|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רופאים העוסקים בתחום עדים לתוצאות הקשות הנגרמות מהתעללות ומהזנחה, ולכן מתפקידם לשמש סוכני שינוי ושיפור ולקדם חקיקה ונהלים שישפרו את הטיפול בקורבנות ויסייעו למניעת המשך ההתעללות
|
|
לרופא תפקיד חשוב [צילום: AP]
|
|
|
|
|
התעללות בילדים והזנחתם הן תופעות רווחות משחר ההיסטוריה. בתקופת המקרא למשל, ענישה גופנית נחשבה למעשה נורמטיבי. חברות רבות - והמפורסמת שבהן היא ספרטה העתיקה - דגלו בחינוך נוקשה ומחשל לילדיהן. יחס אכזרי כלפי ילדים ניכר גם בעת החדשה: בתקופת המהפכה התעשייתית ואף לאחריה מקובל היה להעסיק ילדים בתנאי עבדות, ככוח עבודה זול ומנוצל.
יחסה של כל חברה אל "הישות הילדית" ואל תקופת הילדות, עוצב לאורך הדורות על-ידי יחסי הגומלין המורכבים בין הכוחות החברתיים, הכלכליים והערכיים שפעלו בה. רק לקראת סוף המאה ה-19 החלו להכיר בתופעה של התעללות בילדים.
בארה"ב, הארגון הציבורי הראשון שעסק בכך היה "החברה למניעת התאכזרות לילדים" (The Society for the Prevention of Cruelty to Children) שנוסדה ב-1874. הארגון הוקם בעקבות מקרה של ילדה שנפלה קורבן להתעללות בכנסייה: הגוף היחיד שיכול היה לסייע לה באותם ימים היה "החברה למניעת התעללות בבעלי חיים", שהתערבה לטובתה בטענה שילדים אף הם בעלי חיים ולכן יש להגן עליהם מפני התעללות.
לאורך המאה ה-20 התחוללה מהפיכה בגישתה של החברה כלפי ילדיה. מהפיכה זו קרמה עור וגידים בד-בבד עם עלייתן של התנועות הפמיניסטיות, שתרמו רבות לפיתוח המודעות החברתית לתופעת ההתעללות בילדים. שני עיקרים אפיינו את המהפיכה הזו: תפיסת הילד כבעל צרכים ייחודיים - החברה החלה להכיר בכך שצרכיו של הילד שונים מאלה של המבוגר; ותפיסת הילד כישות בעלת זכויות.
עד המאה ה-18 נחשבו ילדים לרכוש אביהם על-פי חוק, ולכן היו חייבים לציית לו ציות מוחלט. ילדים לא היו בעלי זכויות משפטיות כלשהן, והמדינה לא התערבה בנעשה בתוך המשפחה. והינה, בתקופה המודרנית, החל לחלחל למערכת המשפט ולתודעה הציבורית מושג חדש - "זכויות הילד". בעקבות התהליכים החברתיים שאפיינו את התקופה, התפתחה תפיסה חדשה שלפיה המדינה נושאת באחריות לשלום ילדיה.
לצד המהפיכה החברתית והמשפטית שחלה בתפיסת הילד, גם בתחום הרפואה החלה להתפתח המודעות לתופעה של התעללות בילדים והזנחתם. בשנות ה-40 של המאה ה-20, פרסם ג'ון קאפי (Caffey) מחקר המצביע על-כך שאצל ילדים הסובלים משטף דם סוב-דוראלי כרוני (chronic subdural hematoma) נמצאים לעיתים קרובות שברים מרובים בדרגות החלמה שונות; קאפי העלה את האפשרות שמדובר בפגיעה מכוונת.
למרות זאת, במחקר שפרסם ר' אסטלי (Astley) ב-1953 על אודות ילדים בעלי פגיעות מטאפיזיאליות, הוא אבחן אותם כתת-קבוצה של ילדים הסובלים מ"שבירוּת" של העצם המטאפיזיאלית (fragile” metaphyseal bone"), ולא עלה בו החשד שמדובר בפגיעות מכוונות.
שנת 1962 נחשבת לנקודת מפנה בהתייחסות לתופעת ההתעללות בילדים, אז פרסמו הנרי קמפ (Kempe) ועמיתיו מאמר בכתב-העת של איגוד הרפואה האמריקני (JAMA) ובו תיארו את "תסמונת הילד החבוט" ("The Battered Child Syndrome").
בעקבות פרסום המאמר עלתה המודעות לנושא בקרב הציבור והממסד. ב-1977 ייסד קמפ את "החברה הבינלאומית למניעת התעללות בילדים והזנחתם" (International Society for Prevention of Child Abuse and Neglect - ISPCAN). בתקופה זו רופאי הילדים בארה"ב נעשו מעורבים בתחום של התעללות בילדים והזנחתם, והחלו להניח את הבסיס המדעי לאבחון התופעה ולטיפול בה.
תחום הרפואה מגשר בין מדעי החברה ובין מדעי הטבע והמדעים המדוייקים, ולכן אך טבעי הוא שרופאים יעסקו במסגרת תפקידם גם בתחומים בעלי עניין חברתי. אחד התחומים הללו הוא התעללות בילדים והזנחתם.
|
|
תפקידי הרופא במקרים של התעללות
|
|
על-פי התפיסה הקלאסית, התעללות בילדים והזנחתם הן בעיות חברתיות בעיקרן, ולכן הגורמים המטפלים הם מערכות החברה והרווחה. כיוון שהפוגעים או המזניחים עוברים עבירה פלילית, מערכת המשפט וגורמי אכיפת החוק מעורבים אף הם.
בהתאם לתפיסה זו, תפקיד הרופא הסתכם בטיפול בפגיעות הגופניות ובמניעת התחלואה הנלווית להן; נוסף על-כך, רופאי בריאות הנפש נדרשו לטפל בפגיעות הנפשיות שנגרמו לקורבן. תפקיד הרופא התמצה אפוא בטיפול בפצעים, בשברים, בכוויות ובחבלות הפנימיות, בלי להתייחס לגורם להן - תאונה או חבלה מכוונת. על הרופא המשפטי - ועליו בלבד - הוטל התפקיד לתאר ולתעד את הפגיעה ולהעריך אם יש חשד שמדובר בפגיעה מכוונת.
חובת הדיווח חלה על הרופאים
ב-1989 התקבל בישראל התיקון לחוק העונשין בנושא פגיעה והתעללות בקטינים ובחסרי ישע. על-פי החקיקה החדשה, רופאים נכללים בין אנשי המקצוע שחובת הדיווח חלה עליהם באופן חמור במיוחד, ועל-כן, אם הם נכשלים בתפקידם ואינם מדווחים, העונש הצפוי להם חמור יותר - שישה חודשי מאסר לעומת שלושה חודשי מאסר לאדם מן השורה.
התפיסה הנגזרת מן החוק הזה מטילה על הרופא תפקידים נוספים:
איתור וזיהוי (אבחנה, בז'רגון הרפואי), ודיווח לרשויות. הרופא אינו יכול עוד להסתפק בטיפול בתסמינים הגופניים ותו לא - עליו גם לזהות כי מדובר בהתעללות או בהזנחה ולפעול בהתאם.
תפיסה נלווית קובעת שכל בעיה הנושאת השלכות בריאותיות והתפתחותיות היא בהכרח גם בעיה רפואית, ולכן מערכת הבריאות בכלל והרופאים בפרט נדרשים לטפל בה באופן יסודי. תאונות הן דוגמה לבעיה מסוג זה. ארגון הבריאות העולמי הכריז על תאונות כעל המגפה של המאה ה-21. כשם שתאונות אינן דומות למחלות אחרות, בכך שאין הן נגרמות בידי מחולל מיקרוסקופי או בידי המערכת החיסונית של הגוף, כך גם במקרים של התעללות בילדים והזנחתם - המחולל הוא התוקף, הפוגע או המזניח, אך למעשיו יש השלכות בריאותיות והתפתחותיות על הקורבן, ולכן מדובר בבעיה רפואית ויש להתייחס אליה כאל מחלה.
|
|
התעללות והזנחה - בעיה בריאותית
|
|
מאחר שהתפיסה החדשה רואה בתופעת ההתעללות וההזנחה מחלה או בעיה בריאותית, היא מטילה על הרופא ועל מערכת הבריאות תפקידים רבים. תפקידיו הקלאסיים של הרופא - טיפול בתחלואה הנלווית - נותרו כמובן בעינם, אך נוספו להם עוד רבים אחרים: מניעה, אבחנה (איתור וזיהוי), טיפול מונע, דיווח, מעורבות בתוכניות טיפול ארוכות טווח, קשר עם ממשקים שונים, חברות בוועדות קהילתיות, מוניציפליות ולאומיות ושותפות בארגונים הפועלים למען ילדים בסיכון.
כמו-כן, הרופא משמש סוכן שינוי ושיפור, יועץ, חוקר, עד מומחה, מדריך ומלמד. כמובן, לא כל הרופאים העוסקים בתחום מבצעים את כל התפקידים הללו; חלק מהתפקידים מיועדים לרופאים שהתמחו בכך וחלקם מוטלים על-כל רופא שנפגש במהלך עבודתו עם קטינים - תינוקות, פעוטות, ילדים ובני נוער. מכל מקום, יש לזכור כי מעבר לתפקידים הספציפיים שארחיב עליהם מיד, תפקידו הראשון במעלה של הרופא במקרים של התעללות והזנחה הוא לשמש מליץ היושר של הילדים (child’s advocate).
אפתח בתפקידיו הקלאסיים של הקלינאי: אבחון, טיפול ומניעת תחלואה נלווית, ועל-פי התיקון לחוק - גם דיווח לרשויות. כאמור, יש להתייחס להתעללות בילדים ולהזנחתם כאל מחלה לכל דבר, שהרי מדובר בתופעה בעלת השלכות בריאותיות והתפתחותיות. כמו לכל מחלה, גם להתעללות ולהזנחה יש סימפטומים, סימנים וממצאים המתגלים בבדיקות עזר. לכן על הרופא לבצע אנמנזה (ריאיון או תשאול רפואי) ולערוך בדיקה גופנית מלאה ובדיקות עזר כנדרש.
|
|
יש לאבחן את המחלה מבעוד מועד
|
|
כמו במחלות אחרות, גם לממצאים המתגלים אצל קורבנות התעללות והזנחה יש אבחנה מבדלת, והרופא נדרש להכיר אותה. על הרופא לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לשלול או להוכיח אפשרויות שונות של תסמינים, סימנים וממצאי הבדיקה. עליו להכיר היטב את גורמי הסיכון ולחפש אחר ממצאים מעוררי חשד. התעללות בילדים והזנחתם גורמות לתחלואה ממושכת ולשיעורי תמותה גבוהים, ולכן חשוב לאבחן את המחלה מבעוד מועד.
עם זאת, הרופא חייב לזכור שאבחנה שגויה עלולה להיות הרת-אסון עבור ההורה ועבור המשפחה כולה. כאשר אין אפשרות להוכיח בוודאות או לשלול חד-משמעית התעללות או הזנחה, אך קיים חשד סביר שהקטין הוא קורבן לתופעות מסוג זה, על הרופא לפעול על-פי חוק חובת הדיווח ולדווח על החשד לפקיד הסעד או למשטרה.
חשוב מאוד שהרופא יֵדע מיהם הגורמים שעימם הוא יכול להתייעץ כדי לעזור לקטין ולמנוע נזק נוסף. יתר על-כן, כל רופא הנפגש עם קטינים במהלך עבודתו הקלינית, ראוי שיכיר את כללי ה"עשה ואל תעשה" בזמן לקיחת אנמנזה: מה מותר לשאול, את מי ומתי בשעה שעולה חשד להתעללות או להזנחת ילדים.
|
|
תפקידיו של הרופא המטפל רבים
|
|
אם נגרמו לקורבן נזקי גוף, עליו לתעד אותם ולטפל בהם. כאשר נראה כי נגרם לקורבן נזק נפשי, יש לפעול לטיפול מוקדם ככל האפשר. במקרים של חשש לפגיעה מינית, יש לערוך בדיקות לאיתור מחלות המועברות במין ולהגיש טיפול מונע לפי הצורך. כאשר עולה החשש שמא ייחשף הקטין לפגיעות נוספות אם ישוחרר לביתו, יש לספק לו אשפוז הגנתי עד ששירותי הרווחה ימצאו לו פתרון הולם.
הדבר דומה במידת-מה לבידוד של מחולל מחלה מדבקת ולהרחקתו מהסביבה, או ליתר דיוק - להרחקה של חולה מדוכא-חיסון מסביבה העלולה להדביקו במחלה.
נפגעי התעללות והזנחה נזקקים לטיפול ממושך ומורכב, המנוהל לעיתים קרובות בידי צוות רב-מערכתי. הרופא המטפל - בדרך-כלל זהו רופא הילדים בקהילה או רופא המשפחה - הוא גורם חשוב בצוות הזה. נוסף על השותפות בתכנון הטיפול וביישומו, עליו לעקוב אחר מצבו של הילד ולעתים קרובות גם אחר מצב המשפחה כולה.
|
|
עוד אחד מתפקידיו של הרופא, הוא להסביר לקטין - בהתאם ליכולת ההבנה שלו - שאין הוא אשם כלל בכל מה שקרה לו. על הרופא להרגיע ככל האפשר את הקטין ואת התומכים בו; כך למשל, אם לא נגרמה לקורבן כל פגיעה גופנית ארוכת-טווח - יש להסביר זאת בבירור. דברי ההרגעה והעידוד חשובים במיוחד לנוכח העובדה שהתעללות בילדים והזנחתם פוגעות פגיעה קשה בנפש הקורבן ובהערכה העצמית שלו.
העבודה הקלינית של הרופא כוללת בין היתר תיעוד של ממצאי הריאיון הרפואי, הבדיקה הגופנית ובדיקות העזר. יש להנפיק תיעוד מפורט, מדוייק ואובייקטיבי, שאינו משתמע לשתי פנים; אם ישנם ממצאים גופניים, רצוי לציירם על דיאגרמת גוף ובמידת האפשר גם לצלמם. בשלב התיאור רצוי להימנע מפרשנויות. הפרשנות לממצאים מקומה בשלב הדיון וחוות הדעת הרפואית.
כבר בשלב ההערכה הראשונית, רצוי להסתייע בצוות רב-מקצועי שיעניק לקורבן תמיכה וסיוע נפשי. בסופו של דבר, אם קיים חשד סביר שהקטין הוא קורבן להתעללות או להזנחה, יש לדווח לרשויות. החוק מאפשר לבחור אם לדווח למשטרה או לרשויות הרווחה. ההחלטה למי לדווח כרוכה בשיקול דעת ובחישובי סיכון מול תועלת עבור הקטין.
רופאים מעדיפים בדרך-כלל לדווח לפקיד הסעד, כיוון שרשויות הרווחה יכולות לערוך בדיקה מקיפה באווירה רגועה, ובמקרה הצורך לפנות לוועדת בדיקה (ועדת פטור) וכך להימנע ממעורבות של רשויות החוק. לעומת זאת, במקרים שבהם קיים חשש לפגיעה בקורבנות נוספים או לשיבוש הליכי חקירה, או כאשר יש צורך בחקירת ילדים דחופה - רצוי לפנות למשטרה. כך או כך, חובת הדיווח חלה על הרופא המעלה את החשד.
|
|
תפקיד חשוב נוסף של הרופא הוא לשמש עד מומחה במקרים שבהם המתעלל מועמד לדין. העד המומחה חייב להיות בקיא בכל הקשור לתיאור המקרה ולתיעודו. עליו לכתוב חוות דעת משפטית ולהכיר על בוריים את הסימנים והתסמינים המתאימים להתעללות או לפגיעה מכוונת. הרופא המעיד נדרש להכיר את האבחנה המבדלת ולגלות בקיאות במחקרים העדכניים שפורסמו בתחום של התעללות בילדים והזנחתם. במדינת ישראל, תפקיד זה היה שמור עד לאחרונה כמעט אך ורק למומחים לרפואה משפטית, בעוד שבעולם הרחב, ובמדינות המערב בפרט, רופאי ילדים הם שמבצעים תפקיד חשוב זה. היתרון בשיטה הנהוגה בעולם הוא שרופא הילדים, הבודק את הקורבן למטרות משפטיות, בודק אותו גם מבחינה בריאותית ומעניק לו את הטיפול הראשוני. אולם גם בישראל המצב הולך ומשתנה. לאחרונה הסתיים קורס ראשון מסוגו, ו-18 רופאי ילדים הוכשרו למלא את התפקיד המשפטי.
כמו כל תחום אקדמי אחר, גם ההיבט הרפואי של התעללות בילדים והזנחתם נדרש לביסוס מדעי. סוגים שונים של מחקרים יכולים לספק ביסוס מדעי: מחקרים אפידמיולוגיים המאפשרים לעקוב אחר שיעורי ההיארעות, לתכנן תוכניות מניעה, להעריך את יעילותן ולרכז משאבים; מחקרים קליניים פרוספקטיביים המאפשרים לשכלל את יכולות האיתור והזיהוי, לפתח אמצעי אבחון טובים יותר ולשפר את מהימנות חוות הדעת המקצועית של הרופא כעד מומחה; ומחקרים קליניים מורכבים, המאפשרים לאתר סימנים וממצאים מעבדתיים המאופיינים בסגוליות וברגישות גבוהות - ובכך הם מסייעים לשיפור הדיוק באבחנה.
המחקר הרפואי הקליני והאפידמיולוגי חשוב גם משום שהוא מסייע לבסס הכרה של הממסד הרפואי-מדעי בכך שאכן מדובר בנושא רפואי לכל דבר.
|
|
צוות רב-מקצועי מטפל בקורבן
|
|
כאשר מדובר במחלות אחרות, הרופא הוא הדמות הדומיננטית - ולעיתים היחידה - באבחון המחלה, במעקב ובטיפול בחולה. במקרים של התעללות בילדים והזנחתם, לעומת זאת, צוות רב-מקצועי ורב-ארגוני - הכולל עובדים סוציאליים, אנשי חוק ומשפט, אנשי בריאות הנפש ואנשי חינוך - הוא שמטפל בקורבן ועוסק באבחון ובמעקב. הטיפול מערב מגוון ארגונים, חלקם ממלכתיים, חלקם פרטיים וחלקם ארגוני מתנדבים.
על הרופא המטפל להכיר היטב את הממשקים השונים וללמוד את יכולותיהם ואת מגבלותיהם. עליו להיות שותף מלא בצוות הרב-מקצועי המטפל בקטין וליטול חלק בתוכנית הטיפולית ובמעקב. הרופא נדרש לשמש יועץ ומבאר בשאלות הרפואיות, ומנגד עליו להתייעץ באנשי הצוות האחרים ולהיעזר בהם לצורך האבחון.
אנשי מקצוע שאינם מיומנים במינוחים הרפואיים יכולים להיעזר ברופא בבואם לפענח אבחנות ולהעריך את חשיבותן לניהול המקרה. כיועץ, הרופא יכול להסביר לאנשי המקצוע האחרים מהם הקריטריונים הרפואיים-מדעיים המעוררים חשד להתעללות ולהזנחה. הוא יכול גם להבהיר את הסוגיות הבריאותיות וההתפתחותיות הקשורות לפגיעה בקטין, וכך להיות שותף להחלטות הטיפוליות.
לעיתים הרופא הוא שיוביל את התהליך (case manager) ולעיתים הוא יהיה איש צוות מן השורה. אנשי הארגונים השונים - והרופא ביניהם - יפעלו לקביעת נוהלי העבודה ודרכי התקשורת בין הממשקים על-מנת לייעל את הטיפול בקטין ולצמצם את הסיכויים שקטינים קורבנות התעללות והזנחה ייפלו בין הכיסאות ויסבלו מחוסר היעילות של המערכת או מיחס של אטימות.
|
|
הרופא מייעץ גם לרופאים מתחומים אחרים
|
|
הרופא ימצא את עצמו מייעץ לא רק לבעלי המקצועות המשיקים, אלא גם לרופאים מתחומים אחרים. כשם שבמקרים של זיהום חיידקי לא שגרתי נוהגים הרופאים להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות, כך גם במקרים של התעללות והזנחה דרוש רופא מומחה שיוכל להמליץ כיצד יש להמשיך בבירור המקרה, מהן הבדיקות הרלוונטיות ועם אילו גורמים יש ליצור קשר.
בישראל פועלות ועדות מסוגים שונים בנושא של התעללות בילדים והזנחתם - חלקן ועדות אד-הוק לדיון ולטיפול פרטני, וחלקן ועדות המוסמכות לקבל החלטות בעלות השלכות מכריעות על הקורבן. מאחר שלהתעללות ולהזנחה יש השלכות בריאותיות מרחיקות לכת, חשוב מאוד שההיבט הרפואי יבוא לידי ביטוי בוועדות השונות הקובעות דרכי פעולה, מדיניות, סדרי עדיפויות ותוכניות מניעה. ראוי אפוא שהרופא יהיה שותף מלא בוועדות השונות, אולם למרבה הצער, קולו לא תמיד נשמע כיום.
בין הוועדות השונות אפשר למנות ועדות קטינים בסיכון הפועלות בבתי החולים, וכן ועדות של רפואה קהילתית העוסקות באלימות במשפחה. ועדות מסוג זה מכשירות ומנהלות צוותים רב-מקצועיים במערכת הבריאות המטפלים במקרים מורכבים, ומספקות להם ייעוץ. עוד אפשר למנות ועדות קהילתיות-יישוביות, שבהן חשובה מאוד השתתפותם של כל הממשקים לצורך מיפוי המשאבים והחסרים, יצירת נוהלי עבודה בין-ממשקיים וקביעת תוכניות עבודה וסדרי עדיפויות לטיפול בקטינים בסיכון ביישוב.
הרופא ממלא תפקיד חשוב בוועדות היישוביות: הוא מציג את הפן הרפואי של הבעיה ומשתתף בתוכניות הכשרה והדרכה למערכות השונות ביישוב. "צוות קהילה בת-ים" הוא דוגמה לוועדה יישובית מעין זו: הצוות, בראשותו של רופא, מקיים מפגשים משותפים של ארגוני חינוך, רווחה, בריאות ואכיפת החוק. סוג נוסף הוא הוועדות הלאומיות, האחראיות לקביעת מדיניות, למעקב ולבקרה במישור הארצי.
דוגמאות לוועדות מסוג זה הן הוועדה לנושא אלימות במשפחה במשרד הבריאות; ועדת שמיד - ועדה ציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה; וכן ועדת שרים למאבק באלימות. נוכחותו של הרופא בוועדות הלאומיות חיונית כדי להבהיר את מקומן המרכזי של הרפואה ושל מערכת הבריאות במסגרת העיסוק בתחום.
|
|
יש להקים וועדות בדיקה ומעקב
|
|
נוסף על-כך, יש צורך בוועדות בדיקה ומעקב, שגם בהן נוכחות הרופא הכרחית. ועדה כזו, שאינה קיימת בארץ, אך חיוני להקימה, היא ועדה לבדיקת מקרי מוות פתאומי של תינוקות וילדים. מדי שנה מתים בישראל תינוקות ופעוטות באופן פתאומי ולא צפוי, אולם סיבת המוות אינה נחקרת ביסודיות. חלק ממקרי המוות הללו נגרמים מהזנחה, וחלקם אף מקרים של רצח תינוקות. הרופא תפקידו להתריע אם קיים חשד שהמוות נגרם מפגיעה מכוונת או ממחדל.
מתוקף תפקידם כמליצי היושר של הילדים, רופאים צריכים להיות שותפים בארגונים הפועלים למען ילדים. כדי שארגונים אלו יעשו את עבודתם נאמנה, עליהם להיות מורכבים ממגוון המקצועות הפועלים למען הילד. לא מעט מן התוכניות למען הילדים מבוססות על הבנת הנזק ההתפתחותי והבריאותי שנגרם לקטין הסובל מהתעללות ומהזנחה. כמליץ היושר של הילד, הרופא מקדם בתוך הארגונים הללו ראייה כוללת של טובת הילד ושל התפתחותו התקינה. הרופא תורם לארגונים היבט מדעי מבוסס, המסייע לקדם תוכניות ותהליכים.
רופאים העוסקים בתחום עדים לתוצאות הקשות הנגרמות מהתעללות ומהזנחה, ולכן מתפקידם לשמש סוכני שינוי ושיפור ולקדם חקיקה ונהלים שישפרו את הטיפול בקורבנות ויסייעו למניעת המשך ההתעללות. כן עליהם לדאוג ליישום החוקים הקיימים ולמימוש התחייבויותיהן של הרשויות לטובת הילדים (דוגמת האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שמדינת ישראל חתומה עליה). סוכני השינוי נדרשים גם למפות כשלים במערכת ולפעול לשיפורם.
כדי לקדם את הטיפול בתופעה ולפעול למניעתה, חייבים אנשי המקצוע להכיר אותה לפני ולפנים. רופאים מרוב התחומים נתקלים בצורה זו או אחרת בקורבנות ההתעללות, ואף על-פי כן התחום של התעללות בילדים והזנחתם הוא אחד הנושאים המוזנחים ברפואה.
הנושא אינו נלמד בצורה מסודרת בבתי הספר לרפואה, וגם במסגרת לימודי ההתמחות אין הוא זוכה בדרך כלל להתייחסות. רופאים העוסקים בתחום תפקידם לדאוג לכך שסטודנטים לרפואה, מתמחים במקצועות הרפואה השונים ומומחים למיניהם ירכשו ידע הולם, שבעזרתו יוכלו לאבחן את התופעה ולהבטיח לקורבנות טיפול הולם. גם אנשי המקצועות הפָּרה-רפואיים צריכים להתמצא בהיבטים הרפואיים של התעללות והזנחה: הידע יסייע להם לאבחן ולהגיש טיפול; הם יבינו את שיקולי הרופא וידעו מתי להיעזר בו וכיצד.
מן הראוי שהרופאים ירצו על התעללות ועל הזנחה בפני העוסקים בתחום. אין מנוס מלהפנים שהנושא של התעללות בילדים והזנחתם רלוונטי לכל תחומי הרפואה כמעט; הממסד האקדמי-רפואי חייב אפוא להכיר בו כנושא בעל חשיבות, שראוי ללמדו במסגרת לימודי הרפואה.
אחד מתפקידיו החשובים ביותר של הרופא הוא מניעת תחלואה ותמותה. התרופה הטובה ביותר לכל מחלה היא מניעתה: לאחר שהחולה לקה כבר במחלה, גם הטיפול היעיל ביותר יהיה כרוך בסבל, ולא תמיד אפשר יהיה למנוע תחלואה שארית. הדבר נכון גם במקרים של התעללות בילדים והזנחתם. כדי לצמצם ככל האפשר את התחלואה והתמותה, יש לפתח ולקדם תוכניות מניעה, שילווו במחקר ובהערכה; התוכניות שתוכחנה כיעילות - הן אלו שיאומצו ויופעלו. לרופא תפקיד חשוב ביישום תוכניות מניעה בתחום של התעללות בילדים והזנחתם.
|
|
אין עוררין על כך שלהתעללות בילדים ולהזנחתם יש השלכות בריאותיות והתפתחותיות, ולכן מתפקידן של הרפואה בכלל ושל מערכת הבריאות בפרט להשתתף בטיפול בבעיה.
מאמרים רבים העוסקים בתפקיד הרופא במקרים אלו מדגישים בעיקר את חשיבות האבחון והדיווח; מיעוטם דנים גם בנושא המניעה. במדינות כמו אנגליה, אוסטרליה, צרפת וארה"ב, עוסקים הרופאים בכל התחומים שהוזכרו לעיל.
בארה"ב המודעות לנושא גבוהה מאוד, והראיה לכך - במקצוע רפואת הילדים יש התמחות-על בתחום של ההתעללות בילדים והזנחתם. לא כל רופא צריך או יכול לעסוק בכל התחומים והתפקידים שהוזכרו, אולם על כל רופא הנתקל בקטינים במסגרת עבודתו הקלינית להכיר די הצורך את התחום כדי שיוכל להעלות את האפשרות של התעללות או הזנחה באבחנה המבדלת, יֵדע מה עליו לעשות ועם מי עליו להתייעץ כדי לבסס אבחנה כזו או לשלול אותה, ויוכל ולהפנות את הקטין לטיפול הטוב ביותר.
כמו בכל תחום אחר ברפואה, יש לגבש מומחיות בתחום של התעללות בילדים והזנחתם ולהכשיר מומחים שיוכלו למלא את כל תפקידי הרופא. הילדים, קורבנות ההתעללות וההזנחה, הם שיצאו נשכרים.
|
|
|
המאמר הוצג לראשונה בכינוס שערך מכון חרוב בנושא: ההיבט הרפואי של התעללות והזנחת ילדים
|
|
| תאריך:
|
11/01/2009
|
|
|
עודכן:
|
11/01/2009
|
|
ד"ר יורם בן-יהודה
|
|
|
יש משפט ידוע האומר: "הפסדנו בקרב אבל ניצחנו במלחמה", ישראל בשנים האחרונות טובעת משפט "עדכני" יותר: "ניצחנו בכל הקרבות אבל הפסדנו במלחמה".
|
|
|
|
|
בעיתונות נכתב על ביקושים ומחירי דירות בירידה. קבלנים מתלוננים על ירידה בביקוש והצורך בהורדת מחירים, אך בדיקה בשטח לגבי דירות יד שנייה, מראה אחרת. אנשי השטח - יועצי הנדל"ן, רואים יציבות במחירי הסגירה של עסקות.
|
|
|
|
|
הסירנות, שהחלו לעבוד שוב בגליל המערבי, הזכירו, שהחלטה 1701 - ההישג הכביר של ממשלת הזדון במלחמת לבנון 2 - הינה עוד בדיחה תפלה על חשבון מדינת היהודים.
|
|
|
|
|
כשמדברים על מתח נפשי בישראל, מייד עולות בדמיוננו תמונות המלחמות, הפיגועים, הבעיות הכלכליות, וכדומה, ואז אומרים שבישראל "יש הרבה מתח".
|
|
|
|
|
לפני שבועיים נפתחה המלחמה בעזה. כתבתי כי לדעתי המלחמה בעזה מיותרת. חשוב להדגיש כבר כאן בפתח הדברים כי, התנגדתי לשחרור אסירי החמאס, במסגרת מאמר שפורסם בעיתון הארץ ביום 12.8.03 תחת הכותרת "מקומם של טרוריסטים בכלא". דעותיי מאז לא השתנו. התנגדתי להינתקות בלי לתמוך בגוש קטיף כי חששתי מאותו איבוד שליטה שבו אנו נמצאים.
|
|
|
|
|
