ציפורת של נמושות

נזכרתי בנפולת של נמושות של רבין כאשר קראתי את דבריה של ציפורת החוץ לשעבר, ציפורה לבני, לפני ימים אחדים (11.8.09) בכינוס של המפלגה המיותרת קדימה: "אני רואה את ייאושם של אזרחים רבים. מאות אלפים רואים את מה שקורה ומסדרים לעצמם אזרחות שנייה, מסדרים לילד לימודים בחו"ל או דירה בחו"ל או אפילו דרכון זר".

לבני הצביעה על תופעה חמורה, מקוממת ומכוערת: אזרחות זרה ודרכון זר המבוקשים על-ידי לא מעט אזרחים ישראלים, בטענה המיתממת כאילו כך קל יותר לטייל באירופה, לעבוד באירופה, ללמוד באירופה. גם כאשר נטשו היהודים את הגולה והקימו מדינה לעצמם, למרבה הצער הגלותיות לא נטשה אותם: עדיין מקל הנדודים ודרכון הנדודים בידיהם, על כל צרה שאולי תבוא. שני דורות אחרי השואה, וכבר פניהם של היהודים הגלותיים לאירופה, ואפילו לגרמניה! אכן, תופעה מקוממת ומייאשת.

ציפי לבני, ציפורת של נמושות, התגוללה על ראש הממשלה נתניהו, כאילו בחודשים הספורים שבהם הוא משמש כראש הממשלה ומנסה להתמודד עם האדמה החרוכה שהיא ואולמרט ושרון הותירו אחריהם הוא (נתניהו) גרם ייאוש למאות אלפי ישראלים. תרומתה לייאוש גבוהה לאין-ערוך מתרומתו.

לו הייתה נוטלת קורה מבין עיניה, ולו הייתה מעט יותר פקחית, הייתה מבינה שהייאוש הוא תולדה של המדיניות שהיא עצמה הייתה שותפה בכירה לה: מדיניות של גירוש יהודים מבתיהם בארצם, מדיניות של מסר שלילי ומייאש לעולים הפוטנציאליים, מדיניות של שיווק "פתרון" שתי המדינות שאיננו פתרון ואיננו שלום ואיננו ציוני, מדיניות של אמירת הן גלותית לכל גחמה ודרישה המגיעה מוושינגטון, מאירופה, מרמאללה ומארגוני השמאל הקיצוני הניזונים מכספיהם של אנטישמים נוצרים ומוסלמים.

לו הייתה נוטלת קורה מבין עיניה, ולו הייתה מעט יותר פקחית, לא הייתה מתגוללת על נתניהו אלא הייתה מפסיקה להטיף למימוש תביעת (לא זכות!) השיבה הערבית לארץ ישראל המערבית. שיבה ערבית תערער את הדמוגרפיה ממערב לירדן, ללא קשר אם תיעשה בנגב, ביהודה, בשומרון, או בגליל. יעדם של השבים הוא מישור החוף: משם ברחו רובם ולשם הם שואפים לשוב. זה ייעודה של המדינה הפלשתינית, ולכן חובה למנוע את הקמתה, אם חפצי חיים אנחנו.

לו הייתה נוטלת קורה מבין עיניה, ולו הייתה מעט יותר פקחית, הייתה נשארת בעבר במשרד לקליטת העלייה וקונה את עולמה בו, אם הייתה מבינה שזהו הייעוד האמיתי של ממשלה בישראל. אבל, ציפורת של נמושות ראתה פחיתות כבוד במשרד חשוב זה, נדדה ממשרד למשרד בלי להטביע חותם חיובי באף משרד, ולבסוף בילתה שלוש שנים במשרד החוץ, שיווקה מסרים אנטי ציוניים ואנטי הגיוניים, ויצרה מצב מייאש שקשה לתקנו.

מוטב שתפרוש מן החיים הפוליטיים ותשוב לחיק משפחתה.