תא"ל תמיר - והקוד הצה"לי

עברו והישגיו של קצין העומד לדין - הם גורמים חשובים למידת העונש. הורדה בדרגה - רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בחומרתם וערכיותם הצה"לית. לכל קצין, יש תחליף, אך לא כל תחליף משתווה למקור.

נתחיל בגילוי נאות: אני לא מכיר את תא"ל צ'יקו תמיר (פרט למה שפורסם בתקשורת) - אבל אני כן מכיר את צה"ל, ערכיו ומפקדיו, הרבה לפני צ'יקו תמיר. הייתי מדריך בקורס קציני שריון של מיטב קציני השריון ואלופיו - פיקדתי, הדרכתי ושפטתי על מעשים מסובכים וחמורים יותר מאשר פרשת תאונת הטרקטורון הנדון.

מאז הקמת צה"ל ועד ימינו, צמחו מקרב החיילים והקצינים, "אגדות" מהלכות ו"גיבורים", עטורי מעש וצל"שים וכמובן סיפורים ואגדות כמקובל לגבי דמויות, יוצאות דופן, שרבים רצו להדמות להם. אלה הובילו את צה"ל ויצרו את "המיתוסים" שהוטמעו בערכי צה"ל ובקוד המוסרי הצבאי שהפכו לתורה שבע"פ והתורה שבכתב.

דמויות כמו: מאיר הר ציון, גוליבר, קצ"ה, ג'יבלי הקטן, אריק שרון, רפו"ל ז"ל, האלוף טל, רב אלוף אהוד ברק, גורודיש ז"ל - קצינים מעוטרים כמו תא"ל קהלני - גיבור ישראל, אל"מ צביקה גרינוולד - גיבור ישראל, אל"מ יצחק בן שוהם ז"ל, עיטור העוז, אלוף איציק מרדכי, סא"ל יוני נתניהו ז"ל, רב"ט אלבז ז"ל (שזרק עצמו על רימון חי כדי להציל את חבריו בשנות השישים) וכנ"ל רס"ן קליין ז"ל, שעשה מעשה גבורה דומה במלחמת לבנון ה-II - וכל מקבלי הצל"שים למיניהם - שתרמו את חלקם למסורת "המיתוס" של צה"ל.

בהזדמנות זו אני מבקש סליחה, מרבים אחרים שעשו מעשי גבורה, עזרה, חברות, נאמנות בקרב והקרבה עצמית ששמם לא הוזכר לעיל.

ככל שהצבא גדל והתרחב, הטכנולוגיה המתקדמת חדרה ושדרגה את ביצועי צה"ל, הוסיפו אלמנטים וערכים נוספים למסורת צה"ל, ולמסורת הלחימה, ועל סמך בסיס זה נכתב "הקוד הצה"לי" שהוא מורה דרך להתנהגות ולהתנהלות החיילים ובעיקר מפקדי צה"ל לכל דרגותיהם. להדגיש - למרות הטכניקות החדשות והכלים המודרניים בים, יבשה ובאוויר - דבר אחד בסיסי לא השתנה אלא התחזק - האדם, המפקד.

הדוגמה האישית בשעת שלום ובעיקר בזמן מלחמה וקרב לא שונתה, ונקווה שלא תשונה בעתיד.

לאמור: המפקד כדוגמה אישית לנאמנות, אומץ לב הובלת חיילים מול אויב, כאשר הערך של "אחרי" - דוגמה אישית ושמירה על שלומם וביטחונם של החיילים - לא פסו מצה"ל. שום מכשיר אלקטרוני - ויהיה המתוחכם ביותר - לא פלזמה, לא עכברים אלקטרוניים, ואפילו מזל"טים - אינם יכולים להחליף את המפקד בשטח - הנמצא בתוך ובראש חייליו - ממנו הם שואבים כוח ביטחון ואומץ לב.

גדולי המצביאים בהיסטוריה - חניבעל, אלכסנדר מוקדון, מלך ספרטה - ליאונידס, יוליוס קיסר, נפוליון, פלדמרשל רומל, גנרל פטון, אריק שרון ורבים אחרים מבין הקצינים שהוזכרו לעיל - הלכו בראש החיילים ובקרבם ומכאן הצלחותיהם. לכך ניתן להוסיף רשימה מכובדת מספר הספרים שלנו - כמו יהושע בן-נון, יואב בן צרויה, גדעון ורבים אחרים.

המסקנה העולה מרשימת שמות אלו - קצינים איכותיים המשמשים דוגמה אישית - הוסיפו רבות לאיכות הצבא ולפעמים אף שינו אותו או השאירו חותם חיובי לעתיד - שעליו נבנו ערכים ויסודות להתפתחות צבא וצה"ל טוב יותר, חזק יותר וערכי יותר.

לפי המסופר והמדווח בתקשורת - ולאור התייצבותם של 6 אלופים מוערכים + הרמטכ"ל גבי אשכנזי וקצינים רבים אחרים לטובת צ'יקו תמיר - נראה לי, שהוא שייך לחומר המפקדים החיובי והערכי ממנו בנויים קציני צה"ל המובילים.

יחד עם זאת - אסור לטעות, מעשיו והתנהלותו הראשונות של צ'יקו תמיר, ראויים לגינוי ולעונש. אם יתברר שהמשטרה הצבאית, התרשלה או הושפעה מהדרגה או הופעל על החוקרים לחץ מלמעלה, להנמיך, להשתיק, ולמזער את האירוע - הדבר מחמיר את המצב - ודורש טיפול מיידי וכואב.

כעקרון אין קצין - שאין לו תחליף. אבל לפעמים התחליפים לא טובים כמו המקור, לפי אותו עקרון של תרופות גנריות. לאמור: הם באים במקום התרופה המקורית, עם אותם היסודות ובכל זאת זה לא אותו דבר.

מאחר וכל כך הרבה קצינים, התגייסו לתמוך בצ'יקו תמיר, כדי להשאירו בצה"ל, כנראה שיש דברים בגו.

מאידך - אין הם טוענים, שצריך להוציאו ללא עונש ובעיקר מכוונים דבריהם וטרוניותיהם להורדה בדרגה מתא"ל לאל"מ.

ובכן - הורדה בדרגה בצה"ל, נעשית בשתי דרכים: אחת ע"י בית הדין הצבאי והשניה - מנהלית ע"י הרמטכ"ל לאחר קבלת חוות דעת מפרקליט צבאי ראשי ומועדה מיוחדת שמונתה לשב כך.

ההורדה בדרגה - בדרך כלל, מתלווה לעונש העיקרי, אך לאיש צבא, במיוחד בקבע ובדרגות הבכורות, זה הופך לעונש העיקרי.

הורדה בדרגה - נעשית במקרים חריגים ביותר, נדירים למדי, בדרגות הגבוהות, על מעשים שליליים יוצאי דופן, כמו, התנהגות מחפירה בזמן קרב, התנהגות שיש בה רשלנות גבוהה, או עצימת עיניים מכוונת, על מעשים שתחת פיקודו של אותו קצין. למשל: מעשי התעללות, תקיפות מיניות, נטילת שלל, טיפול בשבויים, שוחד, מכירת נשק - שהמפקד הממונה יודע עליהם, מנסה להשתיק אותם ולטשטש ראיות וכיוצא באלה.

וכמובן - שאין צורך להדגיש - בעניין עבירות חמורות הקשורות לבטחון המדינה, קשרים עם האויב, מסירת ידיעות לאויב, או עסקי סמים תוך נפילה במלכודת מחבלים - כמו המקרה של אל"מ חנן טננבאום ואז מסירת מידע לאויב.

לדעתי - בית הדין הצבאי ברוב דעות (1:2) טיפס גבוה מדי במקרה שלא מחייב ענישה כה חמורה וחריגה. מה עוד שיש אפשרויות נוספות, כגון לעכב, להעיר על כשל פיקודי או מוסרי, במקרה זה.

השופט שהיה בדעת מיעוט - ד"ר עודד מודריק הוא שופט מחוזי בת"א, היה בעברו איש צבא, יועץ משפטי בעזה, יועץ משפטי של משטרת ישראל, מומחה ומרצה באוניברסיטה בדין הצבאי.

לדעתו, לא היה מקום בנסיבות אלה להורדה בדרגה.

עמדתה זו, נותנת תקווה לכך שהערעור לבית הדין הצבאי לערעורים הינו בעל סיכויים טובים להתקבל, וסיכויי העונש להיות מתוקן גבוהים, באופן כזה שהדרגה לא תישלל.

לדעתי - לו אני הייתי שופט - זו הייתה עמדתי במקרה זה. בית הדין הצבאי (ברוב דעות) התייחס בחלקים של פסק הדין גם לצד הערכי, המוסרי והפיקודי של המקרה. אז נכון, שבית הדין יכול ורשאי במקרים עקרוניים, להביע דעתו ואף לקבוע או להמליץ על סטנדרטים להתנהגות והתנהלות של קציני צה"ל ולנסות להוסיף לבנה או שניים משלו "לקוד" הצבאי של צה"ל, אך לעניין זה יש למצוא את המקרה הנכון ולא להלביש את דעותיהם והשקפתם על מקרה אקראי, לא מתאים רק בשל העובדה, שזימנו אותם לשפוט קצין בכיר.

ובאשר לתגובות בעד ונגד

פרשנים, אנשי צבא, עיתונאים, הביעו מאז פרסום פסק הדין את דעותיהם בעד ונגד. זה לגיטימי, זה מוסיף לשיח הציבורי והצבאי, כל עוד זה נעשה בצורה מכובדת, מאוזנת ומטרתה טובת צה"ל והמדינה.

הערות בענייני דיומא:

1. בעיתונות הכתובה (מעריב) פורסם שנאום נתניהו נבחר לאוניברסיטת בר-אילן (אוניברסיטה עם כיפה), המעוז האקדמי של הימין. המוסד שם דגש על לימודי המורשת היהודית, ובין הסטודנטים שלמדו בו - יגאל עמיר.
2. ומכאן עולות שתי שאלות:
א. האם יגאל עמיר, הוא היחידי שלמד בבר-אילן? האם הוא הסטודנט או המרצה החשוב ביותר שיצא מהמוסד הזה? האם ישנו קשר מוכח בין האוניברסיטה למעשה של עמיר, או שמא רצון פוליטי לרמוז על אחריות הימין לרצח? ההסבר האחרון נראה סביר יותר.
ב. ומה לגבי האוניברסיטאות האחרות ומוסדות ההשכלה האחרים במדינה? מהם יצאו בוגרים ומרצים, שונאי ישראל, המפיצים רעל כנגד המדינה, וכנגד קיומה, כמדינה יהודית ציונית. מרצים אלו מסיתים שלא לשתף פעולה עם ישראל, ולהימנע לקנות את תוצרתה. ומה לגבי הבוגרים שאפילו הלכו יותר רחוק, עם ריח של בגידה והתנערות מהמדינה? כדאי שהציבור ידע באיזה אוניברסיטאות הם למדו. אל תדאגו - זה לא יקרה.
3. התקשורת חגגה בגדול - בפרשת דודו טופז עד להפיכתו ל"קרקס תקשורתי".
(1) טופז - למרות מעשיו המכוערים והחריגים - לא ראוי להשפלה ולביזוי פומבי, כפי שנעשה לו, הובלה באזיקי רגליים וידיים, הדלפות און ליין ותמונות לא מחמיאות.
(2) המשטרה הדליפה שטופז תכנן (בשלב מתקדם) להתנקם בגרושתו ובבעלה במטען נפץ - כתב האישום העתידי לא מזכיר זאת וההדלפות בנושא זה פסקו. זהו מעשה של רצח אופי קלאסי, ומזכיר לי את האשמות כנגד אריה דרעי והקשר שלו למות האמא המאמצת של אשתו בארה"ב בתאונת דרכים של פגע וברח.
4. בקשר לנאום נתניהו בבר-אילן:
א. נתניהו פרש את תוכניתו וחזונו לעתיד - אבל יישומו לא נראה באופק. הוא גילה מנהיגות, אומץ וחזון, לא נבהל מאובמה, ולא מזעקות השבר של השמאל והימין הקיצוני. (71% תמיכה של הציבור בסקר האחרון, מוכיחים זאת).
ב. היסודות של תוכנית נתניהו - הכרה במדינה יהודית, פתרון הפליטים מחוץ למדינת ישראל ללא שיבה לגבולות 67', וירושלים מאוחדת, לא מקובלים ולא יתקבלו ע"י הפלשתינים, לא בדור הזה וכנראה גם הבא.
ג. אי לכך - התנגדות הימין הקיצוני - למדינה פלשתינית מפורזת, נראית על-רקע התנאים של ביבי - מגוחכת.
ד. אין מה לדאוג - הפלשתינים יעשו עבורנו את העבודה. הם יחליטו איך יקראו למדינת ישראל, מה יהיו גבולותיה ומה תהיה בירתה.
ה. אם הם מתנגדים למדינה יהודית, עלינו לסרב למדינה פלסטינאית ולהציע כתחליף מדינת כל ערביה.