הכל פוליטיקה

לא לתמיכה ממשלתית

אין ספק שבעידן העיתונות האינטרנטית, ושלל ערוצי הטלוויזיה, מצטמצמת קריאת העיתונות הכתובה, וכתוצאה מכך קטֵנים רווחיה. סיבה זו ככל הנראה הניעה את שר התקשורת, משה כחלון, ליזום חקיקה לתמיכת הממשלה בעיתונות הכתובה. אולם, עם כל הכבוד לשר, בחברה קפיטליסטית, המעודדת את התחרות החופשית, לא תיתכן תמיכה ממשלתית בעיתונות. מלבד הגדלת נֶתַח הפרסום (שהקוראים כבר רוֹוים ממנו), על העיתונים לשפר את איכותם ותפוצתם, ולא להיות נתמכים על-ידי הקופה הציבורית.

יתר על כן, לא סוד הוא כי בעל המאה הוא בעל הדיעה, ולקשר בין הון לשלטון במקרה זה עלולות להיות השלכות שליליות על תוכני העיתונים ועל ביקורתם כלפי התנהלות הממשלה. לכן לא רק התחרות החופשית עלולה להיפגע במקרה של תמיכה ממשלתית, אלא זו תהיה גם מכה לחופש העיתונות שייפגע על-רקע ניגוד האינטרסים בין הביקורת העיתונאית לממשלה, בכל הקשור למעשיה ולמחדליה.

די לנו בערוץ הממלכתי של קול ישראל ברדיו ובטלוויזיה. העיתונות הכתובה היא מסחרית כולה, בלתי מוגבלת (בניגוד לערוצי אוויר) ולא תיתכן אפוא תמיכה ממשלתית בעיתונים רבים. בדומה לערוצים האלקטרוניים המסחריים עליה להסתפק בהכנסה עצמית. במיוחד מתלווה צליל צורם ליוזמה של כחלון, כאשר מאחורי העיתונים מתייצבים אילי הון התומכים בהוצאת העיתון.

אולי השר הנכבד, הלוטש עיניים לפריימריז הבאים, רוצה להרחיב את חוג תומכיו מקרב הברנז'ה העיתונאית, אולם למדינת ישראל יש פרויקטים חשובים יותר – בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך - לתמוך בהם מאשר ה'פרויקט' של כחלון. מילת המפתח היא, כמו תמיד, סדרי עדיפויות.

טוב שההגה בידיים של אגד?

בדומה לתירוץ השחוּק של 'אחרי החגים', נאחזת חברת אגד בעבודות התשתית של הרכבת הקלה בירושלים כעלה תאנה כדי לכסות על מחדליה.

עם כל הכבוד לחברה, צר לי להסיר את מעטה היחצנות מעל פניה של החברה ולחשוף את העוּבדות האמיתיות. המציאות מוכיחה כי גם לפני ביצוע העבודות, תדירות הנסיעה גם בקווים הצפופים לא הייתה סבירה, והיו שיבושים רבים בלוח הזמנים. הצפיפות באוטובוסים הייתה רבה, וגם היה מחסור באוטובוסים.

הסקרים התקופתיים, הנערכים מדי פעם, הצביעו תמיד על חוסר שביעות רצון הציבור מהשירות, אולם למרות תעריפי הנסיעה הגבוהים החברה לא עשתה דבר כדי לשפר את השירות. למרבה האבסורד, נסיעה בתוך העיר, הנמשכת לפעמים למעלה משעה, אורכת יותר מאשר נסיעה בינעירונית, וגם בכך אין כל חדש תחת שְׁמֵי הקואופרטיב.

ראוי שהחברה תתבונן במראָה ולא תטייח את העוּבדות. עליה לבדוק את עצמה ולשפר את השירות, כדי שהנוסעים ירגישו באמת (ולא רק בפרסומת), כי טוב שההגה בידיים של אגד.

תרגיל ביחסי ציבור

העובדה שניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, זכה לתואר 'איש השנה' מוכיחה עד כמה האיש הצליח לעבוד על הציבור ועל התקשורת בעיניים.

סוד ההצלחה התקשורתית הוא תרגיל ביחסי ציבור, ששמו חניון קרתא. ברקת נאחז בפתיחת חניון שולי בשבת, משימה אופרטיבית קלה ביותר, כבקרנות המזבח, כדי לכסות על מחדלים עירוניים בסיסיים ביותר. בזכות החניון – העצם שברקת זורק לחילונים ומוכר להם את האשליה, שהוא מספק את הסחורה- הוא קונה לו שקט מהציבור על מתן שירותים לקויים בתחומי הניקיון, החנייה ועוד.

מישהו זוכר את הביקורת הציבורית החריפה – ובראשה כיכב ניר ברקת עצמו – שנמתחה כלפי ראש העירייה הקודם, אורי לופוליאנסקי, בגלל רמת הניקיון הירודה בעיר? זו הֶאפִילה על זכויותיו המיוחדות בשיפור התיירות בעיר, ובעיקר שיפור השירות (והסיסמא שטבע "פשוט לתת שירות"), השלום בעיר ודו הקיום המופלא ששרר בין חרדים לחילונים. אולם למרות ביקורתו הנוקבת של ברקת מעל ספסלי האופוזיציה, דבר לא נעשה לשיפור הניקיון בעיר מאז כהונתו כראש העיר.

הוא הדין למצב החנייה בעיר. איזה ערך מעשי יש לפתיחת חניון זניח בשבת, בשעה שיש מחסור חמור בחניונים עירוניים במהלך השבוע, והחניונים הפרטיים חוגגים על המצב ועל כיס הציבור?

המלך עירום

סוף-סוף נשמע הקול השפוי מקרב החילונים, המכריז: "המלך הוא עירום!".

אותם חילונים מכירים בכך, כי הפגנות הפמיניסטיות – מסיבות פוליטיות וממניעים פרובוקטיביים – בקווי המהדרין בירושלים הפועלים בריכוזים חרדיים, יפגעו כבומרנג לא, לא בחרדים, הזכאים לדבריהם בצדק לשירות ההולם את מצפונם. אחרת זו היא כפייה חילונית.

בסופו של דבר, החרדים לא יסעו בקווי המהדרין. חברת אגד היא שתפסיד, שהרי לא סוד הוא שהחרדים מהווים נתח מרכזי של ציבור הנוסעים שלה – והחברה בהפעלת הקווים הייחודיים פועלת על-פי חוקי ביקוש בלבד, ולא ממניעים דתיים – והחרדים ייאלצו לפתוח רשת הסעה פרטית משלהם, שֶׁבָּה תהיה הפרדה בין המינים, אשר תהלום את אורח חייהם ואת כללי הצניעות הנהוגים בעדה.

שחור בעיניים

טועה אותו חוזר בשאלה אנונימי, תושב מאה שערים לשעבר – שתלה את דגל המדינה על גשר המיתרים בירושלים - הסבור כי בתמונות ביקיני יהדוף את החרדים מן ההפגנות בחניון קרתא. מתברר כי האיש המתהדר אפוא כי זיהה בכך את הנשק הסודי במלחמה נגד החרדים, אינו מכיר את הא"ב של המנטליות החרדית. החרדים לא רק ישחיתו את התמונות, אלא על כל תצלום ביקיני, האיש יקבל גרפיטי שחור בעיניים על כל שלט ותחת כל עץ רענן. דבר אחד ברור: הצעיר שכח ככל הנראה את הלהט החרדי במאבק למען נושאים יהודיים – והחזית האחידה שהחרדים מפגינים - שמחאות החילונים, ואפילו תמונות ביקיני, מחווירות מולם.

מעניין מה עשה הבחור כל אותן שנים שהוא חשב שהוא חרדי, אם נעלמה ממנו בתודעה עובדה בסיסית זו.