ספר ריגול קלאסי

שני טקסטים מאת רמטכ"ל צה"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, מתפרסמים הבוקר בעיתונים. לידיעות אחרונות כותב אשכנזי על החזית הדרומית במלחמת יום כיפור ולמעריב כותב הרמטכ"ל על כיבוש מבצר הבופור במלחמת לבנון הראשונה.

הטקסט שהוגש למעריב מוצלח יותר, ולא רק מפני שבידיעות אחרונות משווה אשכנזי בין המלחמה של שנת 1973 למבצע "עופרת יצוקה" ("לפני כעשרה חודשים עמד צה"ל במבחן נוסף בחזית הדרום [...] תגובתו המופתעת של החמאס לתזמון המבצע ולהיקפו, מוכנות הכוחות הלוחמים וההיערכות המודיעינית המקיפה בשיתוף עם שירות הביטחון הכללי, המחישו לנו כמה ארוכה היא הדרך שסללנו מאז מלחמת יום הכיפורים").

הטקסט במעריב, חלק מ"גיליון צה"ל מיוחד" במסגרתו כמה קצינים בכירים חיילים כותבים על "הקרב ששינה את חיי", נראה אישי וכן יותר, כמעט פיוטי ("ממה מורכבים הזיכרונות הבלתי נשכחים של אדם? מה מבדיל פיסות חיים אחדות מיתר ההוויה היומיומית וממקם אותן בארכיון הקטן של האירועים שיישארו שם לכל אורך הדרך?").

קראתם נכון, "גיליון צה"ל מיוחד". למרות שהשנה 2009 וימי תהילת אלופי מלחמת ששת הימים הם כבר זיכרון רחוק, אם לא נלעג, זהו מהלך טבעי לעיתון שהמו"ל שלו אמר לפני כשבועיים בראיון לקול ישראל, לאחר מות הטייס אסף רמון, כי מעריב "מקדש במלוא הקדושה את הצבא".

גילוי המתקן הגרעיני תופס את הכותרות הראשיות והעמודים הראשונים של שלושת העיתונים. הידיעה המרכזית במעריב, מאת צח יוקד ומיה בנגל, נטולת הדגש על חלקו של המודיעין הישראלי בפרשה. למעשה, לפי תיאור מצב העניינים בידיעה זו, ישראל שימשה בסך-הכל כצופה מן הצד. יוקד ובנגל מצוטטים "בכירים בממשל האמריקני" שאמרו אתמול כי "מידע בנושא הועבר לישראל לפני כמה שנים", לא פחות ולא יותר.

עיקר הדיון במעריב נוגע להתפתחויות שיבואו. לפי יוקד ובנגל, למרות הצהרות פומביות הסיכוי לתמיכת רוסיה בסנקציות משמעותיות קטן, והיא ככל הנראה תטיל עליהן וטו. "גם אם הסנקציות יצליחו חלקית", הם מזכירים בהמשך, "משטר האייתוללות הוכיח עמידות רבה במשך 30 שנה, ועשוי להתגבר גם על המשוכה הזו". נראה, אם כן, כי האופציה היחידה היא בכל זאת התקפית. בנגל מצטטת בידיעה נפרדת גם מדברי "גורם מדיני בכיר" האומר כי ישראל נמצאת כעת "בפתחה של נקודת האל חזור", והזמן להכרעה אוזל.

בן כספית, בטור פרשנות, מטיל ספק בהצטרפות סין לסנקציות על אירן, ומביא מדברי רמטכ"ל צה"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, הטוען כי רק באמצעות "סנקציות ממשיות" ניתן לעצור את אירן מלהשיג פצצה. משום מה, כספית מצמיד לביטוי "סנקציות ממשיות" את התיבה "crippling". לא ברור אם שמע את הרמטכ"ל באירוע בו שוחח עם דוברי אנגלית, או שהרמטכ"ל עצמו, שעל יכולותיו הטקסטואליות ידובר בהמשך, הקפיד לצרף לביטוי העברי את שם התואר (הקשה ממנו) באנגלית.

בידיעות אחרונות ובמעריב מוקדש מקום נרחב גם לנבל של הסיפור, נשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד, ולרגע בו גילה לראשונה כי נשיא ארה"ב, ברק אובמה, עומד להאשים את אירן בבניית המתקן. היה זה כשנשאל בעניין על-ידי עורך מגזין "טיים".

"אחמדינג'אד נותר ללא מילים" ו"בהלם אטומי" הם שתיים מהכותרות שמלוות בידיעות אחרונות סדרה של שלושה תצלומים של נשיא אירן, מהאירוע בו שמע על הגילוי האמריקני המתוכנן. במעריב מפנה נדב איל את תשומת לב קוראיו לתיעוד וידיאו באתר ה"טיים" של הרגע בו מגלה נשיא אירן את כוונת האמריקנים להפוך את קיום המתקן הגרעיני לפומבי. "אחמדינג'אד נראה בהתחלה שבע רצון, כמו תמיד, וככל שהתרגום של שאלת כתב הטיים מתקדם, הוא מביע חוסר אמון, עיניו מתפלבלות יותר, מבטו נודד סביב החדר. הוא מופתע והוא כועס. אחת אפס לאובמה", כותב איל. אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור ולשפוט בעצמכם עד כמה תואמת תגובת אחמדינג'אד את התיאור של איל ועד כמה יש הגזמה בתיאור. אולי מתוך רצון להעניק מעט נחת לקוראים בשעות התענית של יום הכיפורים.

בהארץ יוסי מלמן מביע בטור פרשנות אחד ספקות באשר לאפשרות שגילוי המתקן הגרעיני החדש יגרום לרוסיה ולסין לשנות את עמדותיהן ביחס לאירן ובטור פרשנות אחר מתמקד מלמן בשאלה מדוע נחשף המתקן כעת. בידיעות אחרונות מוזכר בחטף כי כעת מנסים לברר בסוכנויות המודיעין של המערב כיצד גילו האירנים שהמתקן נתון למעקב. מלמן מרחיב בשאלה ומעלה את האפשרויות הבאות: "האם עצרו סוכנים שפעלו בשירות ביון זר? האם הפילו מזל"ט שצילם בסביבה? האם נתפס ציוד שרכשו בחו"ל שהעיד כי נבנה עוד מפעל להעשרת אורניום? אולי הצליחו ליירט תשדורת?".

לא מיותר לציין כי באף אחד מהעיתונים אין מילה על ההיסטוריה ארוכת השנים של מדיניות ההונאה וההסתרה בה נוקטת ממשלת ישראל בכל הנוגע למתקנים הגרעיניים שבתחומיה ותוכניות פיתוח הנשק הגרעיני שלה. אגב, בהזדמנויות הנדירות בהן מפרסמת העיתונות הישראלית מידע על מקרים בהם הונתה מדינת ישראל זרים שביקשו לפקח על מתקני הגרעין ותוכניותיה לפיתוח נשק גרעיני, היחס הוא בדרך כלל מפרגן, יחס המחמיא לממזרות ולתחכום של ישראל, אשר אינה מוכנה שעתידה יהיה תלוי בטוב ליבם של זרים.

מיכל רמתי ונמרוד הלפרן מסכמים ב"דה מרקר" את תגובת העיתונאים והבלוגרים להצהרתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה כי ישקול להעניק סיוע ממשלתי לתעשיית העיתונות כדי שזו תשמור על בידולה מהבלוגוספירה (חנוך מרמרי כתב על כך כאן).

אורי ברקוביץ' מראיין ב"דה מרקר" את אורי מטלון מייסד חברה המספקת שירותי כתיבת טוקבקים. לפי הידיעה, בין 20-40 כותבים, ביניהם שניים היושבים בהודו, מנהלים בימים אלה למעלה מ-40 קמפיינים שונים. בין הלקוחות, "חברת ייעוץ, חנות מצלמות ידועה, קליניקה לריפוי אלטרנטיבי ומכון ללימוד שפות". השכר - 3 שקלים לתגובה.

יאיר לפיד כותב במוסף "נקרא לאחרונה" של ידיעות אחרונות על הכותבים שהשפיעו עליו יותר מכל - הניו-ז'ורנליסטים טום וולף ונורמן מיילר, איי. ג'יי ליבלינג וגאי טלסי, ג'ון סאק והאנטר ס. תומפסון.

עוד בנושא:

• בחסות האיום האירני

• צורר דמיקולו

• המלצה על פיצה באושוויץ

בקונטרס החדשות של ידיעות אחרונות יש הבוקר מקום, בין היתר, לשלושה תצלומים של נשיא אירן, ידיעה על צעדת הכינרת, ידיעה על "מכת נשיכות תנים בצפון", ידיעה על מיקומה של עפרה שטראוס ברשימת נשות העסקים המצליחות בעולם של ה"פייננשל טיימס", ידיעה על ביקורו של השחקן האמריקני ואל קילמר בכותל המערבי, ידיעה על התמוטטותו של המתרגם הסימולטני של נאום קדאפי באו"ם וידיעה על ארוחה מפסקת לתנינים בחמת-גדר.

אין מקום לידיעה על חיסול צה"ל שלושה פעילי הג'יהאד האיסלאמי בעזה בלילה שבין שישי לשבת.

הסיפור השני שתופס את תשומת ליבם של שלושת העיתונים נוגע לפתיחת משפטו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט. המסגור השונה בין ידיעות אחרונות להארץ ומעריב, צפוי. הדגש של הכתבים על מלבושיו של אולמרט, צפוי פחות.

בידיעות אחרונות, שהצניע מאוד את ההחלטה להגיש כתב אישום נגד אולמרט, כותרת הידיעה מביעה את עמדת אולמרט וקוראת "יוצא לקרב חייו". מיכל גודלברג כותבת על "המבט הדרוך והמתוח" שלו, ומציינת את "הלבוש הפשוט והחף מגנדרנות" בו הגיע לבית המשפט.

ללבוש היא חוזרת גם בהמשך הידיעה. "לבושו היה פשוט", כותבת גולדברג, "חולצה בצבע תכלת ומכנסיים כחולים. ללא ז'קט". גולדברג מציינת גם כי נאשמת מספר 2, שולה זקן, באה "בחליפת מכנסיים אלגנטית בצבע שחור".

גם שמואל מיטלמן, כתב מעריב, מוצא לנכון להתייחס להחלטות האופנה של אולמרט. "ראש הממשלה לשעבר", הוא כותב, "בחולצה בצבע תכלת ובמכנסיים כחולים, נראה רענן ודרוך עם בואו לאולם". עם זאת, מיטלמן מציין כי אולמרט מדי פעם "התלוצץ" עם סנגוריו. בטור נלווה משווה דורית גבאי בין מצבו של אולמרט היום למצבו במשפט הקודם שנוהל נגדו בשנת 1997, וכמו-כן בין מצבו היום למצבה של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים ("בשנת 2009 גם גורלה של בית"ר מעורפל. כמו אולמרט, היא עדיין על המגרש, אולם מעל ראשה מרחף איום משפטי. לא ברור מה יעלה בגורלה").

רק בהארץ אין התייחסות בידיעה [ניר חסון] למלבושיו של ראש הממשלה, אך מצוין כי הוא נראה בדיון "נינוח ואפילו משועשע". הכותרת, "אולמרט מנע צילומו על ספסל הנאשמים", מתייחסת להמתנתו של ראש הממשלה לשעבר לתפוס את מקומו עד שאחרון צלמי העיתונות יצא מאולם בית המשפט. עובדה זו מצוינת גם בדיווחים האחרים, אך לא הופכת לכותרת.