פורצת גבולות

לפרוץ גבולות, לצאת מהמסגרת ולקחת סיכון לעבר מה שרקחנו במוחנו, שחשנו בכמיהות נפשנו או אולי כי רצינו לנער את המוסכמות מעלינו. למי לא הדהד המוטו המודרני הזה באוזניו, עד ששקע בחלום בהקיץ על אותו רגע בו יפרוץ את גבולותיו.

אסתר בק היא אמנית הקרמיקה, אשר מציגה בעצם ימים אלו את תערוכתה "אי שקט". גם בחייה האישיים עשתה זאת: היא בחנה את יכולת הסרת שליטתנו מהדברים ופרצה את גבולות המוסכמות, היא נטלה את הסיכון והשאירה את היקר לה מכל, את יצירתה, בידי הבלתי נישלט. היא קרעה את חבל הטבור המפורסם של האומן מיצירתו ושחררה את היצירה להתהוות בתוך תנור שריפה וחיכתה לראות מה יוליד התנור ליצירתה.

אסתר בק פסיכולוגית קלינית בעברה עזבה את עיסוקה בפסיכולוגיה לטובת היצירה בחומר.היא מתארת את העיסוק בחומר כחלום שהתמשך הרבה מאוד זמן עד שפרצה את הגבול הראשון בחייה, ומהעיסוק בפסיכולוגיה עברה ליצור בחומר.

"זה החל בחוג ערב בקדרות עוד בתקופה שהייתי פסיכולוגית בבית החולים "תל השומר", זו הייתה התגלות, זה היה משהו נפלא, הרטיבות של החומר והמגע בו שאבו אותי לגמרי, ולאחר שנולדה ביתי השנייה במקום לחזור לעבודה בבית החולים המשכתי לעסוק בקדרות, המעבר לא היה מודע האמנתי שאחזור לעבודתי כפסיכולוגית אך בשלב מסוים הבנתי שזה כבר לא יקרה, הרגשנות שלי כנראה פחות טובה למקצוע הפסיכולוגיה אלא יותר להבעה בחומר." האומנית שבתוכה זועקת ואני מסכימה, הרגשנות מוצאת מקומה באומנות ומביאה לפאר היצירה.

ניצני פריצת הגבולות והפזילה מעבר למוסכמות היו טבועים בה גם כשעסקה בפסיכולוגיה, תמיד הייתה לה משיכה לתחומים הלא קונבנציונליים, היא התמחתה בביו אנרגיה, בגשטאלט ובפסיכודרמה. כבר אז עניינו אותה השיטות הדינמיות ולא רק המילוליות. מה שלימים הופכים ליצירה אומנותית מרשימה בתערוכה "אי שקט". האינטראקציה עם החומר לדבריה יותר מעניינת מהאינטראקציה הטיפולית, אך החיבור בין שני העולמות ניכר בעבודתה וגם הקשר הוא מעבר למילה, הבנת התהליכים הפסיכולוגיים כמו הבנת התהליכים בעבודה עם החומר הם נקודת המפגש עבורה .

אסתר נמנעת מלקרוא לעצמה אומנית, היא פשוט לא מרגישה בנוח עם המונח. בתערוכתה עולה עולם עשיר ועמוק של מחשבה ורגש אשר לא נחסכים מהאובייקטים אותם היא מציגה, אובייקטים שכאשר מביטים בהם חשים את האוטנטיות של יוצרה .

את הקושי להגדיר את עצמה כאומנית היא מסבירה כך: "האנשים שבוחרים לעבוד עם החומר מגיעים מפן אחר, לאנשים האלו יש איזושהי משיכה למשהו בסיסי וארצי ותפיסתם את עצמם היא פחות יומרנית, אלו אנשים צנועים יותר". חברתה, אסתי צאל, ציירת במקצועה מסבירה זאת בכך שעיסוקה של אסתר החל בקדרות אשר לא נחשבת לאומנות, אך היא מספרת בהתרגשות כי היא רואה את אסתר בתערוכה "אי שקט" לחלוטין פורצת את הגבול והופכת לאומנית: "היא כאילו מציירת על החומר, כאילו הקווים ונגיעת הכלים בחומר הם כמשיכות מכחול על קנבס, הקנבס הוא החלל וכך הוא החומר עבור אסתר, היא פרצה את הגבול ונכנסה לחלוטין לתחום האומנות" .

ואכן כך הוא הדבר, בתערוכה "אי שקט" היא מסירה את החוקים והכללים של העבודה המסורתית עם האבניים. ולמרות אהבתה לעבודה המסורתית אותה היא מתארת כעבודה דינמית, היא מתארת את הרועץ בה, כעבודה מאוד מובנית: "היצירה נוצרת ברגע בידיים אך אם לא מכבדים את החוקים זה לא ילך וכך נכנסים לגבולות מחייבים מאוד". היא הייתה מסורה ונאמנה בהתפתחותה המקצועית לחוקי הקדרות ולמדה לעומק מבחינה אסטטית את דרישות הקדרות "ממש את ההיסטורי של הקרמיקה". היה לה חשוב מאוד לבנות את עצמה בצורה מדויקת וכך עשתה. לקח לה זמן להבין אך בסופו של דבר זה קרה : "הרגשתי שאני בעצם מאוד ממושמעת". ההבנה הפכה לרגש והרגש הוביל למהפך אישי שגרם לה לרצות לפרוץ שוב את המוסכמות ולצאת ממסגרת החוקים המובנים בעבודת הקדרות. וכך בתהליך הדרגתי החל להתחולל בה השינוי שהוביל לפיתוח הטכניקה החדשה בה היא יוצרת את התערוכה "אי שקט".