סוף מעשה במחשבה תחילה.
אהוד ברק, שר הביטחון של מדינת ישראל, היה נתון שעות ספורות בשהותו בבריטניה -לחסדיה של שופטת, אשר למזלו פסקה כי בקשת מעצרו תידחה על הסף.
היה אפשר, ואף נחוץ לבדוק מראש, את התשתית הסטטוטורית בבריטניה מבחינת המעצר של "פושעי מלחמה" או ה"חשודים בפשעי מלחמה" כדי שלא להגיע למצב מביש זה, בו חופש התנועה של שר הביטחון יהיה מצוי בסימן שאלה, וכל מה שתחליט השופטת - ייכון ויהיה, כולל מעצר בתנאי הכלא בבריטניה, כפי שהם.
אמנם אהוד ברק לקח סיכון, אך כשר הביטחון של מדינת ישראל הוא היה אמור לבדוק ולדעת מראש לאן הוא הולך ולהתנות את ביקורו בבריטניה בבירור מוקדם של החוק שם בעניין זה.
מעתה, כל פרחח פלשתיני ממומן בכסף ערבי ממקורות הנפט או בכסף אירופאי-אנטישמי, יוכל בהינד עפעף לגרום לסיכוי הסגרה של בכירים מישראל, כל עוד לא יבוטל חוק זה, ומן הסתם, שופט אחר ישמח להיעתר לבקשת המעצר...
ואחר כך, יתרגלו למצב בו הנכבד ממדינת ישראל עצור וכלוא בחברת פושעים, וישמחו, אולי (תלוי בשופטים), גם להרשיעו... וכל זאת ביזמת טרוריסטים ושליחיהם, בעניין מלחמה שאף מדינה בתבל לא הייתה מנהלת אותה ברמה יותר מוסרית ובדרך יותר זהירה, במצב בו טרוריסטים יכולים לקבוע את סדר היום של שרים במדינת ישראל, וזאת בחסות "חוקים דמוקרטיים"...
מדינה שלא תתכבד לבטל חוקים מסוג זה, המאפשרים להפוך את היוצרות תוך סיכון מנהיגים ישראלים, אנשי צבא וכל מי שטרוריסט ערבי יחפוץ, לא תזכה לתיירות ולביקורים רשמיים מישראל.
לכן צדק השר
יעקב נאמן בהצעתו לאהוד ברק לצאת מיד מבריטניה, למרות הסיום של הפרשה.
שר המשפטים התייחס אל אהוד ברק כאל שר בממשלת ישראל ואילו אהוד ברק הפעיל בלקיחת הסיכון אינטואיציה ושיקולי כבוד - שהיה יורד לשפל המדרגה, לו היה חייב לבלות את ימיו במעצר, בהבל-פה של השופטת והיו יכולים להיות לה (או לשופט אחר בנסיבות מקבילות) מניעים רבים דווקא משום התערבות ממשלת בריטניה בנושא: לדוגמה - אנטישמיות, פרסום בינלאומי, יישום עקרונות משפטיים מעוותים ועוד.
