בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קודם תוכן ורק אחר-כך תדמית
|
הסרט ה"מוזמן" "חסר תקדים", נועד לשפר את תדמיתו של בית המשפט העליון, ולדעתי כל עוד לא נבין מדוע ירדה התדמית, לא נוכל למצוא פתרון לבעיית התדמית
|
דמות בית המשפט העליון מזולזלת. ביניש [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
"הציבור לא מבין אותנו" - האמנם?
|
רות פורסטר
|
גברתי הנשיאה, הציבור מבין היטב והוא אינו אוהב את פסקי הדין הרחמניים של מערכת המשפט, רוב הטענות מתייחסות לערכאות היותר נמוכות. האם יכול להיות שציבור שלם אינו מבין את המערכת?
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
בראיון להארץ אומרת כבוד נשיאת בית המשפט העליון בנוגע לסדרה העתידית "חסר תקדים" אשר תעסוק בבית המשפט העליון: "...הציבור לא קורא פסקי דין. שנים אנחנו מטפחים את העניין החינוכי בתיאום עם משרד החינוך. שנים נכנסים תלמידים לאולמות בבתי המשפט, כחלק מאותו חינוך... צורת העבודה של בית המשפט אחרת והשיקולים אחרים מאופן עבודתם של מוסדות שלטוניים אחרים. חשוב להבין את תפקיד בית המשפט בחברה". אינני יודע כמה אני מייצג את הציבור, אך אני קורא, וככל שאני קורא יותר, לצערי הרב, דמותו של בית המשפט העליון, יורדת בעיניי עוד ועוד, בייחוד פסקי דין של התקופה האחרונה. יודעים אנו את הקשר הבל-יינתק בין אחריות לסמכות, כולנו סוברים כי טוב שתהיה הקבלה בין מישורי האחריות והסמכות שלנו, וזאת בעיקר מהסיבות הבאות: אם סמכותנו גדולה מאחריותנו, משמעות הדבר שנוכל לפעול בסמכות, אך בחוסר אחריות, ומישהו אחר, האחראי, ייתן את הדין. אם סמכותנו קטנה מאחריותנו, משמעה שהסמכות נמצאת אצל אחר, והאחריות תיפול על כתפנו. הפרדה בין סמכות לאחריות, שהיא מצד אחד כורח, ומנגד היא רעה חולה, חייבת תהיות תחת בקרה וחייבת להתאים עצמה לאופיו של הארגון ולגילו. תינוק למשל, יש לו מלא סמכויות, הוא קובע מתי הוא אוכל, מתי עושה פיפי, קקי, והאחריות שלו היא אפס בריבוע – וכולנו שלמים עם כך. גם אדם מבוגר עלול למצוא עצמו במצב כזה. לעומת זאת, החייל, משרתה של האומה, אחריות ענק רובצת על כתפיו, וסמכותו בדרך כלל אפס בריבוע. אך אנו, במינהל, במסחר, בתעשיה, צריכים לשאוף להתאמה מיטבית עם סטיות כאלה או אחרות בהתאם לצורך. הפרופסור יעקב אדיג'ס פרסם בעבר מודל אשר השווה את מהלך חייו של ארגון למהלך חייו של אדם, ומצא הקבלה רבה, ובצדק. והדוגמאות דלעיל רק מחזקות את תורתו. בשנים של שמגר וברק, בעיקר של ברק, עוצב בית משפט עליון השונה מקודמיו. זה היה גיל ההתבגרות של ילד מופנם ושקט, תלמיד מצטיין, גאוות ההורים והמורים, אשר אט אט הפך לפרחח אמיתי, פרא אדם חסר משמעת. הוא נטל לעצמו יותר ויותר סמכויות, ואת האחריות הוא הטיל על אחרים (רשויות השלטון האחרות, בעיקר). הוא לא הידרדר לסמים, הוא לא הידרדר לפשע, אבל הוא סובב את כולם על האצבע הקטנה, הוא היה חכם מכולם, חתיך מכולם, חלומן הרטוב של כל הבנות בכיתה, גידל שיער פרא, והתמסטל משירים של הביטלס עם גיטרה, בצבא הוא הלך ל-269, ועשה שם לערבים את כל מה שעשה ליהודים טרם התגייס. בחוכמה, ברגישות, אבל עם תדמית של פרא אדם. לכל פעולה היו לו הסברים, בכל הסבר הוא סתם כל חור, והיה קשה מאוד לתקוף את ההסברים שלו, על אף שידוע היה שאפילו רק בגלל התרגיל יכול היה להציג תזה הפוכה לחלוטין, וגם אותה היה סותם מכל הכיוונים. הייתה לו תורת עולם מאוד מגובשת, כבר מגיל צעיר מאוד, הוא הכין את התשתית לביטון של יסודות תורתו, הוא הבין שכנער, מבלי שאף אחד מרגיש מאוים ממנו, הוא יכול להכין את התשתית כך שבבגרותו, הוא יהיה מלא סמכויות, ללא שמץ של אחריות, וכאשר הוא הגיע לשלב המימוש, בגיל 33, זה היה כבר מאוחר, החברה הייתה רדומה, והוא הפך לשליטה האחד והיחיד, מבלי שאפשר היה לגעת בו, "פול" סמכות אפס אחריות. מתחת לכאלה אנשים, נוצר בדרך-כלל ואקום, הם לא משאירים אויר לאיש מלבדם, בפועל הם מקיפים עצמם באנשים חסרי יוזמה ומעוף, כי אחרת המעוף ייתקל במעוף, וזה לא נעים – בכלל לא נעים. אבל יום בא, וגיל הפנסיה מגיע, הראש הצעיר הולך, והואקום מחליף אותו. ואז עולים וצפים כל מחדלי העבר. ואקום, כותב החלטות לא מנומקות, ואקום כותב החלטות שגויות, ואקום כותב החלטות אשר החורים בהן גדולים הרבה יותר מהדגים שנועדו לתפוס, ואקום טועה בגדול כאשר הוא אומר הן, וטועה גם כאשר אומר לאו, ואם אינו טועה אז הרי הוא נתפס כטועה, ולא יעזרו סרטים ומצגות, כי ואקום נשאר ואקום. אז קבלו עצה מידיד, קודם תמלאו תוכן, ואחרי זה תתעסקו בתדמית.
|
תאריך:
|
07/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
07/07/2009
|
|
אפרי הלפרין
|
קודם תוכן ורק אחר-כך תדמית
|
|
עם התפתחות האינטרנט, ריבוי הרשתות החברתיות ואתרי מידע, מסתמנת לאט לאט התקבצות ההמונים לאתרים בולטים וגדולים. ואם בתחילה היה כל אחד בונה לו אתר פרטי, מתבטא, מכניס תמונות, משתף ומחנך, הנה באו הרשתות הגדולות והעניקו חלון ראווה לכל הגיגינו.
|
|
|
באחד מהמאמרים בעבר לגלגתי על הגידול המיקרוני שהתגלה בערמונית של אולמרט. כתבתי שגידול סרטני מיקרוני, בגילו של מר אולמרט, אינו מהווה כל מחלה.
|
|
|
אחד מייחודיה של השפה העברית הוא שקיימות בה ארבע אותיות שימוש (המוכרות כאותיות בכל"מ) אשר לעתים החלפת אחת מהן באחרת יכולה לשנות לחלוטין את מובנה של מילה במשפט. כאשר פתח הנביא עמוס, שפעל בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, את נבואתו במילים "הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון" (עמוס, ו') - הבהירה אות השימוש ב', שהוצמדה בתקבולת מושלמת ל"ציון" וגם ל"הר שומרון", כי "השאננות" היא אורח חיים עכשוויסטי-הדוניסטי, שהאליטות השלטוניות בשתי המלכויות שהתפלגו מממלכת בית דוד, מתמכרות לו. אף שהפילוג לשתי מלכויות החליש אותן, ולכן סכנה מאיימת עליהן, אין האליטות עוסקות בהיערכות מול האיום על קיומן (ו"הרעש" אכן הפתיע את שתי המלכויות כעבור שנתיים, ככתוב בפתח קובץ הנבואות של עמוס), אלא דבקוֹת ב"שאננות", באשליה שהשקט - וזהו המובן של המילה "שאננות" - מובטח למדינותיהן, ולכן הן, האליטות, יכולות להמשיך ב"דולצ'ה ויטה" שלהן.
|
|
|
בעידן בו אנו שואפים לשוויון בין המינים, אמירות אלו עושות עוול לכלל האבות. במאה ה- 21 קיימת שאיפה לעודד חלוקת הורות שוויונית כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בהמלצות הביניים של ועדת שניט, המלצות ועדת רוטלוי והאמנה הבינלאומית לזכויות הילד :
|
|
|
פעם אחר פעם אנו מתוודעים לפרקליטים חסודים ולסנגוריה הציבורית הבאים ללמד סנגוריה על רוצחים מורשעים. 27 שנים מאז שרוצחיה של דפנה כרמון, ודני כץ, הורשעו והורשעו שוב, פוצחים הפרקליטים במסע לשחרור הרוצחים וטעמם אימם: התקן להרשעה שנהגו בו בעבר איננו תואם את התקן המחמיר של ימינו. באופן תמוה ביותר המורשעים, כמו סולימן אל-עביד, רוצחה של חנית קיקוס, טוענים לחפותם, ובאופן תמוה עוד יותר הם ערבים, בעלי אזרחות ישראלית. באופן הכי תמוה התקשורת הפרקליטויות ומערכת המשפט מקבלות את טענת החפות של הרוצחים ואת עיוותי-הדין בדיעבד כהוכחה ניצחת לחפותם האמיתית ולזכותם למשפט ציבורי חוזר, 10 עשרים ושלושים שנה לאחר שעצמות קרבנותיהן שוכנות עפר.
|
|
|
|