הטור של פריצי

היא מקבלת על עצמה את כללי הדמוקרטיה ומכיוון שהרוב במפלגתה הכריע, היא תהיה חברת קואליציה בממשלה של ביבי נתניהו ואיווט ליברמן. בשביל זה היא הרי הלכה לפוליטיקה – לממש את האידיאולוגיה שלה. על זה בעצם היו כל נאומיה, לא? זו שלי יחימוביץ'.

הרבה יצורים ראינו בכנסת שלנו מתחילים כאבירים לוהטים וגומרים כזוללי נקניקים, כשם שראינו איך פרחות הופכות למיניסטריות או שרים נהפכים לאסירים, אבל זו הפעם הראשונה שנזכה לראות איך אווזה הפכה לקרנפה. הייתה לה הזדמנות. היא יכלה לפרוש כנפיים ולהפוך לברבור, אבל היא בחרה להשאר תרנגולת. היא אומנם תקרקר בכל פעם שהיא תראה לידה מקרופון או מצלמה, אבל את רגע האמת שלה היא כבר הפסידה. במקום להיות שולמית אלוני היא החליטה להיות בבה אידלסון.

ביבי התעלה מעל עצמו. הוא הצליח לגרור את כולם לסיר, לפצל את מפלגת העבודה, ליצור ברית בין גויים אוקראינים לחסידים מבני ברק ולהושיב בממשלתו את ראשי הימין הקשוח יחד עם נאמני אוסלו. הוא ניצח את כל ההגיון והסיכויים.

לזכותו: הוא לא פיטפט עצמו לדעת, לא השתחצן והוכיח כי יש לו עורמה פוליטית לא רעה. לא רע. רק שמול הבעיות הכלכליות והחרדה הגואה במשק, הוא יצטרך להוכיח מנהיגות אמיתית, וכזו לא בונים מקניית ח"כים בכסף ומפלגות בתפקידים. הוא גילה עד כה יכולת עסקנות מצויינת אבל לא יכולת מנהיגות, ואם כך הוא ינהל את המשק, אנו באמת אבודים.

הננו טכנולוגיה היא תחום שחוקר התנהגות חומרים במימדים זעירים עד מאד (ננו = החלק המיליון של המילימטר), ובודק מה אפשר לעשות איתם. הודות לטכנולוגיית הננו פיתח פרופ' טנא ממכון ויצמן חומר סיכה יבש. תחשבו על המון כדורי קוגלאגר ממתכת שמתגלגלים בחופשיות זה על זה, רק שגודל כל כדור הוא רק כמה אטומים ולכן הם לא נוגעים זה בזה ולא משתפשפים, וכששמים אותם בין חלקי מתכת נעים כמו צירים וגלגלי שיניים – הם מונעים חיכוך ולא צריך שמן מנוע.

באוניברסיטה העברית חוקר ד"ר אורי בנין שילוב תאי ננו בחומרי הבנייה הרגילה, כך שאם זה יצליח - אז גג וקירות הבית שלכם יאספו וייצרו לכם חשמל חינם מהשמש.

ד"ר יובל יעיש מפתח חיישנים שיש בהם "צינוריות ננו" קפיציות המגיבות אחרת לכל ריח (וככה מזהים חומרי נפץ וחומרים רעילים), ובטכניון פיתח ד"ר חוסאם חיאק אף מלאכותי שמזהה, בהרחה בלבד, איזה סוג סרטן יש לחולה. אני לא מבחין כשהיא מחליפה את סוג הבושם וחוטף על הראש, וזה מריח לי מרחוק את מוצא הסרטנים....

הננו טכנולוגיה הוא תחום מחקר חדש בעולם, אך כשמחקר תיאורטי הופך למעשי ומתגבש אח"כ לחברות הזנק, נוצרת תעסוקה, קמה תעשיה ויש התפתחות כלכלית מבורכת. רק שבשביל זה צריך להשקיע במחקר ולממן חוקרים. אין נוסחאות ברורות מה יצליח ומה יכשל, אבל בכל ההיסטוריה הוכח שכל השקעה במחקר השתלמה עד מאד למדינה בו הוא נעשה; והשקעות במחקר תיאורטי באות רק מממשלות והנהגות לאומיות, לפחות מכאלה שרואות את התמונה בגדול.

עכשו דמיינו לכם ישיבה של ועדת שרים לענייני כלכלה, עם אלי ישי ונהרי מצד אחד, ופואד ושימחון מצד שני – והם מתבקשים להחליט אם המדינה תשקיע עוד מיליארד דולר במעבדות של הטכניון, מכון ויצמן והאוניברסיטה העברית, או שהכסף הזה יחולק בין סעיפי בינוי מקוואות וישיבות לבין סעיפי בינוי לולים ומדגרות במושבים.

נו?

אין מה לעשות. בכל העולם חלקיקי ננו זעירים נחקרים במעבדות האקדמיות, אצלנו הם מרכיבים ממשלה.

לפיני בדש, ראש מועצת עומר והשריף של הדרום, שרפו את המטוס הפרטי. בעבר שרפו סביבו מכוניות, זרקו עליו רימון והוא, האיש שזועק ומתריע מהשתלטות בדואים על אדמות המדינה בדרום, הולך חמוש להגנת חייו.

הדרום המנותק והפרוע הוא עובדה ובעיה. הבעיה שהוא גם דרום מושחת ומסואב. נורמות האלימות, הגזל והפרות החוק שלו מחלחלות שם לכל הרמות בנגב, כולל למשטרה המקומית, לנציגויות הממשלה ולמוסדות הציבור. אם זה ימשיך ככה, עוד מעט הם יגיעו לכזו רמת שחיתות שאיתה הם כבר יוכלו להתחבר ישירות למדינה.

הזיזו לנו את השעה, אבל התאחדות התעשיינים אומרת שהמעבר לשעון קיץ יחסוך למשק כ-115 מיליון שקל. זה טוב. זה מכסה שבועיים מתוספת הקיצבאות שהובטחה לתלמידי הישיבות בהסכם הקואליציוני החדש. התעשיינים רוצים גם שעון קיץ של שעתיים. הפעם יש סיכוי. זה יכול לממן עוד 9 מקוואות. רק שכדי לממן את כל סעיפי הבטחות הקואליציה לשותפים החרדים, אנו נצטרך להזיז את השעון עוד הרבה הרבה אחורה. כנראה לימי הביניים.

לממשלה החדשה יש רשימת קניות ארוכה והרבה הוצאות. לתחזק 33 שרים וסגני שרים, כפול מכל ממשל אובמה בוושינגטון; זה לא צחוק, ולכן יהיה צורך להזיז שוב את השעון, גם כדי לממן שקט תעשייתי בין סילבן שלום לביבי, לקנות ידידות בין ש"ס ואיווט, ועוד לא מצאנו ג'וב לדן מרידור. וחוץ מזה, עיני רוצה שנציל גם את הטייקונים. למה לא?

ואם תקומו בוקר אחד ותגלו שהזיזו את כל המדינה אחורה, לשנת 1966, אל תתפלאו. כי שם בשנת 66', בעומק האבטלה וכשהתפתח המיתון, נמצא גם הפתרון והמוצא הקלאסי: בתוך שנה פרצה מלחמה.

בתקווה שננצח גם הפעם.