אביב גפן והאלימות

עד כמה שאני בקיאה בענייני הקריירה של גפן, ידוע לי שהוא חש עצמו נציג לדור מזוין ואף כתב ושר, בעבר, שיר נגד אלימות. הוא גם מרגיש שהוא הנוער הישראלי ולא מבחין בעובדה שהגיע כבר לגיל 35 שהוא, לכל הדעות, גיל מבוגר למדי במחלקת הצעירים ודי רחוק ממחלקת הנוער. כנציג של נוער, או מי שהיה נוער בעבר, יש בוודאי ישראלים לא מעטים שהוא משמש להם מודל חיקוי. בגיל 35 הוא אמור להיות מודע לאחריותו המסוימת מול מעריציו ומפרנסיו. האם הוא מודע לאיזושהי אחריות בכלל? או שהוא בטוח שהוא מעל לכל חוק, ומה ש"מקובל" לא מתאים לרמת ה"קוליות" שלו? מכיוון שהוא כבר אב לילד, עצוב לדעת שאלה הם הערכים עליהם יחנך את בנו.

החגיגה של גפן ומריעיו במסעדה הניו-יורקית, היא אקט של אלימות והתעללות בעובדי המסעדה, היינו - מלצרים ועובדי מטבח שעובדים קשה וממלאים את תפקידם על הצד הטוב ביותר. באמריקה, כמו באמריקה, אין אלתורים. יש מקצוענות, יש נוהלים. המארחת לא יכולה להזמין פנימה לקוח הלבוש כ"סמרטוטר" (הלקוח הזה יודע שכך לא מתלבשים למסעדה ברמה הזו במנהטן או בלונדון או בפריס וכו'). המלצרים והשף יודעים לתת יחס מיוחד לכתב מסעדות. אבל אביב גפן הוא לא כתב מגזין אלא מתחזה, והתחזות היא נגזרת של נוכלות!

גם דודו טופז (שהידרדרותו ומותו הטרגי גרמו לי ולרבים צער אמיתי) התחיל את האלימות שלו בדברים קטנים כמו שבירת משקפי מבקר הטלוויזיה, נשיכת כתפה של מרואיינת בתוכנית שלו בשידור חי ועוד כהנה וכהנה. בבוא היום עבר לאלימות אחרת. טופז, כנראה, מעולם לא חש אנטגוניזם מטעמם של המעריצים על האלימות ה"קטנה". אביב גפן זוכה בוודאי לשבחים ולטפיחות על השכם מידידיו הרבים בישראל על "איך עבדת עליהם במסעדה". הוא גיבור לאומי שיודע לדפוק עובדי מסעדה סוררים, ומי יודע איזה עוד מעשים הוא עושה במסעדות, במלונות ובחנויות. דמיוננו, בהתאם להתפרעות זו של אביב גפן, יכול להתפרע עד אינסוף...

נזכור כי מאקט של גניבת-מגבות במלונות בעולם, עבר הישראלי הרברבן לגניבת ברזים, מ"שיגועים" שונים בין חברים למכות ולדקירות סכין קטלניות. זו לא צדקנות להבין כי הדרך של הישראלי המתרברב עוברת בקלילות מוונדליזם במלונות, ונדליזם בחופי הים בישראל, בפאבים ובמסיבות, עד לרצח-קליל בסכין מתקפלת. עם שמקדש את גיבורי התרבות שלו ונהנה מ"איך עבדו על האמריקנים האלה במסעדה", מגיע רחוק מאוד באלימות שלו, בין חברים, בין אזרחים מכל סוג, במסעדה כמו בכביש בו "אני נוסע הכי מהר שאפשר ועובר בסלאלום ממסלול ימני לשמאלי, כי אני ממהר וצריך להגיע מיד ושכולם יקפצו לי".

אביב גפן, למרות כשרונותיו המוסיקליים והאחרים, ייזכר, לפחות אצלי, כישראלי המבייש את מוצאו, את משפחתו ואת חבריו (לא כולל את זוג החברים שבילה עימו וגאה במעשה). ועוד משהו - אילו אני מבעלי טיים אאוט לונדון, הייתי מגישה נגד גפן תביעה משפטית על שהתחזה לעובד המגזין והציג עצמו ככתב במסעדת בוליי במנהטן. לאחר שהפרשה האלימה פורסמה בשני עיתונים ישראלים ובאתר החדשות הזה, נראה איך יתמודד גפן עם תוצאות ה"חגיגה".