היופי של הכיעור

מי שהיה זקוק לשיעור נוסף על הציניות השלטת בעולם הוויזואלי והווירטואלי, ודאי למד לקח משמעותי מהופעתה של סוזן בויל. מאחורי השידור של הקטע המרגש בו מתגלה האישה במלוא כישרונה, למרות כל הזלזול והבוטות של קהל הצופים לפני שפצתה את פיה בשירה, עומדת תעשיית בידור משומנת היטב שמטרתה העיקרית עשיית כסף קל. ודאי שבעלי תחנת הטלוויזיה ששידרה את התוכנית כבר עשו "מכה" כלכלית כי זה מה שמעניין אותם ולא שום סנטימנטים הומניים. זה מה שנקרא הפוך על הפוך. מצלמות הטלוויזיה אשר זזו באופן כה מדויק כדי "לתפוס" את ההפתעה לכאורה, לא היו אלא אמצעי נוסף לגרוף רווחים ולעשיית עושר, ולא לגרום אושר לזמרת המסכנה שהתגלתה ככישרונית מאוד.

מדוע התדהמה הייתה כה גדולה בקרב הצופים? הסיבה היא אחת: מנת חלקם של צופי הטלוויזיה, מדי יום ביומו, ברוב שעות השידור, היא מכירת אשליות של יופי חיצוני המקושר מיידית עם יופי פנימי, ודאי הצלחה בחיים וכישרון פנומנלי. בטלוויזיה אין "מכוערים" אינטליגנטיים או מצליחנים. רק "היפים" הם מושא להערצה אף על-פי שהם יכולים להיות טמבלים גמורים או חסרי כל כישרון מלבד מתנות של הטבע הנחשבות למוצר מצוין למכירה מיידית.

לא מן הנמנע שסוזן בויל תזכה מן התרגיל הבהמי כמעט, וחייה ישתנו לטובה. מגיעה לה ההזדמנות להוכיח שגם אדם שאינו נחשב בעיני הבריות ליפה יוכל לממש את כישרונותיו בעולם הכה ציני בו אנו חיים. אך הדרך שלה עוד ארוכה, כי מי שיקבע את עתידה לא יהיו אותם צופים אשר נהנו באופן יוצא דופן מן השירה שלה אלא מעצבי דעת הקהל. כל עוד סוזן בויל תניב רווחים לפטרוני רשתות הטלוויזיה, היא תיהנה מיחס הוגן. כאשר ייסר חינה והתדהמה תעבור, היא עלולה למצוא את עצמה במקום הרבה יותר גרוע מן המקום שבו היא זינקה אל מרקעי הטלוויזיה.

כל התרגיל הזה של העומדים מאחורי "ההפקה" הוא המרגיז ביותר. מה רצו להראות לנו? כפרייה במלוא רמ"ח אבריה, מכוערת לפי הסטנדרטים של מעצבי היופי, לא חכמה במיוחד, אפילו על גבול הגיחוך, מתגלה לפתע ככוכב ענק. השופטים שנבחרו בקפידה יתרה, יפים ואמיצים באמירותיהם, לגלגנים וחסרי כל טקט, פשוט הביעו בפניהם המרוחים איפור להבלטת יופיים את הזלזול כלפי סוזן בויל. אך כשפיה נפתח וקולה הערב הדהים והדהד, פתאום אותם שופטים מלאי ביטחון עצמי לא ידעו, כביכול, את נפשם למשמע שירתה של בויל. נו, באמת. יש גבול לפעלולים הטלוויזיוניים.

סוזן בויל היא אב טיפוס המוכיח את אשר רבים וטובים יודעים: החברה אינה מתייחסת אל הפרט אלא על-פי מראו החיצוני. אין חשיבות לא ליופי פנימי, ליושר ויושרה, לעדינות וידענות. זו המציאות העגומה כל-כך. הסלבריטאים של היום הם אלה המוכרים אשליות מתוקות שלעולם אינן מתגשמות. משחות פלא שאינן מרפאות דבר אלא ממלאות את כיסיהם של בעלי העניין מקודמות על-ידי נערות יופי שנבחרו בקפידה יתרה. שום משחה לא תסייע לאף אישה, אך כל אישה תשאף להיראות כמו הדוגמנית המובילה את הקמפיין השיווקי. תעשיית הבידור והיופי מגלגלת מיליארדים וכדי להמשיך ולשרוד היא מוכנה לבצע מעשים "מגונים", דוגמת סוזן בויל.

לדאבון הלב, מתוך מצוקה אמיתית של אי-יכולת להוכיח את כישרונותיה בצורה אחרת, בויל הייתה צריכה להתמסר למפיקי התוכנית. באופן פרטי, ייתכן שכוכבה יזהר והיא תצליח להגשים את חלומה והלוואי שכך יקרה. אך מה קורה להמוני בני האדם שניחנו בכישרונות שונים ומשובחים שאינם מסוגלים להגיע להזדמנות של פעם בחיים כמו שבויל הגיעה? הם "נידונו" לחיים רגילים, של עבודה קשה ומפרכת, של דאגות ליום המחר, בקיצור, לחיים רגילים, הרחק מאוד מאור הזרקורים. מה טוב יותר ומה נעלה יותר? כל אחד יחליט לעצמו. כקולקטיב של בני אדם שומה עלינו להבין שלכל אדם עשויים להיות כישרונות ברוכים העשויים לסייע לכולם. כל מה שצריך לעשות הוא להסתכל לא רק על הקנקן אלא גם למה שיש בו.