|   15:07:40
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
עיצוב הבית: לבד או בעזרת מעצב פנים?
כתיבת המומחים
מה צריך לדעת כשמתכננים חופשה באילת?

פורצת גבולות

האמנית אסתר בק מפסלת בחימר אך בניגוד למסורת, היא אינה משתמשת באובניים, אלא בפטישים, באגרופים ובשפכטלים כשהיא מכניסה לתנור את יצירתה היא אינה יודעת מה תהא התוצאה ממש כמו בחיים "אני לעולם לא יודעת מה תהא התוצאה", אומרת אסתר בק
20/03/2009  |     |   מאמרים   |   תגובות
פורצת את כל הגבולות

מהרוח לחומר
הייתה התגלות, זה היה משהו נפלא, הרטיבות של החומר והמגע בו שאבו אותי לגמרי, ולאחר שנולדה ביתי השנייה במקום לחזור לעבודה בבית החולים המשכתי לעסוק בקדרות, המעבר לא היה מודע האמנתי שאחזור לעבודתי כפסיכולוגית אך בשלב מסוים הבנתי שזה כבר לא יקרה, הרגשנות שלי כנראה פחות טובה למקצוע הפסיכולוגיה אלא יותר להבעה בחומר.

מהשמיימי לארצי
את הקושי להגדיר את עצמה כאומנית היא מסבירה כך: "האנשים שבוחרים לעבוד עם החומר מגיעים מפן אחר, לאנשים האלו יש איזושהי משיכה למשהו בסיסי וארצי ותפיסתם את עצמם היא פחות יומרנית, אלו אנשים צנועים יותר"

מחוקיות לאי שקט
"הרגשתי שאני בעצם מאוד ממושמעת". ההבנה הפכה לרגש והרגש הוביל למהפך אישי שגרם לה לרצות לפרוץ שוב את המוסכמות ולצאת ממסגרת החוקים המובנים בעבודת הקדרות. וכך בתהליך הדרגתי החל להתחולל בה השינוי שהוביל לפיתוח הטכניקה החדשה בה היא יוצרת את התערוכה "אי שקט"

מאובניים לפטישים
היא רצתה לראות עד לאן אפשר להגיע עם החומר והחלה למתוח את גבולותיו תוך כדי שהיא מקיימת דיאלוג יחיד עם החומר, רוקדת עם החומר ומשתמשת בפטישים, שפכטלים, אגרופים, אצבעות ואופנים לא שיגרתים לעשות זאת

מהחומר לחיים
אנו יכולים לשלוט בבחירותינו ואנו יכולים לצקת סיטואציות לחיינו אך לעולם אין לדעת כיצד הם יתפתחו ומה תהיה התוצאה, התוצאה הסופיות לא באמת בשליטתנו אלא אולי רק התייחסותנו אליה והתמודדותנו איתה.

לפרוץ גבולות, לצאת מהמסגרת ולקחת סיכון לעבר מה שרקחנו במוחנו, שחשנו בכמיהות נפשנו או אולי כי רצינו לנער את המוסכמות מעלינו. למי לא הדהד המוטו המודרני הזה באוזניו, עד ששקע בחלום בהקיץ על אותו רגע בו יפרוץ את גבולותיו.

אסתר בק היא אמנית הקרמיקה, אשר מציגה בעצם ימים אלו את תערוכתה "אי שקט". גם בחייה האישיים עשתה זאת: היא בחנה את יכולת הסרת שליטתנו מהדברים ופרצה את גבולות המוסכמות, היא נטלה את הסיכון והשאירה את היקר לה מכל, את יצירתה, בידי הבלתי נישלט. היא קרעה את חבל הטבור המפורסם של האומן מיצירתו ושחררה את היצירה להתהוות בתוך תנור שריפה וחיכתה לראות מה יוליד התנור ליצירתה.

אסתר בק פסיכולוגית קלינית בעברה עזבה את עיסוקה בפסיכולוגיה לטובת היצירה בחומר.היא מתארת את העיסוק בחומר כחלום שהתמשך הרבה מאוד זמן עד שפרצה את הגבול הראשון בחייה, ומהעיסוק בפסיכולוגיה עברה ליצור בחומר.

"זה החל בחוג ערב בקדרות עוד בתקופה שהייתי פסיכולוגית בבית החולים "תל השומר", זו הייתה התגלות, זה היה משהו נפלא, הרטיבות של החומר והמגע בו שאבו אותי לגמרי, ולאחר שנולדה ביתי השנייה במקום לחזור לעבודה בבית החולים המשכתי לעסוק בקדרות, המעבר לא היה מודע האמנתי שאחזור לעבודתי כפסיכולוגית אך בשלב מסוים הבנתי שזה כבר לא יקרה, הרגשנות שלי כנראה פחות טובה למקצוע הפסיכולוגיה אלא יותר להבעה בחומר." האומנית שבתוכה זועקת ואני מסכימה, הרגשנות מוצאת מקומה באומנות ומביאה לפאר היצירה.

ניצני פריצת הגבולות והפזילה מעבר למוסכמות היו טבועים בה גם כשעסקה בפסיכולוגיה, תמיד הייתה לה משיכה לתחומים הלא קונבנציונליים, היא התמחתה בביו אנרגיה, בגשטאלט ובפסיכודרמה. כבר אז עניינו אותה השיטות הדינמיות ולא רק המילוליות. מה שלימים הופכים ליצירה אומנותית מרשימה בתערוכה "אי שקט". האינטראקציה עם החומר לדבריה יותר מעניינת מהאינטראקציה הטיפולית, אך החיבור בין שני העולמות ניכר בעבודתה וגם הקשר הוא מעבר למילה, הבנת התהליכים הפסיכולוגיים כמו הבנת התהליכים בעבודה עם החומר הם נקודת המפגש עבורה .

אסתר נמנעת מלקרוא לעצמה אומנית, היא פשוט לא מרגישה בנוח עם המונח. בתערוכתה עולה עולם עשיר ועמוק של מחשבה ורגש אשר לא נחסכים מהאובייקטים אותם היא מציגה, אובייקטים שכאשר מביטים בהם חשים את האוטנטיות של יוצרה .

את הקושי להגדיר את עצמה כאומנית היא מסבירה כך: "האנשים שבוחרים לעבוד עם החומר מגיעים מפן אחר, לאנשים האלו יש איזושהי משיכה למשהו בסיסי וארצי ותפיסתם את עצמם היא פחות יומרנית, אלו אנשים צנועים יותר". חברתה, אסתי צאל, ציירת במקצועה מסבירה זאת בכך שעיסוקה של אסתר החל בקדרות אשר לא נחשבת לאומנות, אך היא מספרת בהתרגשות כי היא רואה את אסתר בתערוכה "אי שקט" לחלוטין פורצת את הגבול והופכת לאומנית: "היא כאילו מציירת על החומר, כאילו הקווים ונגיעת הכלים בחומר הם כמשיכות מכחול על קנבס, הקנבס הוא החלל וכך הוא החומר עבור אסתר, היא פרצה את הגבול ונכנסה לחלוטין לתחום האומנות" .

ואכן כך הוא הדבר, בתערוכה "אי שקט" היא מסירה את החוקים והכללים של העבודה המסורתית עם האבניים. ולמרות אהבתה לעבודה המסורתית אותה היא מתארת כעבודה דינמית, היא מתארת את הרועץ בה, כעבודה מאוד מובנית: "היצירה נוצרת ברגע בידיים אך אם לא מכבדים את החוקים זה לא ילך וכך נכנסים לגבולות מחייבים מאוד". היא הייתה מסורה ונאמנה בהתפתחותה המקצועית לחוקי הקדרות ולמדה לעומק מבחינה אסטטית את דרישות הקדרות "ממש את ההיסטורי של הקרמיקה". היה לה חשוב מאוד לבנות את עצמה בצורה מדויקת וכך עשתה. לקח לה זמן להבין אך בסופו של דבר זה קרה : "הרגשתי שאני בעצם מאוד ממושמעת". ההבנה הפכה לרגש והרגש הוביל למהפך אישי שגרם לה לרצות לפרוץ שוב את המוסכמות ולצאת ממסגרת החוקים המובנים בעבודת הקדרות. וכך בתהליך הדרגתי החל להתחולל בה השינוי שהוביל לפיתוח הטכניקה החדשה בה היא יוצרת את התערוכה "אי שקט".

נקודת המפנה
קריאת תיגר על המוסכמות

משהו קורה לנו כשאנו חווים טראומה, שינויים קיצוניים בחיים, כאב או אובדן, אלו בדרך כלל נקודות ציון על הזמן המובילות את האדם לעבור שינויים פנימיים ולהרהר בשליטתו בדברים, אלו לא פסחו על אסתר והיוו את הדחף המניע לשבירת המוסכמות ופיתוח הטכניקה.

נקודת המפנה החלה לאחר שהוריה נפטרו. "זה היה לפני עשר שנים, לאחר מות הורי פתאום הרגשתי שאני כבר לא כבולה בלהיות הילדה הטובה ולספק את כולם, זה שחרר אותי לראות לאן אפשר להגיע".

היא רצתה לראות עד לאן אפשר להגיע עם החומר והחלה למתוח את גבולותיו תוך כדי שהיא מקיימת דיאלוג יחיד עם החומר, רוקדת עם החומר ומשתמשת בפטישים, שפכטלים, אגרופים, אצבעות ואופנים לא שיגרתים לעשות זאת. "אני הולכת צעד, צעד עם החומר וממשיכה ובודקת עד כמה ניתן להמשיך". זהו השלב הראשון בטכניקה שפיתחה, העשייה הקראמית (יצירת האובייקט). השלב השני הוא בסיום בו היא מחליטה להכניס את כל יצירותיה לתנור שריפה שפוסק את סיום היצירה. "אני מסתכנת ומכניסה את כל הביצים לסל אחד ואין לדעת מה יקרה, ההפתעה היא לראות האם קיבלת מה שרצית או לא".

מתחילת תהליך היצירה ועד סופה אי אפשר לשנות שום דבר, התהליך מתמשך ללא הפסקות בשונה מיצירות אחרות, מהרגע שמתחילים את התהליך הוא נמשך ואי אפשר לחזור אחורה או להפסיקו, ממש כמו החיים עצמם, כל מכה שהיא מחטיפה לחומר, כל חריטה ומכת פטיש יוצרות את האובייקט שהופך אובייקט סובייקטיבי שלה אשר אינו ניתן לשינוי. ההכנסה לתנור הוא השלב השני בו היא מוסרת ללא נודע את האובייקט ומסירה ממנו את שליטתה. כשיוצא האובייקט מהתנור הוא חשוף לחלוטין ולא ננגע, חשיפת האובייקט והצגתו ללא הגלזורה המסורתית מתרחשת לדבריה ממש כהסרת מסכה מהחיים הבורגניים מלאי המסכות שעוטים את חיינו, כך מסירה אסתר את הגלזורה מעבודתה, ואולי הסירה גם מעצמה איזושהי מסכה.

בדרך זו אסתר קוראת תיגר על ראיית המוסכמות ומבקשת להראות דרכים אחרות להסתכל עליהן, היא עושה זאת כשהיא משלבת זוויתיות ואסימטריה על האובייקט ואי שקט בעבודת האבקות עם החומר, חומר שהיה נתון עד כה לעבודה מעגלית והרמונית בעבודת הקדרות, כך היא מראה אפשרות שונה לעסוק בחומר ובעצם מראה את האפשרויות השונות בחיינו להביט על הדברים ולעסוק בהם. "אני לא אנטי הרמונית אלא קוראת להעזה לבחון את הדברים מחדש". והיא אכן בוחנת את הדברים מחדש ודרך ההתנסות בהסרת השליטה היא מגלה שדווקא שחרור השליטה מוביל לשקט המיוחל.

אי שקט
השקט מגיע דווקא כאשר מאבדים שליטה

באופן מפתיע אסתר מספרת לי שלא הייתה אחוזת חרדה כשהכניסה את האובייקטים לתנור וזאת למרות אי השקט הצפוי ממעשה שכזה, היא נתנה אמון בתנור ולאחר תהליך יצירה שהתרחש באי שקט היא חוותה את השקט דווקא בהסרת השליטה כשהאובייקטים נכנסו לתנור.
לא נהיה יומרניים לחשוב שהישגים רגשיים אלו של שחרור ושלווה מתקבלים במהרה אם רק נחשוק בהם, או שאלו תכונות מולדות. אסתר מתארת את עצמה בעבר כאחוזת שליטה "הייתי מאוד בשליטה, הרגשתי שאם לא אהיה בשליטה העולם יתפרק לי". תחושות אלו וודאי מוכרות לרבים מאיתנו והן אלו שהובילו את אסתר ללימודי הזן בודהיזם.

בזן בודהיזם מתמודדים עם אי השקט שמלווה אותנו באופן בלתי נמנע בחיים, אין יומרה ישירה לחסל את אי השקט, אלא הוא בעקיפין הופך לשקט כאשר מקבלים את החיים ולומדים להתבונן בהם ולהשלים איתם . התובנות מלימודי הזן בודהיזם עזרו לאסתר ללא ספק בתהליך היצירה וכנראה גם בתהליך קבלת התוצאה.

מהתוצאה הסופית היא הייתה מאושרת "זוהי הפעם הראשונה שאני מרגישה כל כך שלמה.

לא ידעתי שכך אני מרגישה בהתחלה, תהליך היצירה כל כך מתיש וטובעני ממש כמו לידה, ברגעים הראשונים צריכים מנוחה ורק לאחר מכן אפשר להתבונן בכל אובייקט ולראות את ייחודיותו".

הנשלט והבלתי נשלט
לעולם לא נדע מה תהא התוצאה...

מפליא לגלות איך אסתר מתארת בחומר המוחשי את הלא מוחשי באופן מדויק כל כך, עולם עשיר של מחשבה ורגש מתפתלים בין יצירותיה החומריות בתערוכה וחושפים את התהיות העמוקות ביותר של נפש האדם בקיום, למרות שהאמירה אינה מכוונת והדגש הוא בעיסוק, האמירה מבעבעת מכל אלמנט בתערוכה - מהאובייקטים, משם התערוכה ("אי שקט") ומתהליך היצירה.

התערוכה עוסקת בנשלט ובבלתי נישלט וכך גם אופן היצירה. אסתר שולטת בחומרים שהיא מביאה ליצירת האובייקטים וכמו גם בכלים בהם היא עושה שימוש, החומר הופך אובייקט ואז הוא מוכנס לתנור וכבר לא בשליטתה, ממש כמו בחיים עצמם. אנו יכולים לשלוט בבחירותינו ואנו יכולים לצקת סיטואציות לחיינו אך לעולם אין לדעת כיצד הם יתפתחו ומה תהיה התוצאה, התוצאה הסופיות לא באמת בשליטתנו אלא אולי רק התייחסותנו אליה והתמודדותנו איתה.

גם אסתר עומדת בפני בחירות אלו ולא את כל היצירות היא אוהבת, ובשונה מהחיים עצמם היא יכולה להשמיד את התוצאות שהיא לא אוהבת וכך היא עושה במקרים מסוימים, ואומנם בחיים המצב שונה מבחינה זו איננו יכולים להשמיד תוצאות לא רצויות אך בל נישכח שמדובר באומנות וכסמל תהליך היצירה מסמל באופן עמוק ביותר תהליכים ושאלות קיומיות .

התערוכה "אי שקט" מבשרת בטכניקה חדשנית ומסורתית את אי השקט הקבוע המתרחש בנפש האדם. השילוב בין השימוש העתיק בחומר ובחירת אופן העיסוק בו בטכניקה חדשה מעידה על קביעות אי השקט שמלווה את הקיום האנושי לאורך ציר הזמן.

אי שקט תקופתי

אי שקט בתקופה זו לא יכול שלא לעלות אסוציאציות מדיניות וחברתיות, באופן לא מפתיע אני מגלה שקשר זה לא פסח גם על אסתר, היא נזהרת מאוד לאשר קשר ישיר של אי השקט בתערוכה למציאות חיינו במדינה, אך יחד עם זאת באותה נשימה אומרת שאכן מציאות זו משפיעה גם עליה, ובאופן פילוסופי ורחב ביותר היא אומרת כי אכן אנו חיים במציאות לא ברורה ולא בטוחה ובשינויים מתמידים כל הזמן, ושאכן אי שקט הוא מצב קיומי אותו אנו חווים והוא מוקצן כל הזמן: "זוהי לא הצהרה אלא מצב קיומי של חוסר שקט".

הביאנלה החמישית
אבנים כמושאי התבוננות

הדפוס אותו אסתר מעבירה לאורך השיחה אינו משתנה כאשר אני שואלת אותה על הביאנלה החמישית (תערוכה במוזיאון ארץ ישראל) בה מוצגות עבודותיה בקטגוריית חומריי טבע. התערוכה מעניינת אותה פחות מהיצירה אך כשהיא מתייחסת אליה היא טוענת שלא אהבה את בחירותיו של אוצר התערוכה, ושהתאמתן של יצירותיה לקטגורית חומרי הטבע הן מקריות בלבד וזאת למרות שהן לדבריה "תהליך יצירה מזורז של הטבע".

את הדחף ליצירה מזורזת של תהליכים ארוכי שנים לאבנים בטבע היא שואבת מהסינים והיפנים, אשר מציגים בביתם על פדסטלים (בסיסים מעוצבים מאוד) אבנים מהטבע שלא נגעה בהם יד אדם, זו נקראת אבן מדיטציה וההתבוננות בה מסמלת את ההתבוננות בטבע כולו . אסתר לא הלכה ברגליים לחפש אוצרות טבע אלא בידיה יצרה אותם, ההבדל כמובן הוא בנגיעת יד האדם. כך ניתן לראות את הגלובליזציה והשפעותיה המרחיקות לכת - שילוב תרבויות המזרח המדיטטיביות מלימודי הזן בודהיזם, דרך השראה סינית יפנית ועד לישראליות לא שקטה שבועטת ליצור בכמיהה לשקט.

שאלת האמנות ופריצת הגבולות בארץ
הממסד אינו פורש זרועותיו

לאחר טבילה בעולם המעניין והעמוק של אומנות החומר, אי אפשר שלא לחוש אכזבה על כך שהתחום נדחק לשוליים בארץ ושהוא לא מקבל במה אומנותית ראויה וקידום תרבותי.

היוצרים בחומר אינם זועקים על כך כאחיהם האומנים, הם מעדיפים לחזור ליצירה בה הם יכולים לאטום את עצמם ממאבקים חסרי תקווה ולהיות מושקעים בעיסוק, הרי גם ככה הם פחות מעדיפים את המילה וכך כבתהליך הביצה ותרנגולת הופך התחום לסגור. "זוהי קבוצה סגורה" אומרת אסתר, "כולם מדברים באותה שפה ויש הרבה אינטראקציה בניגוד לתחום האומנות החזותית, אך ההבנה מתרחשת רק בין כותלי הקבוצה והקהל לא כל כך מבין אותנו, ברגע שהדברים הופכים לא קונקרטיים וכשהקרמיקה לא מתאימה לשימוש ונושקת לאומנות הולכים לאיבוד בארץ". לא פלא שכך הוא הדבר כשאין אפילו גלריה אחת שמראה אומנות קרמיקה בארץ, משהוא בתודעה פשוט אינו קיים. יאמר לזכותה של הביאנלה שהיא ניסתה לשנות זאת כשהכניסה את תערוכת הקרמיקה למוזיאון, אך זאת נישאר רק בגדר תערוכה שמוצגת במוזיאון ארץ ישראל בלבד .

ככה זה בארץ, מי שלא מקבל גושפנקה של הממסד האומנותי נדחק ונבלע, ובארץ אנו חוברים לדברים שמקבלים הכרה ועולים בנגישות על הבימה.

ישראלי מן השורה אשר צריך לשמן את מוחו לכל כך הרבה דברים אחרים (וברובם הישרדותיים) אינו יכול כמעט להשתמש בדעה עצמאית משלו בכל הקשור באומנות, וזאת לא מכיוון שאין לו את היכולת אלא מכיוון שאין לו פנאי ו"ראש" לכך ובלית ברירה הוא פשוט זורם עם הטרנדים שמובילים אותו היישר לאומנות הנגישה.

את הקשיים האומנותיים שחווים כלל אומני ישראל חשה גם אסתר, היא מאשרת שגם היא נופלת בתוך רשת התייחסות הממסד לאומנות בארץ, אך לדבריה מכיוון שהיא עוסקת בנישה חשוכה יותר, פחות מבינים אותה ולכן היא וחבריה לתחום חווים קושי גדול עוד יותר.

יוצרים אלו משאירים את המצב להתפתחותו הטבעית כי הם מבינים - שהחכם מבין את שהוא לא יכול לשלוט בו ומניח לו, ממש כמו בתחום הקרמיקה כך גם בתערוכה ובחיים עצמם. יש דברים שאיננו יכולים לשלוט בהם וביניהם העובדה שאי אפשר להתקיים מיצירת אומנות קרמית בארץ. "לא קונים עבודות בארץ" אומרת אסתר באופן לא מפתיע, הרי כולנו מודעים לבעייתיות נקודת המפגש של המציאות עם הגשמת עצמנו בתקופה זו. לאור דברים אלו קשה שלא לעלות את ההרהור על לקיחת הסיכונים בפריצת המוסכמות ומתיחת הגבולות בתקופה זו. נשאלת השאלה למי אפשרית פריצת הגבולות, ואם נחליט לפרוץ אותם בתקופה זו לאן נגיע ? האם גם קיום תובנות פילוסופיות טריוויאליות אפשריות רק ליחידי מעטים במדינה? והאם התבוננות בשלווה בלא נודע יכולים בכלל להתאפשר כשהאדם נתון לאי שקט מתמיד בו הוא חייב לעמוד על המשמר לתנאי קיומו הבסיסים. וכשהתנאים הארציים שאמורים להיות טריוויאלים בחיינו מוטלים בספק, האם גם טריוויאליות התובנות הפילוסופיות מוטלות בספק? תהנה אשר תהנה התשובות לשאלות אלו, הן וודאי לא ימנעו את ההתרפקות על החלום לבחון את הגבולות בהם אנו חיים, להרהר בהם ולרצות לפרוץ אותם כדי לגלות מה מסתתר מאחוריהם, אשרי המאמין והמצליח לעשות כך.

אסתר במהלך עבודתה
תאריך:  20/03/2009   |   עודכן:  22/03/2009
מאיה מנדלוביץ
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
פורצת גבולות
תגובות  [ 11 ] מוצגות   [ 11 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
גיא גיא
20/03/09 20:10
2
אסתר...
21/03/09 07:11
3
נראה...שאת
21/03/09 09:00
4
ניצה דרור {פסלת}
21/03/09 19:52
5
אננה
21/03/09 21:46
6
אנה38
21/03/09 23:10
7
קשת 1
21/03/09 23:13
8
ריבקוש
22/03/09 07:52
9
צופיה
23/03/09 14:15
10
יהודית אלבז
26/03/09 08:16
11
נילי נילי
2/04/09 15:07
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
פרשת השבוע שתיקרא השבת בציבור בבתי הכנסת ברחבי העולם היהודי מתייחדת בכך שבמקום לקרוא פרשה אחת בלבד כ"מדי שבת בשבתו" הרי בשבת זו תיקראנה שתי פרשיות הסמוכות זו לזו והן: "פרשת ויקהל" ו"פרשת פקודי". יש לציין שתופעה מעין זו ואשר ידועה בשער בת רבים בכינוי: "פרשה מחוברת" חלה מספר מועט ביותר של פעמים במהלך השנה, ובדרך כלל ב"שנה פשוטה", בשנה רגילה ולא ב"שנה מעוברת". חכמינו ז"ל קבעו עיקרון זה בעיקר כדי להתאים את מספר הפרשיות הנמצאות בחמשת חומשי התורה למספר השבתות שבמשך השנה.
20/03/2009  |  ד"ר מוטי גולן  |   מאמרים
בנימין נתניהו, המועמד לראשות הממשלה, עושה ככל יכולתו על-מנת להתחמק מהשבעת הממשלה. מאז הוטלה עליו המלאכה שכה רצה בה ביבי מתרוצץ כאחוז אמוק בין מפלגות השמאל ומתחנן הצילו אותי מן האיחוד הלאומי.
20/03/2009  |  אילן מהרשק  |   מאמרים
היכן אפשר להשיג דירת 4 חדרים חדשה בירושלים, במחיר הנע בין 750 ל-850 אלף שקל? התשובה: בשלושה בניינים, ובהם 56 דירות, שייבנו בקרוב מול ארמון הנציב, בדרום ירושלים. יזם הנדל"ן ישראל זעירא, 41, הקים לצורך הפרויקט חברת ניהול, המייצגת עשרות משפחות דתיות-לאומיות, שקנו מגרש בכ-1.8 מיליון דולר. דירות 3 חדרים יעלו 700 אלף שקל, ודירות 2 חדרים יעלו רק 600 אלף שקל. מציאה אמיתית.
20/03/2009  |  אלעזר לוין  |   מאמרים
עיתונאים בתחקיר
20/03/2009  |  אברהם (פריצי) פריד  |   מאמרים
שר השיכון זאב בוים הגיע השבוע לכנסת כדי למסור דוח על פעילות משרדו בממשלה היוצאת. באולם המליאה חיכה לו ח"כ הרב ניסים זאב משס, בחוסר סבלנות ומוכן לקרב ואפילו רצה לדבר עוד לפני שהשר פתח בדבריו. "ח"כ נסים זאב", העיר בחיוך השר בוים, "לא משנה הנוהג, המסורת היא שאתה תמיד מדבר אחרון, אז מה אתה קופץ בראש עכשיו?".
20/03/2009  |  חגי סרי לוי  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
הרצל ובלפור חקק
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם    שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
דרור אידר
דרור אידר
האנטישמיות הגואה באוניברסיטאות בארה"ב ביחד עם המלחמה המתמשכת, גורמים לפקפוקים בצדקת הדרך    מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
דן מרגלית
דן מרגלית
יהיה אשר יהיה לא נברח ולא נסתגר ולא נתחבא    בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il