בחירות באופוריה

יש הסכם הפסקת אש חד-צדדית. כך צריך היה להיות, אך למרבה הצער, ההסכם נערך בטרם הגעה להכרעה ולהשפלה של האויב, דבר שתוצאתו הקשה עוד תתבהר.

אכן, לטווח הקצר (אולי 3 שבועות – כשתאריך היעד הוא, כמובן, הבחירות שבאופק) מי שתכנן את הפסקת האש אמור לקצור פרי, אך לטווח הארוך - מדינת ישראל תפסיד.

בינתיים – היכונו לחגיגות מזרח-תיכון-חדש נוסח ימי שכרון החושים של שמעון פרס העליזים:

• פגישות עם גדולי עולם (שאין לי ספק כי יבוזו בלבם לטיפשות של מנהיגי ישראל על אשר נמנעו לגמור את המלחמה ועצרו על סף תבוסת האויב).

• אולי בפתח - יגיע גם פרס נובל לשלום, בו יתחלקו מצד אחד נסאראללה/האנייה/טרוריסט אחר ומצד שני יתכבדו בו מתחרי הקרדיט והרייטינג, ותהיה חגיגה חובקת עולם.

• חכמי ממשלת ישראל (לא צריך לומר חכמי חלם – עברנו אותם...) יקבלו תשבחות מכל קצווי תבל על נאורותם, הבנתם, אדיבותם, וותרנותם, ויגיבו בחיוך ברקי מאוזן לאוזן, שיתקבל בקריצה של הצד השני.

הבחירות יתקיימו על-רקע חגיגות הניצחון, שיאפילו על התחמשות החמאס לקראת הסיבוב הבא – התחמשות בסיוע בינלאומי מאירן וסוריה (שיספקו נשק כולל טילים ארוכי טווח), ועד למדינות אירופה (שיתנו גיבוי אידיאולוגי ומדיני + בלימת התראות של מי מישראל, ככל שיהיו).

כל זה קורה ויקרה לאחר שצה"ל היה קרוב מתמיד להכרעה ברורה מול החמאס – ולהזכיר, אהוד ברק שר הביטחון – מאז פתיחת המלחמה לחץ בכל מאודו להגבילה ולהפסיקה, עד שהצליח במזימתו זו לרעת מדינת ישראל ולהצלת החמאס מתבוסה ומהשפלה.

להזכיר, בעצם ימי המלחמה המציא ברק פטנט לסייע לאויב באמצעות עשרות משאיות מזון ודלק, גז ותרופות, שנשדדו על-ידי החמאס ומה שנותר חולק על-ידי החמאס לתושבים. מדובר בהמצאה ייחודית של תמיכה וסיוע לאויב בזמן מלחמה נגדו, סיוע ישיר על-ידי המצרכים לשימוש לוחמי האויב וסיוע עקיף בכך שניתנת בידי הטרוריסטים האפשרות להיטיב עם האוכלוסיה המקומית על-ידי חלוקת המצרכים שהועברו מישראל ונשדדו על ידם.


הסיכון:

עם ישראל בדרכו אל הקלפי, אולי כבר ישכח - משיכרון השלום הרגעי – מהי רגיעה למטרת התחמשות והתעצמות הטרור, ובמצב זה של בחירות באופוריה המנותקת מהמציאות – עלול לעלות לשלטון מי שאחראי למחדל, והוא אשר גם יעמוד בפרץ מול הטרור הבא, וחוזר חלילה.


התקווה:

בבחירות הבאות יהיה רוב ברור לגוש הימין, ובמצב בו נתניהו יכהן כראש ממשלה אשר בממשלתו יהיו יעלון, בגין, ליברמן, סער, ארדן כשרים בכירים – צפוי שהנזקים של הגמר הכי שלומיאלי מבחינה מדינית, למלחמה הכי מוצלחת צבאית – יטופלו בתבונה מדינית.