כהונתה של הכנסת הנוכחית, על אף העובדה שרק החלה לפני חודשים ספורים, היא אות קלון על מצחה של הדמוקרטיה הישראלית. עד כאן הבעת עמדה. מכאן ואילך נתייחס אך ורק לאירועים ה"מפארים" את בית הנבחרים שלנו כפי שהם משתקפים לאחרונה.
המהומה התורנית עתה היא המחלוקת סביב ניסיונו של יו"ר הכנסת לסייע לח"כ משה מטלון לקבל נהג צמוד מפאת מצבו הבריאותי. היועצת המשפטית של הכנסת טוענת שהמעשה אסור על-פי החוק. וכך טוענת היועצת המשפטית: "מובן כי נבחר ציבור, רם ונישא ככל שיהיה, אינו רשאי ליטול את החוק לידיו ולעשות בו כבשלו. חובה על יו"ר הכנסת להכפיף את עצמו לנורמות שהמחוקק קבע", ומוסיפה: " מאז שהגעתי לכנסת לא נתקלתי במציאות שבה, לאחר שניתנה חוות דעת הקובעת כי הוצאת כספי הציבור היא בניגוד לחוק, הוחלט לפעול בניגוד לה". נו, אז מה אתם אומרים על התנהלות מסוג זה? יו"ר הכנסת ודאי כועס מאוד על קביעתה של היועצת המשפטית, לכן הוא מחפש את הפתרון החוקי: להדיח את היועצת, היינו להרוג את השליח. היה והדברים המיוחסים ליו"ר הכנסת נכונים, הרי שהמדובר בהתנהגות הגובלת בבריונות וניצול סמכות שלא כדין. הויכוח בין שני המכובדים, כך דווחנו, יוצר נתק כי הם אינם משוחחים. האם אין בעובדה זו כדי להדאיג כל אדם סביר הרוצה שהמוסד המסמל את הדמוקרטיה יפעל כסדרו? זו שאלה לתמימים, אם עוד נשארו כאלה במדינה כה צינית. ייאמר בריש גלי וללא כל סייג שלח"כ מטלון מגיעות זכויות אשר יאפשרו לו למלא את תפקידו ובלבד שהזכויות עומדות במבחן החוק. כל בר דעת מבין ש"פרשת מטלון" היא רק הקצף שעל פני המים העכורים, משמע היחסים המתוחים בין יו"ר הכנסת ליועצת המשפטית.
נניח לרגע שיו"ר הכנסת פועל בצורה חוקית ועניינית וכל מעשיו מעשי האם תרזה ומילותיו אמת צרופה. הנה לכם מה שאמר יו"ר הכנסת על ראש הממשלה מר נתניהו: מבזה את הכנסת, מזלזל בה, מעולם לא היה פרלמנטר אמיתי וכד'. וכל זאת מדוע ולמה? משום שראש הממשלה איננו מרוצה ממהלכיו של יו"ר הכנסת המונעים את העלאת חוקים אנטי–דמוקרטיים בעליל. נניח שיו"ר הכנסת צודק, כי אז ניתן להסיק שראש ממשלה בישראל איננו סופר את הכנסת בכלל, מתעלם ממנה ואפילו מחרים את היו"ר שלה ואיננו מוכן להיפגש עמו לשיחות הבהרה. האם במדינה מתוקנת באמת ראש ממשלה ויו"ר הפרלמנט יכולים להרשות לעצמם להיות ברוגז ולהפוך את המשטר לצחוק וקלס? עובדה שכן. כולם שותקים ואמות הסיפין אינן רועדות.
הדמוקרטיה איננה נבחנת רק בזכויות הרוב לקבוע אלא גם בהתחשבות וכיבוד האינטרסים של המיעוט מבלי לרמסו. הקואליציה החדשה בכנסת החלה לפעול בצורה שהאופוזיציה מרגישה מרומה, נרמסת, מושפלת ואפילו מבוזה. הצעות חוק משילות אינן פסולות כלל, אך כאשר אלה הופכות את כל סדרי מבראשית ובלבד שהממשלה תוכל לפעול ללא מעצורים, הסיפור שונה לחלוטין. לא איש האופוזיציה הוא יו"ר הכנסת אלא איש הקואליציה. הוא מבין היטב שיש בהצעות השונות כדי לקעקע את סדרי העבודה של הכנסת ולשים לאל את כללי הדמוקרטיה. ומה ראש הממשלה עושה בנידון: מחרים את יו"ר הכנסת. נכון שזו התנהגות לגיטימית, אך לא של ראש ממשלה אלא של ילדים בגנון. הציניקנים יאמרו שהכנסת יותר גרועה מגנון ואילו אחרים יטענו שלא אלא אותו הדבר.
לחגיגה "הדמוקרטית" הצטרפה גם האופוזיציה, אשר החליטה להפוך לחבורת זמר המופיעה במליאה במקום לבקר ולפקח, ובמקרים אחרים, אף לעזוב את המליאה לחלוטין. כך למשל עבר חוק התקציב מבלי שהאופוזיציה הייתה מיוצגת במליאה.
אם זו דמוקרטיה, הרי שאבות הרעיון הדמוקרטי ודאי מתהפכים בקברם. בכנס לציון יום הולדתו של אחד ההוגים היותר בולטים בתחום מדע המדינה בישראל, לאחר שנשמעו הברכות והנאומים המתחייבים, אמר "איש הגבורות" ללא ניד עפעף: אנו, אנשי מדע המדינה, נכשלנו בייעודנו לחנך דורות של דמוקרטים אמיתיים.
ראוי להרהר על כך.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
