בועה בחאקי

נתחיל מהאירוע האחרון: שר הביטחון והרמטכ"ל התקשרו אמש לתת-אלוף צ'יקו תמיר, עודדו אותו וביקשו שלא יחליט על עתידו לפני שיישמע ערעורו. זה היה שיאו של מסע שכנראה אפילו במקומותינו הוא חסר תקדים.

לא נחזור כאן על כל פרטי המקרה, שבסופו של דבר אינם שנויים במחלוקת. תמיר הניח לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון ללא רישיון, הילד ביצע תאונה ותמיר ניסה לטשטש אותה ולשבש את החקירה בעניינה תוך טוויית מסכת שקרים שלו ושל כמה מהכפופים לו. משום מה, בעסקת הטיעון עימו הסכימה הפרקליטות הצבאית להסיר את הסעיף החמור ביותר - שיבוש הליכי חקירה (בדין האזרחי עונשה של עבירה זו הוא שבע שנות מאסר).

בית הדין הצבאי החליט כידוע להוריד את תמיר לדרגת אלוף משנה, וכאן פרצה הסערה. גורמים צבאים אנונימיים ולא-אנונימיים אמרו שהעונש חמור מדי, שצה"ל יפסיד קצין מצטיין, שהמדינה אוכלת את קציניה ומה לא. גבי אשכנזי, אשר היה עד אופי לטובתו של תמיר, אמר שהופתע מחומרת העונש.

רק רגע: הרמטכ"ל היה עד אופי והתבטא נגד העונש? הרמטכ"ל - אותו אדם שהוא גם המפקד של השופטים בבתי הדין הצבאיים? ושר הביטחון התערב גם הוא? אותו שר שהוא הממונה העליון על הצבא? במדינה מתוקנת, הם לא היו מעיזים לעשות זאת; ואם היו עושים - היו מוצאים את עצמם בחקירה בחשד לשיבוש מהלכי משפט. הרי הערעור עודנו תלוי ועומד, והנה באים הממונים על השופטים וקובעים בריש גלי מה דעתם.

תארו לעצמכם מצב בו נשיאת בית המשפט העליון ושר המשפטים מופיעים בעדות אופי לטובתו של נאשם, ואחר כך תוקפים בפומבי את פסק הדין בעניינו, עוד לפני שניתן פסק דין חלוט. בעצם, אתם לא מצליחים לתאר זאת לעצמכם, נכון? זה הרי מופרך ושערורייתי בצורה שלא ניתן לדמיין. אבל זה בדיוק מה שעשו גבי אשכנזי ואהוד ברק.

לגופם של דברים, תמיר יצא בזול. כאשר מדי שנה נהרגים למעלה מ-400 ישראלים בתאונות דרכים, אסור להמשיך באותה גישה רחמנית וסלחנית כלפי עבירות תנועה. נכון, הבן שלו "רק" פגע במכונית פרטית; אבל כמה היה חסר שהרשלנות הפושעת של תמיר תסתיים באובדן חיי אדם? החומרה של העבירה שביצע אינה נמדדת בתוצאתה אלא במהותה, ומן הדין היה להחמיר איתו עוד יותר - גם כדי לשדר מסר ברור לכלל אזרחי המדינה: חיי אדם אינם הפקר ואינם עניין לצ'ופרים שמעניקים הורים לילדיהם.

התגובה הצה"לית והביטחונית-ממסדית לעונשו של תמיר היא רק דוגמה נוספת, אם כי מקוממת במיוחד, לבועה בה חי צה"ל. בועה בה אין פיטורים ואין משבר כלכלי, בועה בה השכר והתנאים עולים בהתמדה ללא כל קשר למציאות שבחוץ, בועה בה ניתן לפרוש לפנסיה מפנקת 20-15 שנה לפני הגיל המקובל. ובבועה הזאת, אנו למדים כעת, כללים בסיסיים של משפט מסודר ומינהל תקין אינם חלים.