|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הערך המוסף ההיסטורי יהיה חד-משמעי - מה שהיה הוא שיהיה והטבע האנושי בונה והורס ובעוד שנים לא רבות יבוא משבר פיננסי נוסף שיהיה מורכב מתפריט שונה אבל תוצאותיו דומות
|
הכלכלות בעולם "צורחות" הצילו והמומחים, כולם, צועקים חזרה מה ראוי וכדאי לעשות. בפועל, כל הרעיונות טובים וכולם רעים. כל המומחים צודקים וכולם טועים. דבר אחד לדעתי הוא הקובע - הטבע האנושי מטבעו להתפתח - טכנולוגית, חינוכית, כלכלית, פיננסית וערכית, ולכן טבעו של המשבר להסתיים.
הפיננסיירים העולמיים, אשר היו אדריכלי המשבר הפיננסי העולמי, כלל לא צפו ולא ידעו איזה תבשיל הם מכינים לעולם כולו, ולכן כל הנסיונות לקבור את 'התבשיל הרעיל' נועדו לכישלון. העולם ייאלץ לאכול את התבשיל שהפיננסיירים הכינו מכיוון שבימים אלו ממש עומלים פיננסיירים אחרים על תבשיל שיהיה קצת יותר נעים לחיך ויהיה מוכן לעיכול רק כאשר יתעכל 'התבשיל הרעיל' שזה עתה נלעס על-ידי העולם כולו.
הערך המוסף ההיסטורי יהיה חד-משמעי - מה שהיה הוא שיהיה והטבע האנושי בונה והורס ובעוד שנים לא רבות יבוא משבר פיננסי נוסף שיהיה מורכב מתפריט שונה אבל תוצאותיו דומות. אני עדיין זוכר את המשבר של תחילת שנות ה-2000 בישראל ובעולם (שהיה ברובו טכנולוגי מה שלא הפריע לפיננסיירים מכל הסוגים לטעון שמדובר במשבר עמוק מאוד) שדיבר בישראל על היעלמותו של בנק אחד או יותר ורצון להוציא כספים לחו"ל שמא המדינה לא תחזיק מעמד. גם במשבר ההוא דיברו על כישלון הטכנולוגיה והרעיון של האינטרנט, שמשך מעלה את האופוריה שהביאה למשבר, וראו היכן נמצא העולם כיום.
גם במשבר ההוא, הגדול, המוכר לעוסקים בתחום הפיננסי רק מספרים, מעיתונים ומאקדמיה, שהרי אני באופן אישי לא מכיר אדם שזוכר מפורשות משבר כלכלי ופיננסי שהתרחש בשנת 1929, היו תסמינים לתחילתו, להמשכיותו ולסופו. בכל הפרמטרים המוח האנושי הוא זה שקבע את הזמנים, התנאים והמספרים, ועובדה שעברנו גם את זה.
הגדיל לעשות מר לב לבייב במסיבת העיתונאים לרגל השקת הדוחות הכספיים השנתיים ל-2008 של החברה שבבעלותו-אפריקה - שבה אמר למשתתפים - "המדובר בסך-הכל בכסף"!
|
|
הכותב הנו יועץ השקעות פרטי אובייקטיבי ובלתי תלוי.
|
|
| תאריך:
|
02/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
02/04/2009
|
|
גיא חזן
|
|
|
שופט בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' יצחק זמיר, מוכר לציבור הרחב בעיקר בשל מעורבותו כיועץ משפטי לממשלה בפרשת קו 300, ולסטודנטים למשפטים כשם של ספר במשפט מנהלי (רצף המילים "עמודים אלו ואלו בספר של זמיר" נשמע לעיתים קרובות מאד מפיהם של המרצים למשפט מנהלי). גם אותו, כמו את השופטים הקודמים בסדרת הראיונות שהופיעו בגליון האחרון של כתב העת 'עלי משפט', 'תשעה מן העליון' (ברק, שמגר, חשין), החלו המראיינים (שמי קדוש ואפריים דה-האס) לראיין בנוגע לשאלת 'מיליון הדולר', הלא היא שאלת 'הפרדת הרשויות', שאלה שגרמה לחיכוחים מעלי גיצים בין פרימן מחד לבין ביניש וחשין מאידך, בקדנצית אולמרט הקודמת. במקום להתנצל כי הוא "דוגל בהפרדת הרשויות", מסביר זמיר כי עיקרון הפרדת הרשויות אינו עיקרון של 'הפרדה טוטאלית' אלא עיקרון של איזונים ובלמים, אשר מכוחו, מחד, שר המשפטים מעורב במינוי שופטים (הרשות המבצעת מתערבת בפעולת הרשות השופטת), ומאידך, שופט (בדימ.) מעורב בבחירת היועץ המשפטי לממשלה.
|
|
|
|
|
מתחילת חודש מרס, מופיעה בעיתונים הכלכליים רשימה של "שיאני השכר". כשחברה ציבורית מגישה את הדוחות הכספיים שלה היא חייבת לציין את חמשת מקבלי השכר הבכירים שלה. נתוני הרשימה המתפרסמת מנקרים לעיתים את העיניים.
|
|
|
|
|
המנכ"ל החדש של מינהל מקרקעי ישראל, ירון ביבי, הטיל היום (ד', 1.4.09) פצצה: הוא הודיע, בכינוס רשמי בתל אביב, בנוכחות מאות אנשי נדל"ן, על שינוי יסודי במדיניות המינהל: 270 אלף דירות, שעד עתה נמצאות פורמלית בבעלות המינהל וקק"ל, יועברו רשמית ומעשית לבעלות הדיירים. ההעברה תהיה בחינם, ללא תשלום. היא תעלה את שווי הדירות ותקל על בעליהן, כמפורט בהמשך.
|
|
|
|
|
"מפעל קבוצת אלון בשדרות נמצא בסכנת סגירה", זעקה התקשורת במשך יומיים תמימים בשבוע שחלף. "250 עובדים יפוטרו" הודגש. וכדרכה של התקשורת במחוזותינו - היא נדמה כעבור אותם ימים ספורים. מפעל הקבוצה מפתח ומייצר מרכבי דחף למשאיות לפינוי אשפה, אלא שהנחיות משרד הפנים על-פי הפרסומים במדיה, היא שהרשויות הנזקקות למתקני תברואה חדשים נדרשות לרכוש את הזולים ביותר המוצעים במכרזים, שהם לא למרבה הפלא תוצרת טורקיה, וסביר להניח שאלה הן הוראות משרד האוצר והעומדים בראשו.
|
|
|
|
|
כינונה של הממשלה החדשה מהווה הוכחה נוספת עד כמה הציבור מטומטם, ועד כמה הפוליטיקאים הכל-כך ציניים מצליחים, פעם אחר פעם, למכור לו לוקשים. נכון שהגודל לא קובע, אך מי קבע שגודלה של הממשלה חייב להגיע לממדים מפחידים ומפלצתיים, בה בשעה שכולם נדרשים לקורבן כדי "להציל את המדינה" מן המצב הכלכלי הכה קשה? ההתפלפלות של השרים, הרטוריקה מלאת הסיסמאות של ראש הממשלה החדש והניסיונות למכור לציבור שהכרחי היה למען "בטחון המדינה", זו איוולת אך לא פחות מכך, סטירת לחי מצלצלת לציבור הרחב עליו הפוליטיקאים מצפצפים תוך כדי מצעדם אל הכורסא הנכספת.
|
|
|
|
|
