שר הביטחון הוא איש חשוב

שני כתבים, רז שכניק וצחי קומה, נדרשו לנפק עבור העמוד האחורי של ידיעות אחרונות כיתוב בן 70 מלה לתצלום של כוכבי סדרת טלוויזיה מחו"ל שסעדו במסעדה במסגרת ביקור בישראל. שמה ומיקומה של המסעדה הוזכרו. לא הוזכר כי הידיעה היא רק חלק קטן במאמצי קידום המכירות של העיתון למופע של הכוכבים בישראל, במסגרת מפעלי מוזס.

התוכן המערכתי היחיד בעמוד האחורי של מעריב הוא מודעה למוסף "סגנון" המצורף לעיתון.

ידיעה מאת שמעון שיפר בידיעות אחרונות מקבלת את הכותרת "נתניהו אישר: בית-חולים חדש בעזה". לפי הדיווח, לראשונה מאז מבצע "עופרת יצוקה" תאשר ישראל העברה של חומרי בנייה לרצועה, וזאת "לצורך הקמת בית-חולים חדש".

גם בהארץ מופיעה ידיעה על התפתחות זו [ברק רביד], אך מצוין כי אין מדובר בבית-חולים חדש שיוקם ברצועה, אלא בבית-החולים אל-קודס של הסהר-האדום, שנהרס בחלקו על-ידי צה"ל במהלך "עופרת יצוקה".

והפעם, בפינתנו "דמוקרטיה על תנאי", עוד הצהרה מפי שר הפנים וסגן ראש הממשלה אלי ישי. איתמר אייכנר מדווח בידיעות אחרונות כי השר ישי דורש למנוע מריצ'רד גולדסטון את האפשרות להיכנס למדינת ישראל. "לא ייתכן שקם אדם ומאשים את חיילי צבא ההגנה לישראל ואומר כי נכון לדון את חיילי צה"ל בבית-הדין הבינלאומי בהאג, ומדינת ישראל לא תשתמש באמצעים העומדים לרשותה כנגדו וכנגד שכמותו", מצוטט ישי בידיעה. "אני לא מוצא לנכון להתיר למחבר הדוח האנטי-ישראלי הזה לבקר בישראל".

שימו לב כי ישי דורש להשתמש בכל האמצעים לא רק נגד גולדסטון, אלא גם נגד "שכמותו". במלים אחרות, אחרי שמדינת ישראל תמנע כניסה לארץ (מיהודי!) בשל הבעת דעה מעוררת מחלוקת וקריאה להעמיד לדין חיילים החשודים בהפרת החוק הבינלאומי, השלב הבא עשוי להיות דרישה לגירוש בעלי דעות דומות ומשמיעי קריאות דומות מקרב תושבי ישראל ואזרחיה.

בהארץ מגיע הפרשן המשפטי זאב סגל למסקנה שמרנית יותר, שכבר זכתה לבולטות מעל דפי העיתון, ולפיה הפתרון טמון בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. ועדה כזו, כותב סגל, "עשויה להוות שיקול נגד מעצרם של ישראלים על-סמך חשדות שהיו שותפים להפרת אמנת ז'נבה, כאמור בדוח גולדסטון". לצד טור הפרשנות של סגל, ידיעה [עפרי אילני] על עמדת הפרופסורים אוריאל רייכמן ואמנון רובינשטיין, הקוראים אף הם להקמת ועדת חקירה עצמאית. השניים, יש לשים לב, אינם דורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אלא ועדת חקירה עצמאית בראשות שופט בית המשפט העליון. ההבדל - בהיקף סמכויות הוועדה.

בידיעות אחרונות, לעומת זאת, מדווחים שמעון שיפר, טובה צימוקי ואיתמר אייכנר כי אהוד ברק החליט על תמיכה באחת מהיוזמות שלעיל - ועדת בדיקה ממשלתית. לפי דיווחם, ברק הציע לשופט בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לעמוד בראש הוועדה, וזה "נוטה [...] להשיב בחיוב לפנייה".

בדומה להצעה של רייכמן ורובינשטיין, אין מדובר בוועדת חקירה ממלכתית, אלא במעין פשרה מבחינת סמכויות החקירה של הוועדה. טובה צימוקי מסבירה בטור פרשנות כי גם ועדה כזו "יכולה להיות 'בעלת שיניים' אם יוענקו לה סמכויות הולמות". בעז אוקון מזכיר, בטור פרשנות אחר, שממשלת ישראל נדרשה על-ידי התכתיב של דוח גולדסטון לבדוק את מעשי צה"ל בעזה בטרם יחל האו"ם את חקירתו, אך סירבה לעשות זאת. האגודה לזכויות האזרח, מוסיף אוקון, דרשה להקים ועדה דומה מיד לאחר תום מבצע "עופרת יצוקה". המבוכה הנוכחית הייתה אולי נחסכת לו נענתה אז הממשלה לדרישות אלו.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום", תחת הכותרת המחמיאה "אהוד לא ברח", מדווח שלמה צזנה על תגובה ישראלית מכיוון אחר לגמרי של החזית המשפטית. "במשרד החוץ ובמשרד ראש הממשלה כבר שוקדים על הצעה לחוקק חוק אוניברסלי שיגן על בכירים שלוחמים נגד טרור", כותב צזנה. לפי דיווחו, "בירושלים מתכוונים לפנות לממשלות ולקרוא להן לקבוע בחוק כי מדינה שמתמודדת עם טרור תהיה מוגנת מפני תביעות משפטיות הקשורות ללחימה במחבלים".

אם כך, מהדיווח עולה כי בממשלת ישראל הוחלט שהגיע הזמן להחליף את החוק הבינלאומי, שאינו מכיר בסיפוח מזרח ירושלים ורמת-הגולן ורואה בהתנחלויות כולן מעשה בלתי חוקי, בחוק אוניברסלי שיעניק למדינה "שמתמודדת עם טרור" (הגדרה טעונה בירור) חסינות מלאה מפני תביעות בעקבות מה שהחוק הבינלאומי הנוכחי מגדיר כ"ביצוע פשעי מלחמה".

ולמי יש היכולת המשפטית לשכנע את ממשלות העולם לחוקק "חוק אוניברסלי" שכזה? צזנה מציין כי "בישראל מתכוונים לגייס שורה של פרקליטים ידועי שם למערכה", והמתבונן בעמ' 3 של העיתון זוכה למעין קדימון של קאדר המשפטנים הצפוי. כמחצית מהעמוד תפוסה על-ידי תצלומים של מה שמוגדר "נבחרת הכוכבים של ישראל" - פרופ' אלן דרשוביץ, ד"ר אנטולי ג'וליוס ופרופ' אהרן ברק. ביתר דיוק, השלושה מוגדרים כ"נבחרת הכוכבים של ישראל?", שכן עדיין לא הוחלט לשגרם למלחמה בחזית המשפטית.

אתמול דחה בית משפט בלונדון עתירה מטעם ארגונים פרו-פלשתינים להוצאת צו מעצר נגד שר הביטחון אהוד ברק. תצלומו של ברק מופיע הבוקר על שערי כל העיתונים, והסיפור תופס בהם לפחות חלק מהכפולה הפותחת.

כתב מעריב נדב איל מספק מלונדון את הדיווח המקיף ביותר על הפרשה, החל מהפרסום המוקדם מדי ב"ג'ואיש כרוניקל" על הביקור הצפוי של ברק בבריטניה (שאיפשר לתובעים להתכונן ולהגיש את התביעה לצו המעצר), עבור בהיסטוריה המשפטית של עורך-הדין שהגיש את העתירה, מישל מסיח (ייצג בעבר את המתנקש בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב; מייצג כיום את נשיא סודן, הנאשם בתכנון השמדת עם), וכלה בקו ההתקפה המעודכן של התובעים (הישראלים מסתתרים מאחורי החסינות הדיפלומטית, כמו מנהיגי דרום-אפריקה של תקופת האפרטהייד).

התקרית שבמהלכה כמעט נעצר שר הביטחון של ממשלת ישראל מובילה למסקנות שונות, ולפי דיווחי העיתונים גם לפעולות שונות (ולמרבה הקלישאה, אף משונות). במעריב מדווחים נדב איל, מיה בנגל ואילן מציק על יוזמה חדשה של השר יצחק (בוז'י) הרצוג להקמת רשות ממשלתית לטיפול "בתופעת ההליכים המשפטיים נגד בכירים ישראלים, קצינים בקבע ובמילואים", רשות שתתאם בין גורמי ממסד שונים "כדי לתת מענה מהיר לאפשרות של התפתחות מקרים בהם ייעצרו ויועמדו לדין ישראלים בחו"ל בשל פעילותם בצה"ל או בזרועות הביטחון". השר הרצוג מצוטט כך: "מדובר בעניין שצריך לטפל בו בדחיפות. יש חובה ליצור מנגנון תיאום".

"הרשות הלאומית לטיפול בתופעת ההליכים המשפטיים נגד בכירים ישראלים, קצינים בקבע ובמילואים". חייבים להודות שהשם מתגלגל על הלשון באופן טבעי, כאילו מאז ומתמיד הייתה בישראל רשות כזו.

לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של מעריב כי עיתונאי קול-ישראל בערבית הכריזו על סכסוך עבודה בעקבות מה שהם מכנים "אפליה מתמשכת של רשות השידור". בהנהלת הרשות מכחישים כל אפליה.

עפרה אידלמן מדווחת בשער הארץ כי "הצלם אמיר ויינברג יגיש היום לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסיקתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע ביולי כי מדליה שעיצב הפסל והמעצב אליעזר ויסהוף, ובה מוטבעת דמותו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, המבוססת על תצלום של ויינברג, אינה מפרה את זכויות היוצרים שלו בתצלום".

עו"ד אמיר טיטונוביץ פירסם אתמול ב"גלובס" רשימה חריפה בגנות מהלכיו של העיתונאי רביב דרוקר, ומערכת "חדשות 10" כולה, בפרשת חשיפת מקורות הידיעה על רן ארז. לדבריו, "דרוקר וחברת החדשות עשו שימוש נואל בחיסיון העיתונאי מטעמי נוחות בלבד, ושעה שהם ידעו כי הוא כלל אינו עומד במקרה הקונקרטי. לצד זאת, כשהם הטריחו לשווא את בית המשפט ואת הצד-שכנגד, הם נהגו זילות בחיסיון העיתונאי שכל-כך יקר ללבם".

סבר פלוצקר כותב, במאמר המתפרסם במדור הדעות של ידיעות אחרונות, בזכות תמיכה ממשלתית בתעשיית העיתונות המודפסת. "הטענה (השקרית בעליל) שכל סיוע ציבורי לעיתונות המודפסת משמעו שעבודה לצנזורה ממשלתית נשמעת גם בישראל", כותב פלוצקר. "וזה מוזר מאוד: ממשלות ישראל הרי מתערבות כל הזמן, ובאלימות, בתקשורת האלקטרונית. הן מסבסדות הן את הערוץ הראשון של הטלוויזיה בכ-800 מיליון שקלים בשנה, והן את ערוץ 10. את גלי-צה"ל מסבסד תקציב הביטחון".

פלוצקר כותב על הסכנה הטמונה, לדבריו, בחברה שבה אין עוד קוראי עיתונים: "אנשים צעירים עלולים להתרגל לצעוק ולא לנמק, להתבטא ב-140 תווי דפוס, לאבד את הסגולה המבדלת של המין האנושי - פענוח טקסטים מורכבים - ולהשתעבד לזרם שוצף של מידע זמין ולא אמין. לכן מתבקש בדחיפות סיוע של המדינה והחברה: לאו-דווקא סיוע לעיתונים, אלא קודם כל סיוע לאנשים כדי שיקנו ויקראו את העיתונים".

עוד בנושא:

• התנצלות

• אופיום להמונים

• אורי פורת אינו מנהל

זהו השבוע השני שבו למדור הרכילות המצולמת של "רייטינג" מבית מעריב פולשת מודעה למסטיק: בלב עמוד עמוס בתצלומי ידוענים משובץ תצלום של נערה אדמונית עם קשית שתייה בפיה. הקשית מובילה את הקורא, באופן כמעט בלתי נמנע, אל המודעה שבתחתית העמוד. מודעה דומה, ששולבה אף היא באופן פולשני, הופיעה גם במדור הרכילות המצולמת בגיליון האחרון של המגזין "טיים אאוט".

החידוש בהופעה הנוכחית של המודעה נעוץ בהתייחסות ביקורתית אליה מטעם כותב המדור ב"רייטינג" [מורן שריר]. המודעה משובצת הפעם בעמוד המלא בתצלומים חושפניים של דוגמנית, וכך נכתב לצדם: "במהלך ציד דובי פנדה החליטה עדי נוימן להצטלם לקמפיין של דלתא. לשם כך היא כמובן התפשטה, מה שהופך את כל הסיפור למשחקי יותר. לצערה, נערה עם קשית גדולה התעקשה לגנוב לה את ההצגה".

המסקנה - יש להבדיל בין התוכן הפרסומי המופיע באופן לגיטימי כחלק מהמדור (קמפיין התחתונים שעבורו צולמה הדוגמנית) ובין התוכן הפרסומי מטעם המחלקה המסחרית, המתעקש לגנוב לו את ההצגה (קמפיין המסטיקים הפולשני).