|
| מרגע שכבו אורות המלחמה, כבו גם אורות הבמה ההסברתית. במקום להמשיך את מרתון המאמצים להטמעת המסרים, הרי שכיום, הן משרד החוץ והן דו"צ, ממעיטים יותר ביוזמות בנושא | |
|
|
|
ואכן, האיגוד הקנדי אינו לבד, וגם לא מדיניות ההחרמות. ארגון המרצים הבריטי, UCU, החליט בעבר, גם הוא, על הטלת חרם אקדמי על ישראל, בשל מדיניות "האפרטהייד", לכאורה. נכון, מדינת ישראל מורגלת איפוא לביקורת, אלא שיש בכך בכדי להזכיר לנו, פעם נוספת, את החשיבות הגדולה הקיימת בגיבוש מדיניות הסברה ישראלית יוזמת, אטרקטיבית, מדוייקת, מחקרית ורלוונטית.
גם אם לא ניתן להטיל את כל האשמה על כישלון ההסברה הישראלית, שכן אין להתעלם מכך שראשי הארגון הקנדי מונעים על-פי אידיאולוגיות אנטי-ישראליות ברורות, יש בכך, איפוא, בכדי להצביע על החידלון ההסברתי, גם בעניין תקיפת האוניברסיטה האיסלאמית בעזה.
על-פי הודעת דובר צה"ל, ב-29 בדצמבר, חיל-האוויר תקף את מרכז המחקר והפיתוח של ארגון הטרור חמאס, הסמוך לאוניברסיטה האיסלאמית. התקיפה בוצעה על בסיס מודיעין של צה"ל ושירות הביטחון הכללי, ושני המבנים, שהותקפו באופן סלקטיבי, שימשו גם כמקום מפגש לפעילים בכירים בארגון הטרור חמאס.
המבנים שהותקפו שימשו, בין היתר, כמעבדות לייצור ולפיתוח חומרי נפץ ומרכז אלקטרוניקה, והיוו חלק בלתי נפרד ממערך הפיתוח והייצור של ארגון הטרור. פיתוח אמצעי הלחימה נערך בחסות מרצים בכירים שהיו פעילים בזרוע הצבאית של חמאס. ואכן, בין אמצעי הלחימה שפותחו ויוצרו במבנים, היו רקטות שארגון הטרור חמאס שוקד כל העת על שיפור טווח השיגור שלהן, כפי שהוכח בימי המלחמה בעזה.
ישראל, מנגד, במהלך ימי התקיפה, ולאורך ימי המלחמה, הסתפקה בשחרור הודעות לקוניות על יעדי התקיפה, ונמנעה משחרור נציגי הסברה אשר יטמיעו בקרב הציבור הזר, בשפות שונות, את הרציונל העומד מאחורי התקיפה. והנה, בפועל, משמשות האוניברסיטאות הפלשתיניות באיו"ש וברצועת עזה קרקע פורייה לפעילות של ארגוני הטרור הפלשתינים. האוניברסיטה האיסלאמית ברצועת עזה ידועה מסורתית, כמעוז של תנועת החמאס. רבים ממנהיגי התנועה צמחו בין כותלי האוניברסיטה ובהם גם פעילים מרכזיים בזרוע הטרור החמאסית עיז א-דין אל-קסאם. אחדים מהסטודנטים אף שולחו כמחבלים מתאבדים בפיגועים נגד יעדים ישראלים.
על-פי מאמריו של המזרחן סא"ל (במיל.) יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אחד המרצים הבכירים באוניברסיטה האיסלאמית היה ד"ר ניזאר ריאן, מראשי הזרוע הצבאית של חמאס אשר חוסל על-ידי צה"ל ב-1 בינואר 2009. מרצה בכיר אחר, ד"ר יונס אל-אסטל, ידוע בהטפותיו הקיצוניות המשבחות ומעודדות את פיגועי ההתאבדות, ביצוע רצח עם ביהודים ובהמשך המהפכה האיסלאמית מבית מדרשם של האחים המוסלמים עד להפלת המשטרים הדמוקרטיים המערביים והשלטת חוק האיסלאם תחתם.
והנה, את כל זאת, נמנע צה"ל מלחזור ולהדגיש באוזני העולם. מרגע שכבו אורות המלחמה, כבו גם אורות הבמה ההסברתית. במקום להמשיך את מרתון המאמצים להטמעת המסרים, הרי שכיום, הן משרד החוץ והן דובר צה"ל, ממעיטים יותר ביוזמות בנושא. עובדה היא, כי לא צה"ל ולא משרד החוץ נערכו תקשורתית לתגובה בדבר ההחלטה הקנדית, לפחות כך עולה מהשקט התקשורתי בנושא. ולרקע כל זאת, אל לנו כי נשכח: עובדה היא כי אותותיה של המלחמה ניכרים רק כעת, שבועות לאחריה, בקרקע הדיפלומטית, במסגרת האקדמית ובפוליטיקה הבינלאומית. עכשיו עלינו לפעול.
ברם, גם אם משרד החוץ אינו מייצר בעצמו חומרי הסברה בנושא, ואכן, כך לדוגמה, אין בהישג יד כל פרופיל מספק העוסק בקשרי הטרור של האוניברסיטה האיסלאמית, טוב היה אם רשויות ההסברה בישראל היו מנצלות חומרים קיימים, גם אם נכתבו על-ידי גורמים חוץ ממלכתיים. מכל מקום, החלטת ועד עובדי האוניברסיטאות בקנדה, היא בבחינת נורה אדומה נוספת, אשר נדרשת להיות כל העת בסביבתם של אלה העוסקים במלאכת ההגנה. ואנו, אל לנו לזנוח את נשק ההסברה. אנחנו פשוט לא יכולים להרשות זאת לעצמנו.
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
