היש כלכלה תורנית?

פרשת בהר היא פרשה 'כלכלית', מן היותר חברתיות-כלכליות שיש בתורתנו; הלכות שמיטה ויובל, איסור ריבית, דיני מסחר בעבדים והיחס אליהם ועוד. גם פרשת בחוקותי פותחת בכלכלה "אם בחוקותי תלכו": ברכת הארץ, חקלאות משגשגת ובשורת ביטחון, שהיא תנאי הכרחי להישגים כלכליים.

כלכלה תורנית?

היש לתורה מדיניות כלכלית? ואם יש - מהי? לא מעט מאמרים והגיגים נכתבו על כך. שאלה אפקטיבית יותר היא האם יש אמירה כלכלית בת-זמננו על-פי התורה? ואם יש - האם היא חד-משמעית, או זריקת כיוון בלבד? ומהו? ניתן להתווכח כנסים על גבי כנסים האם התורה סוציאליסטית או קפיטליסטית? האם ההלכה מחייבת מדינת רווחה או איש לגורלו? האם המדינה צריכה לממן שירותים ציבוריים והשכלה שוויונית או שמא הצרכן בר-היכולת?

אי-בהירות שוררת גם בתחום החברתי. אומנם מוסכם על הכל כי יש לתורה מה לומר בסוגיות חברתיות המשיקות לחיובי חסד ולמצוַת "רעך כמוך". פסוק סופֶּר-חברתי בולט מצוי בפרשתנו: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך" (כה, לה). אך האם יש לגזור הנחיות תורניות פרטניות לעדיפות חברתית בחלוקת משאבי התקציב, למשל? לְמה נקצה חלק גדול יותר בעוגה; לחינוך מיוחד, לסל התרופות, לקצבאות נכים, ללוחמה בפשע או לקליטת עולי אתיופיה? ובאיזה מינון? הדילמה מסתבכת הרבה יותר כאשר שמיכת התקציב נקרעת בין ביטחון, חינוך, תשתיות, יצירת תעסוקה, בריאות ועוד ועוד. מהו המידרג התורני ביניהם? היש בכלל דבר כזה?

הנחיית-על: מוסריות

עמדתי תומכת בדעה שהתורה השאירה גם בתחום זה פתח רחב ל'דינא דמלכותא' ולפרנסי הציבור, ואיננה יורדת לפרטים סוציו-אקונומיים ברזולוציה גבוהה. לדעתי, המסר התורני בסוגיות אלו מסתכם במילה אחת: מוסריות! זו מילת המפתח למדיניות הלכתית כלכלית, לאורה הכל יקום ויפול. ההגדרה למוסריות ולצדק חברתי לא נמצאת תמיד בסעיפי השולחן-ערוך. היא מצויה בעיקר על לוח לבנו...

התורה הנחילה לעולם כולו את השבת, המאוד חברתית-כלכלית. התורה גם הנחילה לעולם התרבותי את היחס המאוד הומניטרי לעבדות. צאו ולימדו מפסקי הרמב"ם ביחס לעבד עברי (עבדים א, ט): "חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור... שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר, או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך. שנאמר 'ויצא מעמך' (בפרשתנו! כה, מא). מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו". היחס כלפי עבד נוכרי ("כנעני") מופיע בהלכה החותמת ברמב"ם את הל' עבדים (ט, ח): "מידת חסידות ודרכי חכמה... שלא יכביד עולו על עבדו (=הנוכרי) ולא יצר לו. ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה... וכן לא יבזהו, לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו".

מוסריות נדרשת זו איננה רק כלפי עבדים; יש בה כדי לשדר השראה למדיניות חברתית וכלכלית גם בדור שהעבדות השחורה נהפכה ל'עובדי קבלן', או אפילו ל'עבדי היי-טק'. ובכלל, בכל מרחבי המדיניות הכלכלית הציבורית. קיימות תופעות אי-מוסריות רבות בתחום הכלכלי אשר צריך להילחם בהן ולדכא אותן, גם מכוח היותנו מדינה יהודית, השואבת השראה ממקורותינו ומרוח התורה.