שוק הכרמל - לב הסחר העממי של תל אביב

ראש עיריית תל אביב באותם ימים, מאיר דיזנגוף, לא אהב, וזאת בלשון המעטה, את הדוכנים הבלתי מסודרים שהתפתחו במקומות שונים בעיר. אולם לאחר מאורעות 1921 ( תרפ"א) ,שהתחוללו בנווה צדק וביפו בהם נרצחו יהודים לא מעטים, ובהם הסופר יוסף חיים ברנר, שינה דיזנגוף מעט את דעתו. רבים מתושבי תל אביב נמנעו ולצאת ליפו לרכוש מצרכי מכולת שונים אצל שכניהם הערבים ביפו, ודיזנגוף חשב שחייב להיות פתרון גם בתוככי תל אביב.

כך שאט אט לקראת יולי 1921 התפתחו שני מוקדי שווקים בתל אביב. האחד בשטחי הפרדסים בדרומה של העיר, אזור שכונה מאוחר יותר "מרכז מסחרי" והוקם הודות ליוזמתו של העסקן מנחם גילוץ מראשוני אחוזות בית. תחילה נקרא השוק "אוהל משה" על שם השכונה הסמוכה לו, ומאוחר יותר שינה את שמו ל"שוק מרכז מסחרי" והתרחב דרומה בסביבות הרחובות של היום עליה ולוויסקי.

שוק זה הרגיז לא פעם את דיזנגוף, בעיקר בשל הלכלוך הרב במקום ושיירות הגמלים שהציקה למבקרים והוא הפעיל לא פעם אחת את משטרת תל אביב ובראשם מפקד המשטרה חיים אלפרין לעשות סדר במקום.

בנובמבר 1924 כתב דיזנגוף למפקד המשטרה העירונית בין היתר: "בסביבות הרחובות קצה אחד האם אוהל משה מקום היה מקודם שוק הולך ונעשה שוב שוק. בכל בוקר יכולים לראות שם סביב המקום שנועד היה להיות גן ילדים, גמלים, חמורים של ערבים המסתובבים כמו בשוק. הם שמים את הפירות והירקות על הקרקע והכל מלוכלך. אני מבקש איפה מכבודו לשלוח לשם בכל בוקר השכם שומר שישגיח שלא יהפכו מקום זה עוד הפעם לשוק. רבים מרוכלי הרחוב משאירים ברחוב עגלותיהם ושולחנותיהם מה שמתנגד לכל חוק. הרחוב לא יכול להיות לרשות היחיד. הנני מבקש עוד פעם לאחוז בכל האמצעים שבלילה לא יישאר שום דבר ברחוב. לא עגלות שולחנות סחורות ולא ארגזים ותיבות". עוד כתב דיזנגוף לחיים אלפרין מפקד המשטרה: "צרכי החיים הולכים ומתייקרים כל יום לכן אני מבקש: לתת לנו ידיעות ברורות על מחירי צרכי אוכל בעיר יפו ובתל אביב בידי נוכל להשוות ולראות עד כמה מרימים החנוונים שלנו את מחירי צרכי האוכל. יש לדרוש שכל החנוונים ימלאו פקודה ישנה. טבלאות של מחרים שכל מחירי צרכי האוכל יהיו רשומים על טבלה כל יום. יש להשגיח השגחה מעולה על משקל הלחם יען כי על-ידי המשקל יכולים להרים את המחיר מבלי שזה יראה לעין פשוטה" כך הזהיר ראש העירייה.

אולם ההתפתחות המשמעותית ביותר, הייתה כמובן ברחוב אלנבי, שזה אך קיבל את שמו החדש בנוכחות המצביע הבריטי שכבר את ארץ ישראל מידי הטורקים. במפגש של רחוב אלנבי עם כרם התימנים, החל להתפתח באותו זמן שוק שנקרא בפי כל "שוק הכרם". השוק נשק לרחוב קטן ושקט בשם הכרמל, שחיבר הצד הדרומי שלו בין תל אביב ליפו. "שוק הכרם" הקטן והבלתי מסודר, הפך ברבות הימים לשוק הכרמל.

כחמש שנים פעל "שוק הכרם" עד שדיזנגוף החליט לשים לעניין סוף. היו אלה חמש שנים של זוהמה סביבתית. דוחק, לכלוך ובעיקר רוגז רב של תושבי העיר גם על המחירים הגבוהים שנאלצו לשלם מידי פעם לסוחרים. באותה תקופה רכשה עיריית תל אביב יחד עם חברת גאולה שטח אדמה בסמוך, דרומי יותר לכיוון יפו, שנקרא פארק בדרני. דיזנגוף החליט לנצל את ההזדמנות להביא להקמתו של שוק עירוני מסודר היטב בשטח החדש. ב-4 בנובמבר 1924 פנה בכתב ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף לאדריכל העירייה הרשקוביץ וביקש ממנו לתכנן עבור העירייה שוק חדש מסודר ומהודר. וכך כתב לו דיזנגוף בין היתר: "כבודו יודע שאצלנו יש החלטה מזמן לסדר שוק חדש על המגרשים השייכים לעירייה ולגאולה בשותפות והנמצאים בסביבות הראינוע עדן. היות ואוכלוסי תל אביב הולכים ומתגדלים ובשוקים יש דחק גדול, הנני מבקש את כבודו להכין לנו תוכנית של השוק החדש הזה בכדי שנוכל להחליט בישיבה של הועד הפועל הקרובה בגן השוק הזה".

תוך זמן קצר הוכנו התוכניות נקבע שבשוק החדש, ששמו נקבע כ"שוק הכרמל", יהיו 64 מקומות קבועים ועוד 20 מקומות זמניים. סוכם בעירייה להציע לכל בעלי הדוכנים בשוק הכרם, אותו ביקשה העירייה לסגור לאלתר, להשתתף בשוק החדש. כמו-כן פנתה לסוחרים נוספים וביקשה מהם להשתתף בהגרלה לזכייה בקבלת דוכן, כמובן תמורת תשלום ראשוני הגון וזאת פרט לדמי שכירות בסך 750 מיל עד לירה אחת מדי חודש. השוק חולק לאזורים שונים מקומות למכירת דגים, עופות חיים ושחוטים, ירקות ופירות לחם וקונדיטוריה.

אולם הדברים נעשו לאט ושוק הכרם המשיך להתפתח ולגרום לאזור מפגע סביבתי של ממש. ב-1 בדצמבר 1925 פנה המפקח העירוני ממשרד המשטרה לראש העירייה וקבל בפניו על המצב הבלתי נסבל של השוק: "הננו להפנות את תשומת לב כבודו הרצינית למצב הבלתי אפשרי השורר בשווקים בתל אביב בכלל ובשוק הכרם בפרט. לא ארבה לדבר על הצפיפות, הדחק, אי הנעימות לקהל וחוסר האפשרות לשמור על הניקיון המופתי בשווקים..... אני מדגיש בפעם יתרה על רצינות המצב ומבקש צעדים מהירים לפתרון חלקי או שלם של השאלה הזו", כתב המפקח המשטרתי.

לאחר פנייתו של המפקח הוחלט בעירייה לפנות לאלתר גם בכוח אם יהיה צורך, את כל הסוחרים בעלי הדוכנים משוק הכרם. לכל הסוחרים נשלח מכתב על-ידי ראש העירייה בו נאמר בין היתר: הנני להודיע לכבודו בזה בשנית ובפעם האחרונה שאנו מבטלים את שוק הכרם וכי עליו יהיה לפנות את מקומו. יחד עם זאת מודיעים אנו שנגשנו לסדור שוק חדש בבדרני ועל הרוצים לקבל מקום בשוק החדש לסור למשרדי העירייה, מחלקת הרישיונות בכדי לחתום על חוזה השכירות וסדור התשלומים לא יאוחר מ 10 בספטמבר 1926, אחרי התאריך הזה, יאבד את הזכות לקבל מקום חדש בשוק ומקומו יימסר לאחר.

אולם הסתבר כי עיריית תל אביב דרשה לא פחות מ 25 לירות מצריות מרוכלי שוק הכרם כדי שיצטרפו לשוק הכרמל, סכום גבוה באותם ימים של אמצע שנות העשרים. עד מהרה התארגנו סוחרי הכרם בוועד מיוחד בהם היו חברים פרץ פעטרשקוי ומרדכי רוזנברג ושלחו ב-23 ביוני 1926 קובלנה לראש העירייה ובה תלונה על סגירת שוק הכרם ובעיקר על העבודה שהוטל עליהם לשלם 25 לירות מצריות תוך עשרה ימים כדי לקבל מקום בשוק החדש. "ההודעה הזו הייתה כחץ פולח ללב ודיכאה אותו, כי מאיפה נשיג את הסכום הגדול הזה? 18 שעה ליום אנו עובדים, אנו עם נשינו ובנינו ובקושי ובצער רב מרוויחים את לחמנו בצמצום ודוחק. הננו מתאוננים מרה ומתנגדים להחלטה הנ"ל, שנתקבלה על-ידי הועד הפועל השוללת מאיתנו את האפשרות קבלת מקום בשוק החדש משום שאף אחד מאיתנו אין לו אפשרות בזמן הזה לשלם את הסכום הנ"ל.

אם לא נתלונן על זה, שאנו היינו הראשונים לפני 5 שנים שיסדנו את השוק הכרם. סבלנו יותר משנה עד שהסתדרנו שם ואחרי כל זה, להיות מוכרחים להשאיר את כל עמלנו לזרים. כי ברור היטב לכבודו שהרוב הגדול של השוק הזה ששייך לעיריית יפו יישאר במקומו ואחרים יאכלו את עמלנו. אנו מבקשים את כבודו להתחשב איתנו, ובמצב החומרי הקשה השורר בעירנו ולבטל את ההחלטה הנ"ל ולא לשלול פרנסה מעשרות משפחות שבעמל רב מוציאות את לחמם", כתבו חברי ועד השוק.

בינתיים פרחה השמועה על השוק המסודר החדש ומשרדי עיריית תל אביב הוצפו בפניות שונות של תשובי העיר לקבלת דוכן בשוק המסודר. רבים מהם היו גם עולים חדשים חסרי פרנסה שקיווה בזכות השוק החדש ודוכן קטן להתחיל להרוויח את לחמם. ב-10 בספטמבר 1925 פנה לעיריית תל אביב תושב נווה שלום בשם ברוך לויצקי והוא כתב: "אני החתום מטה, באתי הנה לא"י לפני יותר משנה, בעל משפחה כשש נפשות, ילדי קטנים בלא עזרה... אין ביכולתי לשכור חנות ועתה לאחר שפתחתם שוק חדש אבקש לתת לי מקום.....".

בקשה להצטרף לשוק הגיעה גם בספטמבר 1926 משמעון לנסשץ שגר בצריף 418 במחנה האוהלים ברנר. "בתור עולה חדש שבה לא מזמן מרוסיה עם משפחתי, הנני מתכבד לפנות בבקשה לכבודם להקציב בשבילי מקום מתאים בפרק בדרני, ששמה עומדת העירייה בקרוב להעביר את השוק שברחוב אלנבי, כדי לאפשר לי להעמיד שמה שולחן ולסחור בגלנטריה ומנוטקטורה, למען אוכל לכלכל את משפחתי שהצליחה בעמל רב לצאת מגן עדן הרוסי. הנני מקווה שהעירייה תתחשב עם הנ"ל ותמלא את בקשתי", נכתב בבקשה.

הצלחת השוק החדש הרקיעה שחקים ומיום ליום הלך השוק והתרחב. אומנם במקור הקימה העירייה 84 דוכנים קבועים וזמניים, אך בפועל מספר הדוכנים עבר את ה 100 והלך וגדל במשך השנים. מידי פעם התעניין מושל המחוז הבריטי במצב התברואה בשוק ובעיריית תל אביב הוכנו עבורו תזכירים. כך למשל היה בנובמבר 1928 שעה שמאיר דיזנגוף הכין עבור המושל ג'ייקובס בבית שלטון המחוז בירושלים תזכיר מיוחד על שווקי תל אביב בה כתב בין היתר: "יש לנו כיום שוק במרכז מסחרי בעל 104 מקומות ובפארק בדרני בשם "שוק הכרמל" 64 מקומות קבועים ועוד 20 מקומות זמניים.

שוק המרכז המסחרי נוסד ב 1923 אחרי ביטול השוק שהיה על מגרש פרטי בשכונת אוהל משה, המשך רחוב אחד העם ועברו אליו כל הרוכלים מהשוק אוהל משה, היהודים והערבים. במשך הזמן עם פינוי איזה מקומות בשוק, הודענו במודעות מיוחדות ולפי הבקשות שקבלנו מסרנו ליותר זקוקים. את המקומות מסרנו לרוכלים על-פי הגרלה וקבענו לכל מקום חדש כ 750 מיל עד לירה אחת בעד המקום. לפי הסוגים ישנם בשוק הנ"ל מקומות למכירת דגים, עופות חיים ושחוטים, ירקות ופירות לחם וקונדיטוריה. שוק הכרמל נבנה בצורה 4 ביתנים שכל אחד מכיל 16 מקומות וכל ביתן מכוסה בגג מיוחד. לכל מקום סדרנו שולחן גדול 2 על 1 מטר מכוסה בפח, לפי דרישת משרד הבריאות. גם בשוק זה החלוקה נעשתה על-פי הגרלה וסוגי המקומות נקבעו כמו בשוק המסחרי. שכר המקום נקבע 460 עד 750 מיל ובעד המקומות הזמניים נקבע ל 300 מיל.

הצלחתו של שוק הכרמל, עוררה לא מעט קנאה בקרב סוחרי יפו, ומהצד הדרומי של השוק החלו הערבים היפואים מסוף 1926 להקים במקום שוק מתחרה, דבר שעורר רוגז רב בעיריית תל אביב, שפנתה פעמים אחדות לראש עיריית יפו ובעיקר למושל המחוז הבריטי לסלק מהמקום את הסוחרים הערביים. במרס 1927 כתב סגן ראש עיריית תל אביב לנציב המחוז הבריטי ביפו: "שאלת השוק הבלתי חוקי שהיה קיים בשטח עיריית יפו על-ידי גבולות תל אביב, טרם קבלה את פתרונה בשלם וקבלה בינתיים צורה אחרת,לא פחות מזיקה לענייני עירנו, ואנו רואים הכרח לעצמנו לפנות שוב לכבודו בעניין זה לאחר שלא הצלחנו לסדר את הדבר על-ידי משא-ומתן בלתי אמצעי עם עיריית יפו". עוד נכתב בפנייה למושל הבריטי: "נודע לנו כעת, שעיריית יפו, נתנה רישיון לסדור שוק ברחוב הכרמל המשותף ליפו ולת"א ובמרחק קטן מהשוק המרכזי שלנו בפרק בדרני. הרישיון לחלק אחד מהשוק הזה אושר ע"י מחלקת הבריאות ויבנה כנראה בהתאם לדרישות המחלקה הזאת. החלק השני סמוך לזה, נבנה, עד כמה שידוע לנו, בלי האישור הנדרש, אולם ברור מאוד שהשוק הזה, מטעמים ברורים אשר לא פעם הזהרנו עליהם, יזיק בהרבה ואולי גם יגרם לחרבון גמור של השוק המרכזי שלנו, אשר בסידורו השקענו כל כך הרבה כסף ומרץ ומובן שאין אנו יכולים להסכים לזה. עניני הוא שיחסי העיריות דורשים יחסים של שכנות טובה ולא יתואר שהעירייה אחת תעשה דבר העלול להזיק במידה רבה מאוד לעירייה שכנה כדי שהדבר הוא במקרה שלפנינו".

הכעס והטענות במכתב היו ברורות ומוצקות ועוד צויין בפני המושל: "יש להדגיש שראש עיריית יפו הבטיח לנו פעמים אחדות בכתב ובעל פה, שלא ייתן רישיון לבנות שוק במרחק כ"כ קטן מהשוק המרכזי שלנו, ויש להתפלא על שהרישיון בכל זאת ניתן.

בשים לב לרצינות הדבר והתוצאות המזיקות שיכולות להיות לענייני עירנו, הננו מתכבדים לפנות אל כבודו ולבקש את התערבותו בעניין הזה לסדור צודק ומתאים לענייני שתי העיריות. הננו מבקשים את כבודו להפסיק לפי שעה באופן אדמיניסטרטיבי את עבודת השוק הנ"ל למען לא נעמוד בפני עובדה שאין לשנותה".

אולם הטענות לא עזרו כל כך ושוק הכרמל החל להתפתח גם מכיוון יפו וכן להוות מאין גבול בין שתי הערים ושני העמים, כפי שכתב למשל פרופ' זאב וילנאי בספרו מראשי שנות ה-30 "מדריך למטייל בתל אביב. בסוף שנות ה-30 נבנתה כניסה מיוחדת לשוק מכיוון רחוב אלנבי, הוקם כיכר מגן דוד שנקרא על שם ששת הרחובות המגיעים אליו ויוצרים את מגן הדוד,שבמרכזו ניצבה בימה ועליה שוטר. וכן מספר בתים מיוחדים, בהם אחת מחנויות הנעלים לילדים מהמפורסמות ברחבי ארץ ישראל חנות פיל.

במהלך מאורעות 1936-9 ובעיקר ערב מלחמת השחרור היו בשוק עימותים לא מעטים בין סוחרים יהודים וערבים. במהלך המלחמה נמלטו הסוחרים הערבים אולם השוק היווה מוקד לצלפים ערבים, בעיקר אלה שהתמקמו במסגד חסן בק שבשכונת מנשייה. מטוסים מצריים הפציצו במהלך מלחמת השחרור את חלקו הדרומי של השוק.

לאחר קום המדינה, הפך השוק למוקד מסחר הירקות של המדינה, ובשנות הצנע היווה השוק מוקד למזון שלא ניתן היה להשיג בתלושים או בדרך אחרת. במהלך השנים היו כמה ניסיונות להעביר את השוק, או להפוך אותו לשוק מקורה, כמו יוזמתו של ראש העירייה מרדכי נמיר ב-1966 שפנה לקבלן אריה פילץ והציע לו להקים שוק מקורה חדש, אך הניסיונות לא צלחו. גם ב 1972 נעשה ניסיון על-ידי ראש העירייה יהושע רבינוביץ לחיסול השוק והעברתו למקום אחר אך הרעיון לא הגיע לכדי ביצוע. בתקופת כהונתו של שלמה להט כראש העירייה בשנות השמונים, הציע צ'יצ' שכל סוחר בשוק ילבש סינר מיוחד, דבר שגרם למרד גדול בין הסוחרים ושלמה להט נסוג מהחלטתו.

בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים, היו בשוק מספר מקרים בו פוצצו עצמם מחבלים מתאבדים וכמה סוחרים ומבקרים במקום נהרגו. לקראת שנת ה-100 בתל אביב מתכננת עיריית תל אביב לפעול לשיקומו של שוק הכרמל ולהפיכתו פרט לגורם מסחרי גם למוקד תיירותי מהמעלה הראשונה. כיום השוק מציע בחלקו הראשון, מרחוב אלנבי דרומה, פרטי לבוש, סדקית, פרחים לרוב. בהמשך מוצרי בשר ירקות ומזון והוא מסתיים במוצרים מתוקים שונים ומשתלב בשוק עזה, המציע בעיקר בתקופת הקיץ אבטיחים ומלונים.