נשיא שחור - אז מה?

ההדגשה היתירה בכל כלי התקשורת העולמיים כולל במדינת ישראל, כי הנשיא החדש של אמריקה, ברק חוסיין אובמה הוא שחור, והוא סקסי, ממחישה את מה שהוא לא.

כאילו אמרנו בתשובה לשאלה - "הכלה המיועדת לך היא חכמה". אם אין יתרון לשחור על הלבן, ואם (לדעת מישהו/מישהי) הוא לא סקסי - אז מה נותר לו?

ההדגשה עד כדי חגיגה, כי הנשיא הוא שחור - היא מיותרת, גורעת מהמהות, מטה את הדיון לשוליים, נבובה וריקה מתוכן ורחוקה מכל הערכים והכישורים שמצפים מנשיא המתיימר להנהיג את העולם. יתירה מכך: ההדגשה הזו גם חושפת את רדידות הערכים של אמריקה, כאשר סמל מין ו/או צבע העור מהווים - במקום פרט פיקנטי, משני - נושא עיקרי ומרכזי בבחירת נשיא.

ומה כל זה ענייננו?

אמת הדבר כי זה לא היה צריך להיות כלל ענייננו, לו התקשורת הישראלית הייתה מתייחסת לתופעה בפרופורציה הראויה, דבר שלא קורה. החגיגה סביב נתוניו של ברק חוסיין אובמה מגיעה גם לכאן, ועל-פי הלך רוח זה, צריך לבחור אצלנו איזשהו רמטכ"ל תימני בגלל שהוא סקסי וכהה עור, כמו גם ראוי לבחור שר חוץ בלונדיני גבה קומה עם עיניים כחולות, שומר מסורת - רצוי ממוצא אירופאי, וכן לאתר או לאלתר (אפילו כרכש) ברנש כושי, לתפקיד נציגנו באו"ם.

זה כמו לבחור פרופסור לכימיה - כדוגמן צמרת, מתמטיקאי - לראש מפלגה ופיזיקאי - לתפקיד של בלם בנבחרת הכדורגל.

בבדיקת הנאומים של ברק חוסיין אובמה מגיעים מהר למסקנה כי הם בערך ברמה של ציפי לבני, בכך ששניהם רוצים ומבטיחים שינוי, חידוש, פוליטיקה אחרת, ועוד כמה סממנים חסרי תוכן ונטולי ערך בדמות סיסמאות מעורפלות והבטחות שהן לא רק חסרות בסיס, אלא גם בלתי ניתנות לבדיקת הפירעון שלהן.

זה בערך כמו המינוי של עמיר פרץ כשר ביטחון, במדינה הזקוקה לכוחה ולצבאה יותר מכל מדינה אחרת בתבל; בחירה הזויה לחלוטין, הנשענת על העובדה שאפילו עמיר פרץ יכול להיות שר ביטחון, כי מדינת ישראל כה חזקה עד כדי כך שהפגיעה שבמינויו נספגת ואינה מערערת את הביטחון...

ובחזרה לישראל מול חוסיין אובמה: צריך להרגיע מעט את היוצאים מגדרם כדי לברך ולשבח, כי בקרוב מאוד, ככל הנראה, אלה המברכים ייאלצו גם: להשיג, לחלוק, להתמודד, לבקר, לשנות ואף להתנגד - ככל שהאינטרסים של מדינת ישראל יכתיבו זאת.