(או)טוטו ממשלה

יש מי שתופר כבר את החליפה של שר או סגן שר. אין צורך למהר כי ארוכה עדיין הדרך לקריית הממשלה ומהמורות רבות יקשו מאוד על ההתקדמות אל היעד הנכסף. הרכבת הממשלה היא כמו טוטו, היינו, עד שה"משחק" לא הסתיים התוצאות לוטות בערפל כבד. הבוחר הישראלי עוד לא הפנים שהבחירות הסתיימו. מכאן ואילך, מי שיחליט איך תיראה הממשלה הבאה יהיו אך ורק הפוליטיקאים. בחירתכם לא תשפיע על הפוליטיקאים כי ברגע שהם נבחרו, אתם עשיתם את מלאכתכם ועתה תורם להשיג את מבוקשם. כך שהתחזיות לגבי הממשלה הבאה ומרכיביה הן כמו תחזית מזג האוויר.

הספקולנטים העוסקים בפוליטיקה עוד ימכרו לכם "מניות" ללא כיסוי, במחיר גבוה, ולא מן הנמנע שתתעוררו בוקר אחד ותיווכחו ש"כספכם" יושם על קרן הצבי. רציתם ממשלה מסוג אחד והממשלה היא מסוג שונה. כך קורה בפוליטיקה הישראלית כאשר כל מעשה נבלה ניתן "להכשיר" אותו ברטוריקה פוליטית דוגמת "טובת העם והמדינה". מה אז תגידו? צפו עוד להסברים מלומדים מדוע ולמה מפלגה שטרפה מפלגה אחרת במערכת הבחירות תמצא את עצמה יושבת עם אותה מפלגה משוקצת ליד שולחן הממשלה וחבריה צוחקים מכם כל הדרך אל מזנון הכנסת. שולחנות מכוערים שסביבם יושבים פוליטיקאים מכאן ומכאן, ומאחוריהם סמל המדינה עוד יעטרו את מקלטי הטלוויזיה, ובמתק שפתותיהם יסבירו הפוליטיקאים איך "הצליחו" לגשר על הפערים האידיאולוגיים. את האמת, כל עם ישראל יודע, ובכל זאת הוא ממשיך לקוות שמשהו ישתנה.

תוצאות הבחירות ברורות לחלוטין. במשטר הפרלמנטרי הישראלי אין מקום לפרשנויות מלומדות פרי המצאתם של פוליטיקאים ציניים או עורכי דין מפולפלים המסוגלים אפילו להחיות מתים. המועמד שעליו להרכיב את הממשלה, עליו ימליצו רוב חברי הכנסת, הוא יהיה מרכיב הממשלה ואולי ראש הממשלה. הסיפורים של המפלגה הגדולה ביותר אינם מתאימים למשטר הפרלמנטרי הרב-מפלגתי שיש בישראל. בבריטניה, לדוגמה, שבה שתי מפלגות מתמודדות, מובן שהגדולה ביותר תרכיב את הממשלה. בישראל זה לא כך ומוטב לכולם להשלים עם עובדה זו. יש גבול לציניות הפוליטית.

לגוש הימין בראשות הליכוד יש רוב ברור על-פי תוצאות הבחירות. אם כל ראשי הסיעות הללו ימליצו לנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, לנשיא המדינה אין שום שיקול דעת. יכולים המומחים לעלוז, להשתעשע ואולי לנסות להשפיע, אך ההכרעה ברורה מאוד. הליכוד והמפלגות שמימין רשאים להרכיב קואליציה ולכונן ממשלה. אם יצליחו או לא, זהו סיפור אחר לחלוטין. מי שרוצה לשחק טוטו-פוליטיקה מוזמן לעשות זאת.

במשטר דמוקרטי, במיוחד פרלמנטרי, יש חשיבות עליונה לאופוזיציה. נכון שהמציאות האופוזיציונית נראית אפורה למדי, אך לאופוזיציה להוות אלטרנטיבה לשלטון, לבקר ולפקח, לשכנע את הציבור בצדקת דרכה ובקלקלתה של הממשלה. זו שליחות חשובה ביותר.

מפלגות העבודה, קדימה ומרצ אינן יכולות לכונן ממשלה, כל אחת מסיבותיה. הדרך ההוגנת והמכבדת את הציבור, אם בכלל יש דבר כזה בפוליטיקה, היא להודיע קבל עם ועולם שהן הולכות לאחר כבוד לאופוזיציה, יהיו הפיתיונות אשר יהיו. אסור למפלגות אלה, במיוחד לקדימה, שהעלתה את הסיסמה "פוליטיקה נקייה", להצטרף לקואליציה "הטבעית" המסתמנת בעיני הפוליטיקאים וכלי התקשורת. אם יעשו אחרת, ואין סיבה שלא לחשוש, הרי שהן תתגלמנה במלוא מערומיהן.

אף על-פי שבמערכת הבחירות שום דבר ממשי לא נאמר על-ידי המפלגות כולן חוץ מ"ישראל ביתנו", על הנייר שאמנם סובל הכל, אין שום מכנה משותף בין קדימה, העבודה ומר"צ לבין המפלגות המרכיבות את גוש הימין. לכן, כל חיבור של אחת מהן לקואליציה תהיה מבחינת מעילה.

הפוליטיקאים והתקשורת משחקים "טוטו" פוליטי ומשגעים את הציבור. לא מן הנמנע שכל ההערכות המלומדות שלהם, בדומה לאלה שניסו לחזות את תוצאות הבחירות, תהיינה שונות לכשתקום ממשלה בישראל.