מי שיושב בבית זכוכית

מתברר שאנו מצויים בעיצומו של מאבק הנוגע לזהות חבר הכנסת הצפוי להיבחר מטעם האופוזיציה לכהונה בוועדה למינוי שופטים. המחוקק לא טרח להסדיר נושא זה בחוק וכלל לא ברור שחייבת להיות נציגות לאופוזיציה, אם כי מדובר בנוהג ראוי. למרבה ההפתעה, כנראה קיימת מגמה למנות את ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי ולאו דווקא את ח"כ רוני בר-און, נציגה של קדימה, סיעת האופוזיציה הגדולה.

טרם שמענו על הכוונה וכבר נשמעות זעקות חמס מכל עבר. "מערכת המשפט במצור" זועקת מערכת עיתון הארץ. "תהיה זו הפעם הראשונה שנציג האופוזיציה בוועדה לא יהיה איש הסיעה הגדולה באופוזיציה, ויימנע למעשה ייצוגו של ציבור רחב, ואילו הקבוצה הקיצונית, המנהלת מאבק עקשני נגד מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט, תזכה בעוצמה ובהשפעה שאת נזקיה קשה יהיה לתקן".

ויו"ר לשכת עורכי הדין אינו מפגר בהרבה. "לדבריו, הנוהג ששני ח"כים, מהקואליציה ומהאופוזיציה, מכהנים בוועדה, אינה טכנית אלא מהותית. לכן, אמר, יש לדחות 'טריקים' שלפיהם הקואליציה מוצאת את בן דמותה באופוזיציה כדי למנותו לוועדה. עוד אמר גיא-רון שהניסיון לשלוח לוועדה ח"כ שרוצה לקדם אג'נדה פוליטית פסול בעיניו" [מזכיר משהו טענת האג'נדה?].

מעניין לראות כיצד התגייסה עילית מערכת המשפט ותומכיה המובהקים למאבק נחרץ נגד מינוי אורי אריאל וכיום היא תומכת במינויו של רוני בר-און. נזכיר כמה השתלחו במערכת המשפט במינויו של בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה לפני כ-12 שנים. עו"ד מליגה ד' - זעקו מקורות אלמוניים במשרד המשפטים "לא הייתי ממנה אותו אפילו לתפקיד שופט שלום" - פסק נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק. מכל עבר נשמעו עדויות אופי לא מחמיאות ובין היתר שמדובר בעסקן מובהק, מהמר ועוד. כאשר רוצים במערכת המשפטית לגמוז מישהו הם עושים זאת ביסודיות רבה ובביטויים שנחרטים לדורות וכך היה במקרה של רוני בר-און.

פתאום אנו שומעים טענות לפיהן חברי הכנסת בוועדה צריכים לייצג חתך נרחב ככל הניתן של הציבור (אני מבין מכך שמינוי ח"כ ערבי לוועדה היה נפסל בה במידה - או שמא אני טועה). פתאום יש לבחון מה הן ההשקפות של אותו ח"כ מועמד ולמי הוא קרוב בדעותיו. האם בר-און, שמוצאו מהליכוד ואינו רחוק במיוחד גם ממפלגת העבודה אינו מקורב דיו לקואליציה? מהי האג'נדה שלו אם יש לו כזו והאם היא תואמת את המקובל והנאות?

הנימוקים נגד מינוי אריאל הם נימוקי הבל. ח"כ אריאל נפסל לא מפני שאינו ראוי לעסוק בנושא במישור האישי (גם לכך יגיעו כנראה עם גבור המצוקה), אלא כי דעותיו העקרוניות אינן נושאות חן בעיני מי שמבקשים להשליט את האג'נדה שלהם על מינוי השופטים. איש מהמועמדים ומהחברים בוועדה אינו חף מאג'נדה ואין להעמיד אותם בחזקת חפות כזו.

הייתי מבקש להשיא עצה ידידותית ליו"ר הלשכה שלי, אם כי אני חושש שדעתי אינה נחשבת בעיניו. מי שיושב בבית זכוכית רצוי שיימנע מלזרוק אבנים. אם תתחיל לשכת עורכי הדין לעסוק בשאלה כיצד על הכנסת לבחור את מועמדיה לוועדה לבחירת שופטים, עלולה הכנסת מצידה לעסוק בשאלה ההפוכה והיא כיצד על לשכת עורכי הדין לבחור את מועמדיה שלה - אם בכלל.

אזכיר רק שיש הסבורים, ואיני מביע כאן דעה אישית, כי קיימת בעייתיות אתית רבה בכל הנוגע לבחירת עורכי דין ממשרדים פעילים לוועדה אפילו אם החבר בוועדה אינו מופיע בעצמו בבתי המשפט. היו גם טענות רבות נוספות וחתן פרס נובל פרופ' אומן טען בלהט כי מעורבות עורכי הדין בוועדה היא שחיתות ממוסדת בחסות החוק. איני מסכים עם דבריו אבל אם מתחילים כבר לדון בכל העניין, לא סביר שהדיון יתוחם לנושא אחד.

הגיעה העת שמערכת המשפט, או אלו המתיימרים לדבר בשמה, יפסיקו להשתמש במונחים אפוקליפטיים ולזעוק זעקות שבר כל אימת שמתקבלת החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם עמדתם. מערכת המשפט אינה במצור ולא מאיים עליה חורבן כלשהו והגיעה העת שמערכת התובעת בצדק יחס של כבוד תנהג כבוד גם במוסדות אחרים.