געגועים לירקון של פעם

הירקון המזוהם, שבו טבעה השבוע אלופת ישראל בחתירה, שלח פעם נוספת תזכורת מאיימת למחדלן הנורא של הרשויות המקומיות הגובלות בו - אלו שמזרימות אליו, ללא בושה, מזה 60 שנה, את שפכיהן.

בראש טבלת הנושאות במחדל הנורא הזה ניצבת עיריית תל אביב, זו שעוד בימיו של ישראל רוקח, שעמד בראשה בשנות ה-50', הייתה הראשונה שקפצה על עגלת הזיהום. "רוקח, רוקח, הייה בן אדם, שב בתל אביב וטהר את הים" (ואת הירקון הנשפך אליו - ר.ל.) - הייתה סיסמת הבחירות של מפא"י דאז כנגד רוקח, איש הציונים הכלליים. הסיסמה המוצלחת הצליחה אומנם להפיל את חדל האישים, אבל לא עלה בידה לטהר את המים העכורים עד עצם היום הזה.

מי שלא שפר גורלו, מעד ונפל במימי הירקון, או שסתם בא במגע עם המים המזוהמים, הסתכן בבילהרציה - מחלה שנגרמת על-ידי עלוקה החודרת דרך העור וגורמת לשלשולים, לדיזנטריה ולשחמת הכבד. אבל בימיו הטובים והטהורים עדיין, היה הירקון נחל שוקק חיים מאין כמוהו בכל עונות השנה. התל אביבים, הרמת-גנים והפתח-תקוואים, שלאורך מסלול-מגוריהם הוא נשפך, שחו וצללו במימיו, שטו בו בסירות חתירה, מן המעגן התל אביבי שממול לרדינג ועד לנחל קנה שבאזור פתח-תקווה. המהדרים והמפונקים הפליגו בסירות מוטור ששייטו הלוך ושוב, במשך כל שעות היום, עד ל"שבע תחנות" שברמת-גן.


אתר טיולים

התחושה של אותם ימים הייתה של הפלגת נופש מאווררת, באשר ההפלגות אל מעבר לים היו אז רק בחזקת חלום באספמיא. על סירת המוטור היה עולם ומלואו: רב-חובל שאחז בהגה, ושהיה אלילם של בני הנוער; בית-קפה צף עם ארוחות ומשקאות קלים, ותזמורת-חובבים קטנה שהנעימה את זמן ההפלגה בשירים ובריקודים. בסך-הכל מסע של 40 דקות, שנדמה, לפחות בעיני הילדים, כמסע סביב העולם כולו.

בצידי הירקון, שטבל בחורשות עצים מצלים, פרחו אז חמציצים וכלניות, רקפות וצבעונים, והמון-המון נרקיסים. רשות שמורות הטבע עדיין לא נולדה אז ומותר היה לקטוף כל פרח, חופשי-חופשי, באין מפריע. בסופי שבוע, כשהירקון הפך לאתר טיולים מבוקש והומה אדם, נקטפו הפרחים מלוא החופן, לצהלתן של המשפחות המטיילות. ומי שלא הסתפק באוצר הצמחוני הזה, יכול היה לקטוף להנאתו "סברס" משיחי הצבר שמילאו את השטח, או למצוץ את ה"קיינס" - קני הסוכר המתוקים והמרעננים שעליהם חגו פרפרים יפהפיים לרוב. גברים, נשים וטף, מילאו את גדות הירקון בבוקרו של שבת לטיול רגלי, שנמשך שעות ארוכות, ושהיה באותם ימים של צנע תחליף נאות לטיול ממונע במכונית, שעדיין לא הייתה אז בהישג יד.

מטיילי סוף השבוע היו אנשים בריאים יותר מאלה של היום. האוויר הצלול, הירקון הטהור והטיול הרגלי תרמו לא רק לבריאותם הגופנית, אלא גם לשלוותם הנפשית. בסוף השבוע על גדות הירקון היה כדי למלא את המצברים האנושיים למשך כל ימות החול שבאו לאחריו.

וכמעט שכחנו את היתושים הטורדניים, שממלאים היום כל חלקה רעה לאורך הירקון וסביבתו. בימיו הטובים והטהורים של הנחל הם פשוט נעדרו ממנו ולא פגעו בשלוותם של תושבי הסביבה.

כמי שגדל לא הרחק מגדות הירקון, אני מלא כמיהה לאותם ימים רחוקים וטובים, שכנראה לא ישובו עוד לעולם.