תקציב המדינה נקבע על-ידי הכנסת בדרך-כלל בחודש האחרון של השנה הקלנדרית, קרי דצמבר. לעיתים אישור התקציב מתעכב במעט בשל חילוקי דעות כאלה ואחרים. במידה שהתקציב אינו מאושר תוך 45 ימים מהמועד האחרון שנקבע, הרי שאותה ממשלה פורשת מתפקידה ויוצאים לבחירות כלליות.
במידה שתקציב המדינה לא מאושר עד לתום שנת התקציב, הרי שבשנת התקציב הבאה הממשלה מוסמכת להוציא סך של 1/12 מתקציב השנה הקודמת כל חודש, כאשר הוצאת התקציב נתונה לסדרי עדיפות ברורים כפי שנקבע בחוק יסודות התקציב אשר נותן עדיפות למשכורות העובדים, תקציבי פיתוח המשכיים וכיו"ב.
חוק יסודות משק המדינה מהווה את הנדבך בו מאושר תקציב המדינה בכנסת, להוציא את תקציב הביטחון אשר מאושר בשולחן ועדת הכספים וועדת חוץ וביטחון בכנסת, בעוד שחוק יסודות התקציב מהווה את מהות החלוקה של התקציב על-פי סעיפים ותוכניות עבודה סדורות.
אישור התקציב מלווה במאבק עז, שבו מנסה כל אחת ממפלגות הקואליציה להשיג תקציב גדול ככל האפשר למשרדיה ולגופים הנתמכים על-ידם. להצבעה על התקציב נודעת חשיבות רבה, והאופוזיציה עושה ככל יכולתה כדי להכשילה.
התקציב המאושר לממשלה משקף למעשה את קווי היסוד, ואת מדיניות החלוקה הכללית שלה כפי שנקבעו בקווי היסוד של הממשלה. בתקציב נקבע המקור המימוני של מטרותיה של הממשלה בהתאם להנחות עבודה וקווי היסוד, עם שיכלול מקרו של עלויות נדרשות למימוש המטרות.
המקור המימוני של תקציב המדינה מגיע מהציבור, קרי ממיסים, ולעיתים אף מוטל מלווה חובה למימון נוסף, אך זאת רק במקרים חריגים. על כן, לגביית המיסים משמעות רבה ביחס בין ההכנסה להוצאה המצרפית המתוכננת. לסך גודל התקציב נכנס משתנה נוסף אשר מהווה פרמטר חשוב למדידה והוא התמ"ג (תוצר מקומי גולמי). מונח זה מציין את הערך הכולל של הסחורות והשירותים שנוצרו במדינה. מדד זה מהווה אינדיקציה לגובה התקציב אשר משתקף מכך.
אגף תקציבים במשרד האוצר מלווה את תהליך גיבוש התקציב כבר בתוכנית עבודתו בהתאם לפרמטרים שונים וביניהם בחינות מאקרו כלכליות, וזאת בהנחת עבודה אסטרטגית לגבי שנת התקציב הנוכחית וההשלכות על השנים הבאות. המדדים הללו ניתנים לשינוי לאחר סיום שנת התקציב המאושרת, ובמידה שיש סטיות לכאן ולכאן הרי שניתן לשנותן עם שנת התקציב הנוכחית.
לאור השינויים הפוליטיים והכלכליים המתחוללים במציאות של היום, ישנו צורך, וכך נקבע בחוק, לאשר את התקציב לשנה אחת, ובמהלך השנה לבחון את כלל המדדים ולקבוע תקציב חדש לשנה התקציבית הבאה.
השנה, ממשלת ישראל ה-32, החליטה כי התקציב שיאושר יהיה דו-שנתי. נראה כי תהליך זה של אישור דו-שנתי יביא לצמיחה, פיחות בתהליכי ביורוקרטיה והמשכיות עבודת הממשלה בצורה חלקה ובריאה יותר. הליך זה יעודד צמיחה, ודאות בהשקעות וכן בפרויקטי פיתוח אשר הממשלה מובילה. יציבות כלכלית זו מהווה כר נוח לחיזוק סדר היום של הממשלה כלפי גורמי חוץ. הליך זה, בעצם קיומו, דורש להיות עם האצבע על הדופק, ובראייה כוללת אשר משתנה מעת לעת בהתאם להתפתחויות הכלכליות והחברתיות בארץ ובעולם, ולתקן עיוותים וסטיות אשר נוצרים בשל שינויים כאלה או אחרים.
למרות שהמהלך מחייב שינויים בחקיקה, הרי שחברי הכנסת הנוכחיים נבחרו על-מנת לסייע למדינת ישראל להתמודד עם המשבר הכלכלי הנוכחי, ובכלל זה לבצע שינויי חקיקה. שאלת הצלחתם או כישלונם של תיקונים אלו תונח על שולחנו של הבוחר בבחירות הבאות.
ההליך המורכב שצפוי להימשך למעלה מ-100 ימים יאפשר לכנסת למלא את תפקידה ולבקר על עבודת הממשלה, וימנע ממנו להפוך להיות פורמלי. הכנסת לא הייתה ולא תהיה כתוצאה מהליך זה מעין חותמת של גומי, ובסמכותה בכל שלב שהוא לדרוש ביצוע תיקונים בסעיפי התקציב השונים. גם אם ניתן לקבל את הטיעון כי אחד מן השיקולים באישור תקציב דו-שנתי הוא הבטחת שרידותה של הממשלה, הרי שאין בכך מן השלילי.
מדינת ישראל אינה יכולה בתקופה זו לנהל מערכת בחירות נוספת שתמוטט עוד יותר את יציבותה הפרלמנטרית, המוטלת בספק בין כה וכה.
בסופו של דבר, את הליך התקצוב הדו-שנתי - הצלחתו, תכנונו והצדקתו לשנים הבאות, נוכל לראות ולבחון באמצעות גורם מרכזי והוא היציבות הכלכלית אשר תשרה במדינה וכממשק ישיר בהצלחת הממשלה.
