בשולי הכותרות

בירושלים, בשכונת הקטמונים, קיים מרכול אשר עם כל הכבוד לרשתות השיווק אינו דומה לכל מרכול אחר.

הקואופרטיב, כפי ששמו מעיד עליו, הוא בעל קונספט ייחודי. הוא מבוסס על רעיון בנק הזמן, שהוא הגירסה המודרנית של סחר חליפין הישן והמוכר. רעיון זה הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות במתנ"סים ובמינהלים הקהילתיים. ייחודו הוא בכך, שהמקבל הוא גם נותן. מֵעֵבֶר לתרומה הממשית, מדובר בתרומה מנטלית חשובה, שכן האזרח המקבל אינו חש כנזקק אלא כתורם. בנוסף, כל אחד יכול. מי שנעזר בתחום שהוא זקוק לו, יכול לתרום מהידע ומנסיונו האישי בתחום אחר. כמו-כן, עיקרון ה'קח ותן' מרחיב את מעגל העזרה ההדדית, שעליה מושתתים חיי קהילה. אכן, גם בקואופרטיב זה, כפי ששמו מצביע על שותפות, המוֹכרות בהתנדבות תורמות מספר שעות שבועיות מזמנן, ותמורת זאת מקבלות מוצרים בֶּעָלוּת נמוכה.

ראוי שחנות שיתופית זו, שבה הקהילה תורמת לקהילה, תשמש מודל צרכני גם לשכונות אחרות, שיהיו משוחררות בדרך זו מהתלות ברשויות ובעמותות צדקה, במיוחד על-רקע המשבר הכלכלי של המשק.

שלי יחימוביץ', חברת-כנסת מטעם מפלגת העבודה, היא אכן מודל מובהק לשימוש בהישגים אלקטורליים כקמפיין בחירות. בקול תרועה רמה היא הכריזה בכלי התקשורת, כי המלחמה היא קמפיין הבחירות של העבודה.

אין ספק כי לאחר חודשים ארוכים של מֶלֶל, דַּבֶּרֶת ופַטְפֶּטֶת מיותרת, שר הביטחון אהוד ברק סוף סוף פרע את הצ'ק והתגייס למלחמת שלום הדרום. במלחמה הוא התגלה במיטבו: יעיל, מעשי וענייני, שהוביל את המלחמה לניצחון.

אולם עם כל הכבוד, העובדה שהוא הוכיח את עצמו בשתי הקדנציות כְּשר ביטחון מצליח בעל הישגים טובים, עדיין לא הופכת אותו לראש ממשלה טוב. אם לשפוט לפי הניסיון, הרי בכהונתו כראש ממשלה בקדנציה הקודמת הוא קיבל ציון נכשל. ברק היה החלוץ שהוביל את רעיון חלוקת ירושלים, ומכירת שטחי ארץ ישראל לערבים ללא תמורה ממשית, וגרם בכך להתלקחות מחודשת של האזור עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

כל זאת מלבד האסוציאציות הלא מחמיאות, שליוו את הקריירה של ברק כְּשר ביטחון, כי אהוד ברח מאסון הצאלים וממלחמת לבנון הראשונה, השמורות היטב בזיכרון הקולקטיבי. גם אם המלחמה העלתה את המניות של ברק כְּשר ביטחון, אין ספק שהוא מועמד ראוי לתפקיד, אך תחת ממשלה אחרת.

רק סמלי הדבר שעם תום מבצע 'עופרת יצוקה', ובמלאת שנה לטבח בישיבת מרכז הרב, נזכרה ממשלת ישראל לאטום את בית המחבל, ולפרוע בכך את החוב למשפחות ההרוגים ולעם, ביצירת אלמנט ההרתעה למחבלים. אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

עם זאת תמוה הדבר, שבמקביל לאטימת הבית התפרסמה החלטת פרקליטות המדינה, להורות למשטרה - בתגובה לתביעת ארגוני השמאל - על פתיחת חקירה פלילית כנגד רבנים המתנגדים להעסקת ערבים בישיבות עקב הטבח. האומנם הרצחת וגם ירשת?

לאור הניסיון העשיר של המדינה, בהפיכת עובדים ערבים למחבלים, ובפרט במוסדות חינוך, האם היא מחכה לטבח הבא חלילה? הרי בהעסקתם מדובר ברולטה רוסית ובספק סכנת נפשות ממש, ובאי-העסקתם - במניעת האסון הבא.

למקרא הידיעה נדמה היה שמדובר בהחלטת בית משפט לא יהודי. שארגוני השמאל והמרכז לפלורליזם יהודי, משתפים פעולה עם האוייב, בשם הפוליטיקלי קורקט, על חשבון חיי היהודים, בכך אין כל חדש. אולם מדוע פרקליטות המדינה נרתמת ונותנת יד למזימה זו?

ולקינוח משהו שמח.

מן המפורסמות הוא כי הַשְׁכָּנַת שלום-בית, כמו גם הניסיון לשמח את הזולת, הם מצוות גדולות בתורה.

בגמרא מסופר על אליהו הנביא שנשאל על-ידי תנא בשוק, מי ראוי לעולם הבא. אליהו הצביע על יהודי פשוט, שהיה מבדח אנשים ומשמחם, ובזכות זאת קנה את עולמו.

כל הכבוד איפוא לערבה רז על מיזם 'השמחה', שמטרתו לשמח אנשים ולהרבות חיוכים בישראל, לליצני הצחוק הרפואיים המשמחים חולים, ולרבנים המשכינים שלום-בית, בין איש לאשתו ובין איש לרעהו. המשותף ביניהם שהם מנסים לעשות טוב לאנשים, ללא הבדל מעמד, דת וגיל, ולהרבות אהבה ושמחה ביניהם גם בימים כתיקונם.

ראוי שקיצור תקופת תעמולת הבחירות, בגין המלחמה, ישמש מודל למהדורות הבחירות הבאות, המוניציפליות והארציות כאחת.

אין ספק, השפעתו של קמפיין הבחירות על ציבור הבוחרים הוא מועט ביותר. הכרעות הבוחרים מושפעות לא רק מהשקפותיהם האידיאולוגיות, אלא בעיקר מהישגיהם בפועל של המועמדים, ולא ממילים ומהבטחות סרק. השפעת הקמפיין הגדולה ביותר, כפי שהוכח, היא על הקולות הצפים בלבד, שהם יחסית אינם רבים.

מן הדין איפוא לחסוך במשאבים כספיים מיותרים ובכוח אדם, הכרוכים בתעמולה, ולהקצותם למטרות חברתיות החשובות יותר כדיור, רווחה ועוד. ובא לציון ולתושביה גואל.

קיצור תקופת התעמולה יביא הן לריכוז המצע של המפלגות, במקום למלל מיותר, והן להגברת המוטיבציה של הנבחרים להצגת הישגים ממשיים, שהם הנכס האלקטורלי והמבחן האמיתי לבחירות, במקום מילים ותדמיות.

בדומה לבחירות לרשויות המקומיות, ראוי לבטל את יום החופשה של הבחירות לכנסת, אשר הפך כמיטב המסורת לחג הקניונים והמנגל הלאומי. אובדן יום עבודה לטובת רגע ההצבעה, כרוך בהפסדי עתק למשק, במיוחד במצבו המדולדל בעקבות המיתון והמלחמה.

לא מכבר פורסמה ידיעה בעיתונות על בעל פיצריה תל אביבית, שהעליב נער אוטיסט והתייחס אליו בחוסר סבלנות. למרבה הצער, בעל הפיצריה לא לבד.

במילניום השני של עולמנו הנאור מפתיע לגלות אנשים משכילים, הנטועים בדעות קדומות, לפיהן המוגבלים - פגועי נפש, אוטיסטים ובעלי תסמונת דאון - הם יצורים נחותים או מפחידים. גישה שלילית זו עלתה לכותרות בעיקר בהקשר להתנגדותם של תושבים להקמת הוסטלים או שילוב חריגים בבתי הספר בשכונתם. זכורה גם התבטאותו האומללה של יהושע פולק, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, כלפי דרי הוסטל בבירה.

ראוי לציין, כי בניגוד לתדמיתם, החריגים הם אנשים בעלי יכולות מיוחדות ורצון לעזור ולהתנדב בקהילה. על-פי מדיניות הבריאות והרווחה בשנים האחרונות המגמה היא לשלבם בקהילה, במקום לגזור עליהם בידוד, כפי שהיה בעבר.