|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קנאות צמאת דם מול זחיחות מדושנת עונג
|
קשה להעריך מתי ייפול שלטון האיאתוללות, במיוחד אם זה יצליח להתייצב תחת שלטון ח'אמינאי ואחמדינג'אד, אבל דבר אחד ברור: אף דיקטטורה אינה שורדת לאורך ימים
|
|
והעולם שותק, סתם, כי נוח לו [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| המפגינים באירן מעידים, כי החרוצים שבין היורים בהם היו דוברי ערבית. נראה כי היו אלה אנשי חיזבאללה מלבנון, אנשי צבא המהדי מעירק או אנשי חמאס מהרשות הפלשתינית, השוהים באירן לצורך הכשרה, אשר הובאו לרחובות ל"אימון מעשי" בלחימה נגד "סוכני המערב" ו"אויבי האיסלאם" | |
|
|
|
|
לפני שבועיים החלו הפגנות סטודנטים לשטוף את רחובות טהרן, במחאה על "ניצחונו" בבחירות של מחמוד אחמדינג'אד ו"הפסדו" של מיר חוסין מוסאווי. כיוון ש"תוצאות הבחירות" היו מנוגדות לציפיות ולרצונות של הרוב החילוני באוכלוסיה, החפץ בשחרור מהלחץ ומהדיכוי של שלטון האיאתוללות הפכו ההפגנות, מייד בתחילתן, למחאה נגד כל מערכת השלטון הזייפן והשקרן, המדכא בשם האיסלאם. בשלב הראשון הניח השלטון להפגנות אפילו להתרחב לערים נוספות ולמגזרים נוספים, ולא נקט נגדן צעדים משמעותיים, בציפייה שהן תדעכנה מעצמן.
המפגינים מצידם לא הסתפקו בהפגנות, ושרפו אוטובוסים ומכוניות, תחנות משטרה וסניפי רשויות ממשלתיות, וכן פגעו רכוש המדינה.
התפנית אירעה בסוף השבוע שעבר: בדרשת יום השישי חיסל "המנהיג", עלי ח'אמינאי, את כל התקוות לשינוי תוצאות הבחירות, ואיים על המפגינים בנקיטת יד קשה נגדם. במקביל החלו כוחות משטרה ומיליציית ה"בסיג'" לעצור מפגינים ולפגוע בהם פיסית. מספר ההרוגים נאמד ב-300, ונמנו אלפי פצועים, שחלקם נעצרו בבתי החולים או שכלל לא הגיעו אליהם, שכן אמבולנסים לקחו פצועים היישר למעצר. ירי לתוך ההמון הפך לשגרה, ורבים העידו כי החרוצים שבין היורים היו דוברי ערבית. הסברה הרווחת היא, שהיו אלה אנשי חיזבאללה מלבנון, אנשי צבא המהדי מעירק או אנשי חמאס, פלשתינים השוהים באירן לצורך הכשרה ואימונים, אשר הובאו לרחובות ל"אימון מעשי" בלחימה נגד "סוכני המערב" ו"אויבי האיסלאם".
המפגינים תיאמו את צעדי המחאה באמצעות האינטרנט ורשת הטלפון הסלולרית, אלא שעינו הפקוחה של השלטון עקבה אחר המסרים ואחר שולחיהם, וכך הצליח לעצור את מארגני ההפגנות בבתיהם. האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים שהפעיל השלטון מעידים כי צפה מראש ונערך לאירועים. אמצעים אלו סופקו לשלטון על-ידי חברות אירופיות, כשהיה ברור לאיזו מטרה הם נועדו - עובדה שיש בה כדי לספק חומר למחשבה למדינות אירופה, המתנגדות לדיכוי האוכלוסיה ולשלילת זכויות האדם באירן.
במשך השבוע האחרון דעכו ההפגנות עקב היד הקשה שנקט השלטון, והציבור - בלית ברירה - ייאלץ להמתין לזמן אחר, כדי לראות שינוי אמיתי ויסודי בשלטון, המשקיע עתה מאמץ רב בהצגת מצג של חזרה לשגרה. אחד הסימנים לכך הוא התרגיל הגדול שביצע השבוע חיל האוויר האירני, שנועד להראות למדינות העולם כי כוחו של השלטון עמו וכי הוא נחוש להנחיל אכזבה מרה לכל מי שציפה לנפילתו.
אחת הדרכים העומדות עתה בפני המפגינים היא העברת מחאתם לפסים של מרי אזרחי או שביתה כללית. המשכה של פעילות זו תלוי בהימצאות מנהיג למחאה, אדם שבניגוד למיר חוסין מוסאווי אינו מזוהה עם השלטון. בשלב זה לא ניכר שקם מנהיג בולט, בפרט לאחר המעצרים ההמוניים שביצע השלטון בקרב מתנגדיו.
אלא שהחזות הקשוחה של השלטון נועדה להסתיר עובדה חמורה אף יותר מהפגנות ההמונים: המחלוקות העמוקות בתוך קבוצת האיאתוללות המנהיגים את המדינה. על-פי ידיעה שהגיעה לישראל ממקור אירני, בין חכמי הדת של העיר קום מתגברת התרעומת נגד ח'אמינאי, המנהיג העליון, עד כדי רצון להדיחו. תרעומת זו התעוררה בעקבות התערבותו למען אחמדינג'אד ונגד מוסאווי - פעילות המנוגדת לחוק ולנוהג, הקובעים כי המנהיג העליון נמצא מעל למחלוקות בין אנשים וקבוצות. סיבה עמוקה יותר לתרעומת היא, שחכמי קום רואים בדאגה רבה את הפניית המחאות לא היו כלפי אחמדינג'אד (המצוי במקום הרביעי בהיררכיה השלטונית) אלא כלפי כל המערכת השלטונית של אנשי הדת, ובעיקר המנהיג העליון, ח'אמינאי, שבו ובמדיניותו הם רואים את הגורם לנתק בין מגזרים רחבים בציבור לבין השלטון.
את המסע נגד ח'אמינאי ואחמדינג'אד מוליך איאתוללה האשמי רפסנג'אני, אשר בִּתו אף השתתפה בהפגנות, נעצרה ושוחררה. כיוון שבימים אלה מנסה רפסנג'אני להקים קואליציה של אנשי דת שתכפה על ח'אמינאי שינויים, במסדרונות המודיעין המקורבים לח'אמינאי התקבלה החלטה לחסל אותו, ולהטיל את האשמה על הארגון הבאלוצ'י "ג'ונד אללה", שלטענתו פוצץ מטען חבלה ליד קברו של ח'ומיני בתחילת ההפגנות. ביום שישי השבוע צפוי רפסנג'אני לשאת דרשה פומבית, שבה הוא אמור לחשוף את עמדתו כלפי "המנהיג" ח'אמינאי - האם הוא מיישר איתו קו או ממשיך את ההתנגדות לו.
רפסנג'אני מכיר היטב את המנהג הנקוט מזה זמן רב בידי אירן וגרורותיה - להטיל אשמת חיסולים על אחרים, כמו טענת חיזבאללה - שנמצא על-ידי בית דין בינלאומי אשם בחיסול רפיק אלחרירי - כי האיש חוסל על-ידי המוסד. הוא גם יודע, כי מי שמזייף תוצאות בחירות, יכול בקלות לזייף את חקירת חיסולו של זה הדורש חקירה הוגנת בדבר הגינותן של הבחירות. לכן ניתן לנחש כי רפסנג'אני - כדי שלא לסכן את עצמו - יקבל עליו את "דין התנועה" ויישר קו עם ח'אמינאי שנוא נפשו.
על-פי ידיעות שמהימנותן אינה ברורה, גם בקרב הצבא האירני שוררת התמרמרות לא מעטה, ומספר קציני צבא בכירים, שראו אילו אמצעי דיכוי ננקטו נגד המפגינים, החליטו להיפטר ממשטר האיאתוללות, או לפחות מח'אמינאי. קבוצה זו עדיין לא התגבשה ולא עיבדה תוכניות מפורטות, אך עצם התארגנותה מעידה על חוסר נחת גם בצבא לנוכח האירועים ברחובות.
על-רקע זיוף הבחירות, יש להזכיר מאפיין תרבותי הנפוץ בקרב השיעים: "ח'ודעה", כלומר - "הונאה" או "הולכת שולל". לאורך מרבית ההיסטוריה האיסלאמית ובמרבית הארצות שהאיסלאם שלט בהן, היו השיעים מיעוט נרדף, שחי תוך סיכון מתמיד לחייו מצד השלטון הסוני. כדי לשרוד, הם פיתחו שיטת חיים שנקראה "תקייה", שעיקרה הוא העמדת פנים כאילו הם סונים, תוך שמירה בלב על הנאמנות לשיעה. הח'ודעה היא חלק מהעמדת הפנים הזו.
לכן אין זה פלא, שציבור גדול, שכל חייו, תרבותו ומורשתו מבוססים על הונאה, הולכת שולל והעמדת פנים - סובל גם מזיוף בחירות. מכאן, שדווקא מגזרים חילוניים, המנסים להשתחרר מכבלי המסורת האיסלאמית, הם שמובילים את המסע נגד זיוף הבחירות.
|
|
החדר הסגלגל - מבוכה ובלבול
|
|
|
|
צביעות [צילום: הבית הלבן]
|
|
|
|
| השלטון האיראני יודע כמה מיליארדים מרוויחות מדינות אירופה מקשריהן העסקיים עם איראן, ולכן הוא סמך על כך שכל מה שהן תעשינה למען המפגינים יהיה מילים. שהרי כל צעד שמעבר למילים היה גורר צעדי נקם איראניים, אולי אפילו פעולות טרור בשטחן, ולכך מדינות אירופה מדושנות העונג אינן מוכנות. | |
|
|
|
כדרכו, מאשים השלטון האירני בצרותיו את כל העולם: את אמריקה, את בריטניה וכמובן את ישראל. ככל שהתגברה אלימות השלטון נגד המפגינים, התגברה הנימה התוקפנית נגד מדינות אלה, שבהן רואה השלטון גורמים המעודדים את ההמונים לצאת לרחובות ולהפגין. אמצעי התקשורת המערביים, ובראשם הבי-בי-סי הבריטי, עמדו במרכז הביקורת האירנית, וייתכן באמת שאנשי השגרירות הבריטית בטהרן עודדו והמריצו אנשים להשתתף במחאה. על כן הכריז השלטון האירני על אחדים מאנשי סגל השגרירות "אישיות בלתי רצויה", ואלה נאלצו לעזוב את אירן בתוך יממה.
במקביל, פינו השגרירויות מאירן חלק גדול מבני משפחות הדיפלומטים, כדי להגן על חייהם ועל חירותם, במקרה שהשלטון יבקש ללחוץ על מדינות המערב באמצעות חטיפת בני משפחותיהם של דיפלומטים. שהרי ידוע כי שלטון האיאתוללות הוא חסר מעצורים, ואינו נשמע לכללי התנהגות המקובלים בין מדינות נורמליות.
אף על-פי שהתבטאויות של אנשי שלטון נגד ה"מעורבות" המערבית באירועים בוטות ביותר, למעשה כל מה שעשו המדינות הדמוקרטיות באשר לאירועים באירן הוא הבעת צער, זעם וגינוי, או בקיצור: מילים, מילים ועוד מילים. הזמנת שגריר אירן למשרד החוץ הייתה הצעד המעשי ביותר שננקט, כאילו יש בכוחן של המילים שנאמרו לו כדי להרתיע את השלטון האכזר מנעיצת שיניו במבקשי הרפורמות. לא נערכו הפגנות המוניות מול שגרירויות אירן באירופה, לא הוטל חרם צרכנים נגד מוצרים מתוצרת אירן ובראשם דלק, ולא נשמעו קולות מעמי אירופה לנתק את היחסים עם השלטון האירני. בהפגנות המעטות שנערכו ביבשת השתתפו בעיקר גולים אירנים, שקרוביהם נרצחו, נפצעו או נפגעו מאגרוף הפלדה של השלטון בפזרו את ההפגנות. המערב – מדינות, חברות, אישים וציבורים – ראה מדי ערב איך נטחנים באירן מי שאימצו את תרבות המערב, אך לא התייצב לצידם בעת צרתם, והפקיר אותם לחסדי אנשי הבסיג' הברבריים.
השלטון האירני יודע כמה מיליארדים מרוויחות מדינות אירופה מקשריהן העסקיים עם אירן, ולכן הוא סמך על כך שכל מה שהן תעשינה למען המפגינים יהיה מילים. שהרי כל צעד שמעבר למילים היה גורר צעדי נקם אירניים, אולי אפילו פעולות טרור בשטחן, ולכך מדינות אירופה מדושנות העונג אינן מוכנות. לכן, אילו הייתי בריטי, הייתי נכנס לכוננות פיגועים מיידית, לנוכח טענותיה של אירן בדבר מעורבותם של בריטים באירועים.
אבל המאכזב הגדול מכולם היה הנשיא האמריקני, מובארק חוסין אובמה. הוא – האדם החזק ביותר בעולם המערבי, נשיא המדינה המובילה את העולם החופשי, האדם שניצל עד למירב את החירות ואת האפשרויות של ארץ החירות והאפשרויות הבלתי מוגבלות – הוא ישב (עם רגליים על השולחן?) וראה איך שוחרי החירות האירנים נרמסים תחת מכבש הדיכוי של האיאתוללות, ולא עשה דבר. המילים המעטות שאמר בתחילת האירועים היו מן השפה ולחוץ. הוא, שהפגין עוצמה כלפי זבוב מסכן וחסר ישע, שעף במקרה לתוך החדר הסגלגל, התקפל מול האיאתוללות, שהשיבו ל"נאום קהיר" שלו בסטירת לחי מצלצלת, השנייה לאחר זו שקיבל לפני שלושה שבועות מקוריאה הצפונית, עם פיצוצה של פצצה גרעינית ושיגור מגוון רחב של טילים – בניגוד חמור להתחייבויותיה כלפי הנשיא ג'ורג' בוש, קודמו בתפקיד.
הוא רוצה לדבר איתם, עם הקיצונים האיסלאמיים, לנהל עימהם דו-שיח בין שווים, כשאין שום דבר משותף בין הרוצחים, הקנאים האלימים, צמאי הדם השולטים באירן, ובין האליטה האמריקנית מדושנת העונג, המלאה שביעות רצון עצמית, המתיימרת לעצב מחדש את התרבות בעולם הערבי והאיסלאמי, כאילו שמצוקותיהם של מיליארד וחצי אנשים יבואו לקיצן אם רק אמריקה תראה להם פנים שוחקות, תדבר אליהם יפה ותשלם להם במטבע ישראלי את מחיר שיפור תדמיתה.
מבוכתו של אובמה והבלבול השורר בקרב יועציו, ניכרו היטב בפניו ובקולו הזועם בנאום שנשא ביום שלישי השבוע, בו התייחס לאירועים באירן, לביקורת הפנים-אמריקנית על אין-אונותו מולם ועל אי-יכולתו להשפיע על האירועים. הוא מסתתר מאחורי האמירה, שכל התערבות הייתה מזהה את ההפגנות עם אמריקה – דבר שהיה פוגע במפגינים, ואינו מגלה אמת פשוטה: המפגינים עצמם השתוקקו לכך שאמריקה תנקוט צד ותעשה משהו, אפילו קטן, למענם, גם אם הם היו נאלצים לשלם את המחיר.
אובמה – עורך דין במקצועו – יכול היה לומר בפשטות, כי כל מי שיוכח שהיה לו חלק בהרג ובפציעת אנשים יובא לדין בינלאומי על פשע נגד האנושות. גם אם לא היה מתכוון או יכול לבצע זאת – אמירה כזאת (אכן – מילים, מילים) חשובה מאוד, שכן יש בה מעין איום אישי על מי ששלחו את הבסיג' לרחובות במסע ציד אכזר נגד מבקשי החירות חסרי המגן.
אבל בנאומו החליט אובמה דווקא להתפלמס עם הרפובליקנים, הרואים בדאגה איך מתדרדר מעמדה של ארה"ב במהירות תחת הנהגתו הפופוליסטית של אובמה.
|
|
העולם הערבי - שתיקה רועמת
|
|
|
|
הם מפחדים [צילום: AP]
|
|
|
|
| הפחד הכפול הזה מפני שרידתו של שלטון האיאתוללות מצד אחד, ומפני האפשרות שהרחוב האיראני יפיל את השלטון הזה מצד שני, הכניס את שליטי ערב ל"תענית דיבור" בכל מה שנוגע לאירועים באיראן. עיתון בבחריין, שבכל זאת פרסם מאמר נגד דיכוי ההפגנות – נסגר, כדי לרצות את המשטר האיראני. | |
|
|
|
מה שבלט במיוחד לאורך ימי הפרעות בטהרן היה שתיקתו הרועמת של העולם הערבי. שליטי מדינות ערב מילאו פיהם מים, שכן שני צדדי המאבק באירן – השלטון והרחוב – מפחידים אותם מאוד. מצד אחד, משטר האיאתוללות, על שפעת הכספים שהוא מזרים לתנועות איסלאמיות (דוגמת חיזבאללה, האחים המוסלמים, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי), וכן הנשק, האימונים והתמיכה הפוליטית שהוא נותן להם – מאיים על יציבותם של שליטי ערב. הישגיהם של אירן ושל חיזבאללה הביאו בשנים האחרונות למעבר אלפים רבים של ערבים סונים אל חיק השיעה, וגם תופעה זו מדאיגה את שליטי ערב.
ההשפעה הישירה של אירן על המתרחש בתוכן של מדינות ערביות דוגמת קטר, מאוריטניה, בחריין, עירק ולבנון – מערערת את הביטחון העצמי של מרבית שליטי ערב, אין ספק, שהם ממתינים בקוצר רוח ובכיליון עינים לנפילת משטר האיאתוללות.
אולם, מצד שני הם פוחדים מן האפשרות, שמשטר זה ייפול תחת לחץ הרחוב, שכן גם במדינות ערב הרחוב מלא בהמוני אזרחים ממורמרים, עניים, מובטלים, בורים, חולים ומושפלים, המשתוקקים לעשות במדינותיהם את מה שעושים ההמונים באירן. גם במדינות ערב פועלים ארגוני ביטחון, דוגמת הבסיג' באירן – שתפקידם להגן על השלטון מפני זעם ההמונים, ושאכזריותם אינה פחותה מזו של מקבילם האירני. הרעיון שהרחוב יפיל את השלטון מעביר צמרמורת בגבם של שליטי ערב, שכן אילו הצליחו המפגינים האירנים להפיל את השלטון, הם היו נותנים דוגמה להמוני הערבים הנתונים במצב דומה במדינותיהם.
הפחד הכפול הזה מפני שרידתו של שלטון האיאתוללות מצד אחד, ומפני האפשרות שהרחוב האירני יפיל את השלטון הזה מצד שני, הכניס את שליטי ערב ל"תענית דיבור" בכל מה שנוגע לאירועים באירן. עיתון בבחריין, שבכל זאת פרסם מאמר נגד דיכוי ההפגנות – נסגר, כדי לרצות את המשטר האירני.
|
|
|
אין קו לארה"ב [צילום: דובר צה"ל]
|
|
|
|
| במצב העניינים הנוכחי בין נתניהו ואובמה – ממשלת ישראל אינה יכולה להופיע כזו שדוחפת את אמריקה לנקוט יד קשה כלפי האיראנים. אובמה רמז לכך בנאומו ביום שלישי השבוע, כשאמר כי הוא פועל על פי האינטרסים הבינלאומיים והביטחוניים של אמריקה בלבד, כלומר לא על פי רצונה של קבוצה איראנית זו או אחרת, ולא על פי האינטרסים – חשובים ככל שיהיו – של ישראל או של שליטי ערב. | |
|
|
|
ישראל עומדת בשבועיים האחרונים מול העולם במצב נפשי של "אמרנו לכם". אכזריותו של שלטון האיאתוללות כפי שנצפה בשידור חי, ממחישה לנו את אופיה האמיתי של הסכנה האירנית, שכן מי שמתאכזר כך לאזרחיו, לא יהסס להתאכזר גם לאזרחי מדינות אחרות. ישראל ניסתה לעורר את אירופה בעניין זה, אך מאמצים אלה לא נשאו את הפרי המקווה. המצב מול ארה"ב מורכב, שכן במצב העניינים הנוכחי בין נתניהו ואובמה – ממשלת ישראל אינה יכולה להופיע כזו שדוחפת את אמריקה לנקוט יד קשה כלפי האירנים. אובמה רמז לכך בנאומו ביום שלישי השבוע, כשאמר כי הוא פועל על-פי האינטרסים הבינלאומיים והביטחוניים של אמריקה בלבד, כלומר לא על-פי רצונה של קבוצה אירנית זו או אחרת, ולא על-פי האינטרסים – חשובים ככל שיהיו – של ישראל או של שליטי ערב.
ומה צפוי בהמשך? בשלב הראשון צפוי כי אירן תחזור למצב שבו הייתה נתונה עד שהחלה מערכת הבחירות: הימצאות הנשיא אחמדינג'אד תחת השפעה ישירה וחזקה של ח'אמינאי, מיסוד צעדי הדיכוי כלפי אוכלוסיית הערים, הקפדה יתרה על לבושן של הנשים, פיקוח מסיבי על האינטרנט ועל הטלפונים הסלולריים ומאבק חסר פשרות בביטויים של חילוניוּת, כמו שיער ארוך אצל גברים, לבוש לא צנוע ואולי אף שימוש בצלחות ביתיות לקליטת שידורי לוויין.
אלא שצעדי דיכוי אלה יגבירו את הזעם בקרב האוכלוסיה, יחזקו את השנאה כלפי השלטון ויביאו את הציבור למחאה חמורה יותר בסיבוב הבא, שאיש אינו יודע מתי יגיע ובאילו נסיבות. הדבר יכול לארוך כמה שנים, שבהן יתעצם התסכול, והוא עלול להגיע לידי פעולות חבלה, שאנשים יבצעו נגד תחנות משטרה ומשרדי ממשלה. בינתיים כבר נשמעו קולות הקוראים לפתוח בשביתה כללית, שתקשה על השלטון לייצב את המדינה, ואולי אף במרי אזרחי פסיבי, שימנע מהשלטון עילה להרוג אנשים ברחוב.
קשה להעריך מתי ייפול שלטון האיאתוללות, במיוחד אם זה יצליח להתייצב תחת שלטון ח'אמינאי ואחמדינג'אד, אבל דבר אחד ברור: אף דיקטטורה אינה שורדת לאורך ימים. ברית-המועצות נפלה בלחץ פנימי, וגרמניה הנאצית נפלה בלחץ חיצוני. קוריאה הצפונית תקרוס גם היא, כאשר פחדו של העולם מפני כוחה הגרעיני והזעם לנוכח דיכוי אזרחיה בידי השלטון יגיעו לדרגה קריטית. שלטון האיאתוללות אינו שונה מכל דיקטטורה אחרת, וגם סופו ליפול.
|
|
|
ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן
|
|
| תאריך:
|
27/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
27/06/2009
|
|
מרדכי קידר
|
|
קנאות צמאת דם מול זחיחות מדושנת עונג
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מכון גנטי
|
27/06/09 20:18
|
|
|
אינני מצדד באלשטיין, איננו מבקר אותה, נורית אלשטיין, היועצת המשפטית לכנסת, היא עוד פונקציה חשובה יותר או חשובה פחות במינהל הציבורי בישראל. אממה יושב-ראש הכנסת חושב שהיא קוץ בישבן ועל כן, מבקש הוא להחליפה.
|
|
|
|
|
ההחלטה המדינית-ביטחונית של ממשלת ישראל לפיה צה"ל לא יפעל בתחומי הערים בית לחם, רמאללה, יריחו וקלקיליה, כמחווה כלפי הרשות הפלשתינית, אינה כלל הקלה לתושבים בערים אלו - אלא היפוכה של הקלה. מדובר בצעד ברור נגד האוכלוסיה המקומית, וימים יגידו האם זו הקלה או הכבדה.
|
|
|
|
|
אזרחי המדינה שרויים באחרונה במתח רב בהמתנה למוצא פיו מפיק המרגליות והנשיקות של חבר הכנסת חיים רמון לגבי מועד התפטרותו מהכנסת ופרישתו הקרובה מהחיים הפוליטיים וכניסתו לעולם העסקים.
|
|
|
|
|
נחום ברנע, פרשן החצר של אהוד אולמרט, טרם הפיק לקחים מכזביו הרבים לקוראים בפרשות אולמרט, כמו גם בעניינים אחרים. ברנע טרם הפנים כי סופה של האמת להתגלות. כתבנו, חשפנו, סיפרנו, אך ברנע - עבד נרצע שכמותו, שקיבל את פרס ישראל מידיו של אולמרט באופן המעורר שאלות (קח-תן) - שלהן יכול להיות מענה בחוק העונשין בפרק עבירות שוחד, אנוס כנראה לספסר שוב במילה הכתובה ולהסתכן בתגובה שתחשוף את מעלליו המכוערים.
|
|
|
|
|
דרך ארוכה עשה מוזיאון תל אביב לאמנות מאז שהעתיק את משכנו המקורי שבבית דיזנגוף למשכנו הנוכחי בשדרות שאול המלך. במרוצת 77 שנותיו הוא שימש תמיד כבית-נכות לכל דבר, שבין כתליו מוצגות יצירותיהם של ציירים ופסלים עתירי-שם. בתור שכזה הוא נחשב תמיד למוזיאון השני במעלה בארץ, עד שבשנה האחרונה התחוללו בו תהפוכות בלתי-צפויות.
|
|
|
|
|
