36 שנים שבכל ערב יום כיפור הרדיו חוזר ומפמפם לכם על איזה אלוף זעירא מהמודיעין שלא ידע, ולכן צה"ל לא היה מוכן וההנהגה לא ידעה. זה שקר.

עדות: 5 לאוקטובר 1973, צהרי יום שישי ערב יום כיפור, בסיס חיל הים בשארם-א-שיח. פתאום מודיעים לי (ובפקודה) שמחר יש מלחמה. ככה, ברור ופשוט וגם לא נתון לדיון. המטוסים מתחילים להחזיר מהצפון את חיילי הבסיס שהיו בחופשות ובמקביל מזעיקים מבתיהם קציני מילואים ותיקים. נדמה לי שראיתי שם גם את יוחאי בן נון, אבל בחלוף כל השנים אינני בטוח שזה היה הוא. כל אנשי הבסיס מתחמשים, כל הלוחמים בספינות מקבלים נשק אישי (מה שלא היה נהוג) ואפילו לרופא הבסיס נתנו רובה צ'כי, כי זה מה שנשאר בנשקיה (או כי זה מה שהוא היה מסוגל להפעיל).

בערב הוזעק כל הבסיס לאמפיתיאטרון. תדרוכי מלחמה קצרים, פקודות ברורות, נוהלי פתיחת אש מהירים. מארבע לפני בוקר אוישו כל עמדות התותחים והמקלעים של כל הספינות, כולם במשמרת דרוכים עם כדור בקנה. בחדרי המנועים אצבע המכונאים עמדה על הסטארטר. שחר של יום כיפור.

רס"ר המרפאה היה בצום, אבל ב-12.00 בצהרים הוא הזעיק את הצוות הקטן שלו לתרגול. באמצע יום כיפור עושים תרגיל מרפאה בצה"ל? החברה פה איבדו פרופורציה ויצאו לגמרי מדעתם, חשבתי. לא הייתי במקורי איש חיל הים והיה לי ברור שנפלתי על בסיס של אידיוטים.

בחמישה לשתיים הופיעו המטוסים 100 מטר מעלינו. "הי", צעק ג'קי החובש. "זה מיג 17. מי האידיוט שנתן להם להיכנס?" והמשך המשפט שלו נבלע ברעש שכמו יצא מפתחו של גיהינום: 150 כלים, תותחי 20 מ"מ, מקלעי 0.5 ומקלעי 0.3, ועימם כמה רובים בלגים ואפילו כמה עוזים שפתחו במכת אש מסיפוני כל הספינות הקשורות לרציף. זה היה כל כך מהיר וצפוף ורצוף, שיכולת לראות איך קיר של עופרת מתרומם ועולה מהקרקע לשמים. 2 המיגים הראשונים שתקפו נכנסו והתרסקו בו, האחד לחוף והשני למים. חבריהם ראו, הבינו עניין, עשו סיבוב עוקף והלכו לטפל בשריון ובחי"ר, שלא ידעו שתהייה מלחמה. 2 דקות אח"כ שוחררו החבלים וכל הספינות יצאו כבר לדרכן להעביר את הלחימה לצד של האויב.

לחיל הים לא היו מקורות מודיעין משלו, לא צילומי אויר עצמאיים, לא לוויינים, לא תחנות האזנה ולא מרגלים משלו בצד המצרי והסורי. אבל החיל הזה כן ידע שתהיה מלחמה, אמר לכל אנשיו בדיוק מתי היא תפרוץ, הכין אותם, תגבר אותם והם היו מוכנים עם כדור בקנה ואצבע על ההדק כשהיא פרצה.

לכן מאז ועדת אגרנט והאגדה שלה על מחדל מודיעיני אני יודע שהם פשוט משקרים. אולי היה צריך להרגיע בזמנו את הציבור, לומר לכולם שזה רק איזה זעירא אחד מחיל המודיעין ושכל השאר בסדר, אבל אתם כבר יודעים היום שגם כל השאר לא היה בסדר, ואני יודע שוועדת אגרנט הייתה הונאה ושקר.

מזה 36 שנה שאני יודע שבניגוד לכל מה שעדין חוזרים ומספרים לכם, צה"ל כן ידע שתהייה מלחמה וידע בדיוק מתי וכיצד היא תפרוץ, אבל ועדת אגרנט הציבורית בחרה להסיט מבטה מהאמת וחמור מזה: היא בחרה להסיט מכם את האמת.

מצטער, אבל מאז אין לי יותר אמון בשום ועדה שבראשה עומד שופט. שופט זה טוב אולי בשביל הכבוד והתדמית, אבל בשביל האמת מספיק טוראי. וישנם לפחות 500 טוראים ו- 60 קצינים שיכולים להעיד שכבר יום לפני יום כיפור 1973 , בבסיס שארם א-שיח, הם ידעו וקיבלו את הפקודה שמחר פורצת המלחמה, והפקודה הזו הגיעה אליהם מתל אביב, מהפיקוד הארצי. ואם אינני טועה היו גם בסיסי חיפה ואשדוד ועתלית שקיבלו גם הם את המידע והפקודה הזו. אז אין תירוצים לוועדת אגרנט. חוץ אולי מהתירוץ של השקר הציבורי הקבוע, שתחתיו הם מנהלים כל העת את המדינה.

חיל הים הטביע במלחמת 1973 עשרות ספינות מצריות וסוריות, השאיר את נתיבי האספקה הימית לישראל פתוחים להובלת תחמושת מזון ודלק, חסם העברת אספקות לאויב, השמיד לו מאגרי תחמושת ודלק, הנחית כוחות, יזם תקיפות, סגר מצור ושלט בקרבות ובים. מהרגע הראשון חיל הים יזם תקיפות והוביל פשיטות כדי להכניס את האוייב למגננה קבועה, וכך הוביל וניצח לאורך כל המערכה. למרות עשרות קרבות ישירים מנין הרוגיו היה 3 בלבד: 2 לוחמי שייטת שנהרגו בפעילות מתחת למים, ולוחם אחד שנהרג על סיפון דבור בקרב חזיתי בתוך מעגן מצרי. כנראה שככה זה שכמתכוננים נכון בזמן ולא מחפשים תירוצים.