מ"חומת מגן" ל"עופרת יצוקה" - חיזבאללה והפלשתינים

חיזבאללה פועל בכמה מעגלים. הראשון והבסיסי ביותר הוא המעגל האידאולוגי. מעגל זה נובע מעצם הקמתו בראשית שנות השמונים כתנועה אידאולוגית קיצונית המבטאת את ערכי המהפכה האיסלאמית באירן. ככזה חיזבאללה חותר להקמת רפובליקה איסלאמית בלבנון ולניהול ג'האד בלתי פוסק נגד ישראל עד שחרור אדמת פלשתין וירושלים. מעגל שני שהארגון פועל בו הוא העדה השיעית. מהעדה חיזבאללה שואב את כוחו וחלק ניכר מהלגיטימציה לפעילותו כארגון פוליטי בזירה הלבנונית. לצד המעגל האידאולוגי והמעגל השיעי החל חיזבאללה בהדרגה לפעול גם במעגל הפוליטי הלבנוני. מאז הסכם טאא'ף (אוקטובר 1989), אשר שם קץ למלחמת האזרחים בלבנון, החל חיזבאללה להשתלב במערכת הפוליטית, ומשנת 1992 פועל גם כמפלגה המיוצגת בפרלמנט. מאז יוני 2005 נציגיו אף יושבים בממשלה. ככזה חיזבאללה מבקש לראות את עצמו כגורם לבנוני לאומי המייצג את האינטרסים של כלל הציבור, ולא ארגון המייצג עדה אחת או אידאולוגיה צרה.⁵

בהתאם לזה, חשובה לחיזבאללה תדמיתו הציבורית בקרב שדרות העם הרחבות בלבנון. מאז שנת 2000 "מיתג" את עצמו חיזבאללה כ"מגן לבנון" מפני ישראל; ואכן, בקרב חלקים גדולים מהציבור הלבנוני נתפסה נוכחותו החמושה בדרום וקיומו ככוח צבאי עצמאי כלגיטימית. דימוי זה נפגע בקיץ 2006. לבנונים רבים ראו במלחמה מלחמה אירנית בניסיונה להשיג הגמוניה שיעית אזורית. תדמיתו הציבורית של חיזבאללה כ"מגן לבנון" וכתנועה לאומית אחראית ספגה מכה ציבורית קשה.

תהליך זה התחזק עוד יותר בעקבות אירועי מאי 2008. כזכור, בעקבות מחלוקת בין חיזבאללה ובין הממשלה על הנחת קווי תקשורת עצמאיים של הארגון יצאו לוחמי חיזבאללה לשורת קרבות רחוב נגד יריביהם הפוליטיים. אומנם בסיומם הייתה ידו של הארגון ותומכיו על העליונה, אך מנגד, חוזקה תדמיתו השלילית. בפעם הראשונה "נשק ההתנגדות" אשר לטענת חיזבאללה נחוץ כל כך כדי להגן על לבנון מפני ישראל – הופנה כלפי פנים. סיבוב הסלמה נוסף עם ישראל, אשר את תוצאותיו אי-אפשר לחזות מראש, ואשר גם ממנו "נודף" ריח אירני, היה פוגע עוד יותר במעמדו הציבורי של חיזבאללה ובנכונות הגורמים השונים במערכת הלבנונית לקבל את היותו כוח חמוש. אומנם בטווח הקצר לא נראה גורם פוליטי אשר יש בכוחו לפרק את הארגון, אך בהחלט ייתכן כי הדבר היה גורם לערעור האיזון העדין בין העדות. מצב שלפי שעה אין חיזבאללה חפץ בו.

גורם נוסף אשר ככל הנראה עמד בבסיס תגובתו המינורית של חיזבאללה למבצע "עופרת יצוקה" היו הבחירות לפרלמנט הלבנוני אשר אמורות להיערך באביב 2009. לחיזבאללה אינטרס לקיים בחירות אלה במועדן, שכן על-פי הערכותיו, צפויים אנשיו של מישל עוון, בעל בריתו העיקרי בקרב העדה הנוצרית, לזכות בניצחון. מקורה של הערכה זו בהסכם דוחא, אשר הושג בתום אירועי מאי 2008. על-פי אחד מסעיפי ההסכם, שונו אזורי הבחירה בלבנון באופן המגדיל, לדעת חיזבאללה ובעלי בריתו, את מספר הצירים שיזכה בהם מחנהו של עוון. בהתאם לזה, יהיה גם הרכב הממשלה נוח יותר לחיזבאללה ולמחנה הפרו-סורי בכלל, והדבר טומן בחובו כמובן יתרונות רבים. אין ספק כי להנהגת חיזבאללה, ובייחוד לנצראללה, חשובה תדמיתם ברחוב הערבי ובקרב הפלשתינים. עם זאת, כמו שהוכיחה תגובת הארגון למבצע "עופרת יצוקה", גם ג'האד למען הפלשתינים יכול לחכות כאשר על הכף מונחים האינטרסים הפוליטיים של חיזבאללה בזירה הלבנונית.

1. מצוטט בתוך: דניאל סובלמן, "חיזבאללה שנתיים אחרי נסיגת צה"ל", עדכן אסטרטגי, כרך 5, גיליון 2 (אוגוסט 2002), עמ' 14.
2. נצראללה, אל-מנאר, 29 בדצמבר 2008.
3. שם.
4. Yossi Melman and Amos Harel, "Hezbollah behind Lebanon rocket strikes in north", Haaretz, 18.1.2009.
5. לניתוח מעמיק בנוגע למעגלי פעילותו של הארגון ראו: דני ברקוביץ', "האם ניתן לכרות את ראשי ההידרה – המערכה להחלשת חיזבאללה", המכון למחקרי ביטחון לאומי, מזכר 92, דצמבר 2007, עמ' 48-37.