אחמדינג'אד - עכשיו רפורמטור כלכלי

ב-9 בספטמבר ביימה אירן את ההונאה הכלכלית הגדולה ביותר שלה, כשהיא מוכרת לכאורה 50 אחוז מחברת הטלקומוניקציה שלה, "אירן טלקום" (TCI), למשקיעים פרטיים. ה"הפרטה" המתוקשרת היטב של החברה, המתוארת כ"גדולה מסוגה בתולדות שוק ההון של טהרן", אמורה למלא את האוצר המדולדל של המדינה ב-7.9 מיליארד דולר. בנוסף, אירן מתכננת להפריט בשנה הקרובה 230 חברות.

הייתכן כי זהו חלק מתוכנית של הנשיא האירני השנוי במחלוקת, מחמוד אחמדינג'אד, לשנות את תדמיתו ולהפוך לרפורמטור כלכלי? האם הוא אכן מוכר את השליטה בשירותי התקשורת ובכללם שירותי טלפון הקווי, הטלפון הסלולרי, הטלגרף, שירותי העברת מידע ושירותי איתוריות רדיו? יתר על כן, הרי זוהי אותה מערכת טלקומוניקציה לאומית, שאת שידוריה לעולם - תמונות, סרטי וידיאו ומסרים על הדיכוי האכזרי של ההפגנות שנערכו בעקבות זיוף תוצאות הבחירות שבהן "זכה" - לא הצליחו הוא ובריוניו לבלום.

רודנים אינם מוותרים על שליטה כה מכרעת. ובכן, מיהם אותם משקיעים, שעליהם הצהירה רשות ההפרטה האירנית כי "כבר אושרו טכנית ומימונית"?

ההפרטה של אחמדינג'אד אינה בסגנון הקפיטליסטי של שוק חופשי. אם ניתן ללמוד מן העבר, הרי שהונאת ה"הפרטה" האחרונה של אירן נועדה לחזק את שליטתם של "כוחות משמר המהפכה האיסלאמית" - משמרות המהפכה - בכלכלה האירנית הריכוזית.

"משמרות המהפכה" הוקמו ב-1979, על-ידי האייתוללה חומייני, לאחר שהשתלט בהצלחה על אירן באמצעות המהפכה האיסלאמית. בתחילה, התמקד תפקידם של המשמרות בהגנה על המהפכה האיסלאמית מבפנים ומבחוץ. אך במשך השנים הם הרחיבו את פעולתם מעבר לתחום הביטחון, במטרה להשתלט על מרבית העסקים במדינה - בתחומי הובלת משלוחים, אנרגיה, שירותי מסחר, בנקים, מרפאות ואפילו תעשיית השוק השחור. ומה שלא נכלל בשליטתם של משמרות המהפכה בשם המדינה, נמצא בבעלותה הישירה.

ה"הפרטה" של "אירן טלקום" מוכיחה כי אחמדניג'אד - לשעבר חבר משמרות המהפכה - פועל להרחבת שליטתן של המשמרות בנכסי המדינה, כשהוא ממנה לשם כך את עמיתיו הרדיקליים מן העבר.
כמו ב"הפרטות" הקודמות מבית, גם הפעם נמכרות המניות לחברות שונות ולאנשים פרטיים, ששמותיהם אינם אומרים דבר למי שאינו אירני. אך אלה המתמצאים בענייני אירן יכולים להעיד, כי שמות אלה מהווים חזית מוסווית רק במעט למשמרות המהפכה.

מספר משקיעים זרים אושרו גם הם להיות בין רוכשי המניות של "אירן טלקום". כמובן, חברות אירופיות בעלות גישה אינטרסנטית ופרגמטית - בגרמניה, איטליה, צרפת ואנגליה - ישמחו לנצל את "הגל החדש של ההפרטה" כאמתלה לתיגבור עסקיהן עם אירן.

ב-19 בינואר 1984 הגדירה ארה"ב את אירן כמדינה תומכת טרור. קשה להאמין, אך נדרשו לה לארה"ב יותר מ-13 שנה לזהות את משמרות המהפכה וכמה מן הישויות המסונפות אליהם - אך לא את כולן - כתומכות טרור.

אם לשפוט על-פי ניסיונותיו של ממשל אובמה למצוא "אינטרס משותף" לשם פתיחת דיאלוג עם טהרן, שאינה מעוניינת בכך וחדורה בוז כלפיו, אולי תהיה הפרטתה של "אירן טלקום" אותה "רפורמה", שדי יהיה בה כדי שארה"ב תתחנן שוב בפני אירן למען תבוא לשולחן המשא-ומתן.

במקום זאת עדיף היה, שארה"ב תעקוב אחר מסלול הכסף ותגדיר את כל העסקים והארגונים הקשורים לאירן כנכסי המדינה האירנית, ובשלב שני תעצור - רצוי עם כמה בעלי ברית - את מעבר הכסף המאפשר לאירן לפתח נשק גרעיני, לחמש את עצמה, ולחמש את כל הקבוצות החתרניות הרבות שבחסותה ואת ארגוני הטרור ברחבי העולם הנתמכים על ידה.