חלום יעקב החלום הראשון בו נפגשתי בילדותי, בבית הספר העממי (ככינויו אז), הוא החלום שחלם יעקב אבינו בבית אל בדרכו מבאר-שבע חרנה. בחלומו
"סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְראשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה". מַלְאֲכֵים עולִים וְיורְדִים בּו ואלהים ניצב עליו ומבטיח:
"הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחות הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶך" (בראשית כ"ח, יב-יד).
חזון אחרית הימים והעצמות היבשות לימים, כאשר בגרתי ולבית הספר התיכון הגעתי, נדחק "החלום" ועלה "החזון". עתה, מודע לצרות העולם, בו מוטחת יד איש באחיו וכידוני אומה בשכנתה, נחשפתי לחזון אחרית הימים של ישעיהו בן אמוץ:
"וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ... וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן". ואז, בַּיּוֹם הַהוּא, גם עם ישראל ירווה נחת:
"שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד" (ישעיהו יא, ו-ח, י).
העתיד המזהיר מובטח לא רק לאלה שיזכו לחיות באותם ימים, אלא גם למי שהלכו בינתיים לעולמם. באזנינו הדהדו דברי יחזקאל הנביא בחזונו על העצמות היבשות בבקעה, אשר למשמע דבר אלהים מפי הנביא
"וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ... הִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה" ואז
"וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד". "הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" והודות לרוח שניתנה בהם, יגיעו לאדמת ישראל (יחזקאל לז, ז,ח,י,יא).
משיח עכשיו - שבתאי צבי ההמתנה הממושכת לעולם שכולו טוב בעתיד הרחוק חייבה הרבה סבלנות, וזו, לא תמיד, הייתה נטועה בליבותיהם של בני עמנו. הם רצו ורוצים: שלום עכשיו, משיח מייד. באיזמיר שבטורקיה עלה
שבתאי צבי (1676-1626) על הבמה. ובחזונו בשנת 1648 נאמר לו שהוא משיח ישראל. על חזון השווא שלו ועל השפעתו על רבים מבני עמנו כתב
אברהם מאפו בספרו
"חוזי חזיונות", בפרק הראשון
"ראש דבר", דברים ראויים להישמע גם כיום:
"ויקם לשחק ביעקב ברוב הִתֻלים וקסם, כי מסך רוח עועים בקרב פתאים מאמינים לכל דבר זר ונפלא, ויַתעם במשאות שוא ומדוחים, להחזיק בקרנות צבי מודח ומדיח. אז אשתוללו נעוי לב, זקנים ונערים, בחורים ובתולות, ויהיו לטחי שוא ותפל, לחוזי חזיונות ולחולמי חלומות. אז כשלה אמת ברחובות, ושקר נשא נס על הרי ישראל. ויראו תועי רוח ויחרדו אליו ממזרח, מצפון ומים; כי החרדים לדברו השליכו משכנותיהם, מקניהם וקנינם; את יגיע כפיהם ועמל נפשם, אשר עמלו בם שנים רבות, מכרו בלא הון וינהרו אל הצבי ישראל. וכזב ותרמית עשוי אותות בדים במטה הקסם לעַור עינים, והשוגים ברואה שמו אותותיהם אותו ועיניהם ראו זרות, והנה מתי עולם עולים מן הארץ ורוחותיהם מתגלגלות תחת שואה בקרב החיים".
חלום אוסלו וחזון בוש חלפו הימים, בגרנו וזקַנּו ולא חלפו חוזי החזיונות מן הארץ. חלום אוסלו (הסכם אוסלו הראשון מ-20.8.93 על נסיגת ישראל מרצועת עזה ויריחו והקמת רשות פלשתינית, והסכם אוסלו השני על שלטון עצמי פלשתיני בגדה המערבית וברצועת עזה) הניב את חזון בוש להקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל ואת הצהרת ראש הממשלה אריאל שרון על מחויבותו לחזון בוש ול"מפת הדרכים" להסדר ישראלי-פלשתיני, אגב הסתמכות על סיכומים שסוכמו עם הממשל האמריקני החשובים לבטחונה ולעתידה של ישראל, שקיבלו ביטוי, לדברי מקור ישראלי במכתב בו נאמרו
"אמירות אמריקניות, שלא נאמרו ב-56 שנות קיומה של ישראל" (הארץ 15.4.04). את המכתב, כידוע, עדיין מחפשים בממשל האמריקני.
חזון אובמה נשיא בא ונשיא הולך. את הנשיא בוש החליף הנשיא אובמה, ואף לו יש חזון שבא לביטוי בנאומו בקהיר:
"...אם נראה את הסכסוך מצד אחד בלבד, נהיה עיוורים לאמת: הפתרון היחיד הוא, שהשאיפות של שני הצדדים יתממשו בשתי מדינות, שבהן פלשתינים וישראלים יחיו בשלום ובביטחון".
חזון נתניהו בעקבות נשיא ארה"ב, ואנוס על-פי הדיבור, כך לפחות אני מקווה, ללא אמונה ושמחה בלב, סיפר לנו ראש הממשלה נתניהו בנאומו באוניברסיטת בר-אילן:
"בחזון שלי חיים שני עמים זה לצד זה, לכל אחד הדגל שלו, ההמנון שלו והשלטון שלו, ואיש לא מאיים על שכנו". אבל, החזון אינו שלם. הוא לא חזון, אלא הוא מעין הצעה לפתרון, כי השלטון הפלשתיני לפי החזון של נתניהו יהיה קצוץ כנפיים:
"...השטח הפלשתיני יהיה חייב להיות מפורז מנשק... הפלשתינים לא יוכלו להכניס לשטחם רקטות וטילים, להקים צבא או לכרות בריתות כפי שהיה עם חיזבאללה. אי-אפשר לצפות מאיתנו להסכים מראש לעיקרון של מדינה פלשתינית בלי שיובטח פירוזה של מדינה זו". רק בחלום חזון כזה יתממש.
חלום ז'בוטינסקי גם לראש בית"ר היה חלום. חלום על שלום אמת בינינו לבין הערבים. נתניהו יכל היה לצטטו בנאומו. על חלומו כתב ב-1930 במאמרו "ארץ ישראל 'הדו-לאומית'"
1:
"...אני חולם על עצרת פאן ערבית גדולה שיושבים בה נציגים מרצועת-ארצות ארוכה המשתרעת מאגאדיר עד בצרה; והציר היהודי, הניצב לפני אותה עצרת, טוען בגלוי וביושר לכל ארץ-ישראל משני עברי הירדן למען בית עמו שלו ומדינתו, להתיישב בה ולשלוט עליה. בחלומי, אלה הם הדברים שהוא משמיע : "הארץ הזאת - מידתה קטנה מחלק המאה של המרחב העצום שאלוהים נתן להם, ואילו בני עמי הם חסרי מולדת; ובלבי פנימה תמיד קראתי לארץ זו ארצי. מן ההכרח שתהא שלי או אני מת; אני מוכן להילחם עליה, אבל אולי אין צורך במלחמה, אולי, אתם בני ישמעאל, בנו של אברהם אבינו, תתמכו בתביעתו של עם ישראל, ולו רק משום שהצדק מחייב שאדמת כדור הארץ של אלוהים תחולק מחדש, כך שאומה חסרת-מולדת תהא רשאית לשוב ולהתיישב בממלכתה העתיקה". ותשובתה של העצרת הגדולה, כפי שראיתיה בחלומי, הייתה 'הן'".
הרצל על החלום והמציאות אסיים את דברי על היום בו ייהפך החלום למציאות באותו משפט בו חתם בנימין זאב הרצל במאי 1902 את ספרו אלטנוילד
2:
"כל מעשה בני האדם היה לפנים חלום, ואחרי כן היה (המעשה - א.ש.)
גם כן לחלום".
ברכתי לציבור הנכבד ולעמנו, שיהיה חלומו של ראש בית"ר למציאות בימינו.