ב-12/02/08, כלומר לפני שנה ושלושה ימים בדיוק, כתבתי בבלוג שלי באתר זה, תחת הכותרת "יורשת, עאלק", את השורות הבאות (ציטוט מדויק): "בימים אלו נערכות ההכנות במר"צ לקראת הפריימריז שיכתירו את היו"ר החדש במקום יוסי ביילין. זהבה גלאון היא בין המועמדות לתפקיד היו"ר, כנראה מועמדת מטעם עצמה. למר"צ יש כיום בכנסת חמשה חברים, גלאון היא אחת מהם. לו הבחירות היו נערכות היום וגלאון הייתה בחמישייה הראשונה, הייתה המפלגה זוכה, במקרה הטוב, בשלושה מנדטים. אבל, לו הבחירות היו נערכות היום וגלאון הייתה עומדת בראשה, הרי שהרשימה הייתה נמחקת מהמפה הפוליטית. ויש לכך תקדימים: "צומת" בראשות רפול ז"ל למשל. או "שינוי" של לפיד את פורז.
זהבה גלאון נחשבה לנכס של מר"צ ובכלל בתחילת דרכה בכנסת, אבל עם הזמן מתברר יותר ויותר כי הנכס הזה הוא בעצם נטל. במפלגה היו שמחים להקיא אותה מקרבם, לו רק היו יודעים איך לעשות זאת בלי לגרום לה לצווח ככרוכיה. למען האמת יש שהיו מסתפקים בלהחביא אותה, אבל זה כבר יותר קשה. גלאון הרי לא מסוגלת לסתום את הפה בשום מקרה. מבחינתה היא תשמיע כל דבר בתנאי שישמיעו וישמעו אותה. ומה עם להקשיב לה? לשיטתה האוקטבות זה מה שחשוב, לא התוכן. בהתנהגותה גלאון לא רק מרחיקה את מעט השפויים שעוד נותרו למר"צ, אלא מחסלת כל סיכוי שלמפלגה זו יצטרפו חברים חדשים שאינם "צפונבונים" כמוה. ולכך יש השלכות רבות על המפה הפוליטית בארץ" (סוף ציטוט).
בשבוע שעבר נערכו הבחירות לכנסת, ומר"צ החדשה עם גלאון במקום הרביעי זכתה בשלושה מנדטים בלבד. את אשר יגורתי קרה - וטוב שכך. עם היוודע התוצאות החלו גם ההספדים כשלצדם דמעות תנין: "הפסדנו פרלמנטארית חרוצה", אמרו אלו שביקשו ללקק לה. "או ג'ומס או ניצן הורוביץ צריכים להתפטר מהכנסת לטובת גלאון", אמרו אלו שעדיין חוששים מהפה הגדול שלה. הגדילה היא עצמה, כאשר אמרה בראיון לעיתונות ביום שאחרי, כי מאות טלפונים מנחמים הגיעו אליה, כולל ממתנחלים שלא הסכימו עם דרכה. אז זהו, שכל אותם מאות טלפונים היו כדי לוודא כי אכן הגברת היא מחוץ לכנסת, ושחלילה לא קרתה איזו תקלה שהביאה למר"צ גם את המנדט הרביעי. או כמו באחד משיריו של בוב דילן: הגעתי ללוויה שלו, כדי להיות בטוח שקוברים אותו ומכסים את גופו בעפר.
ח"כ גלאון היא אסון לשמאל הישראלי. לשמאל השפוי, שרואה במדינת ישראל מדינה דמוקרטית יהודית. שמאל שמעולם לא יסרב פקודה אלא אם היא בלתי חוקית בעליל. שמאל שמוכן לפשרות ולשלום בשל אהבתו ודאגתו לעם היהודי ולא למבקשי רעתו. שמאל שלא מוכן להאשים את היהודים ואת הישראלים בכל אסון שמתרחש ומתרגש על הערבים. שמאל שמבין כי דרכם של המתנחלים הקיצוניים כדוגמת ברוך מרזל, איתמר בן גביר וחבריהם איננה דרך היהדות, אבל מאידך לא מוכן להסכין ולהשלים עם דרכם של "מעצבי דעת קהל" כמו גדעון לוי, ב. מיכאל, עמירה הס ודומיהם, שרק השנאה ליהודים, ליהדות ולציונות מניעה אותם. שמאל שמעולם לא יוקיע את ישראל בעולם כמדינה גזענית, אבל יבקר אותה קשות, ובצדק, בבית. שמאל שמעולם לא ישתף פעולה עם אומות העולם המכריזות חרם עלינו, אבל שותקות כשמדובר במדינות כמו סודן, סוריה ואירן. שמאל שמקיא מתוכו לא רק קיצוניים ימניים כמו נעם פדרמן אלא גם קיצוניים שמאלים כמו נעם חומסקי ואילן פפה.
זהבה גלאון היא הסיבה הכי בולטת להתרסקות השמאל בכלל ומר"צ החדשה בפרט. כי שמאל עם גלאון אבל בלי דר' אבנר בן זקן משכונה ד' בבאר שבע, איננו שמאל אלא אליטה צבועה. כי שמאל שבו עו"ד טליה ששון אבל לא אישים כדוגמת רן כהן, איננו שמאל אלא אליטה מתחסדת. כי שמאל עם ניצן הורוביץ אבל בלי אנשים כדוגמת יובל אלבשן, איננו שמאל אלא חבורה של הזויים.
בבחירות האחרונות לא הצבעתי לאף מפלגה אבל שקלתי להצביע למר"צ החדשה למרות הכול. ואני מכיר עוד רבים כמוני, ששקלו אבל בסוף לא הצביעו, וטוב שכך, כי אלמלא התמדנו בסירובנו הייתה הגברת גלאון, חלילה, עוד נכנסת לכנסת. וזה מה שחסר לנו, אבל היא כבר לא תחסר לנו. אנחנו נסתפק, בינתיים, בשלושת הדובים בלי זהבה.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
