידי יום טילים, רקטות, פצמר"ים ומה לא? מדוע לא הפנית אצבע מאשימה כלפי הצד השני? איפה הייתם כאשר היינו זקוקים לכם? מדינת ישראל קיבלה בזמנו החלטה קשה מאין כמוה, לעקור מבתיהם אלפי אזרחים/אזרחיות ולהעביר את רצועת עזה לידי הרשות הפלשתינית מתוך הבנה כי כך צריך לעשות, תוך ציפייה שהרשות תדע להתחיל את משימתה כמדינה ריבונית ועצמאית, תבנה את עצמה (תוך סיוע שלנו) ותציג את הישגיה מאוחר יותר על-מנת להמשיך בתהליך, ומה קרה? ומדוע זה קרה".
כך בדיוק עושה בנימין נתניהו, ללא מורא, עם ביטחון עצמי, פשוט מסבירן אמיתי.
