אני, רק שאלה (בכלכלה)

אני מבקשת לשאול שאלה בתחום הכלכלה - אף שאיני מבינה בו כלל (ואולי דווקא משום שאיני מבינה בו...).

אני מעלעלת מדי פעם במגזין הכלכלי 'The Marker' המסופח לעיתון הארץ מדי יום (או שמא העיתון הוא זה המסופח אליו). אני עושה זאת כבעל כורחי, שכן אני מנויה על עיתון הארץ ומשלמת דמי מנוי נכבדים מדי חודש בחודשו. אבל עם הזמן נוכחתי, שבמקרים רבים מופיעים ב'נספח' הזה ידיעות ודיונים בעלי חשיבות, שמן הראוי היה שיופיעו בעמודים הראשונים של העיתון ואפילו יידונו בכובד ראש - הן בציבור והן במסגרות מוסדות השלטון.

כזו הייתה הידיעה מיום ד', 7 באוקטובר 2009, שכותרתה מאירת העיניים הייתה: "שטייניץ במליאת הכנס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית: ישראל מוכנה להלוות לקרן המטבע 800 מיליון דולר". וכותרת המשנה המבהירה שלה הייתה: "שר האוצר הכריז כי בשלושת החודשים האחרונים ישראל מראה סימני התאוששות מובהקים מהמשבר הכלכלי".

חשתי בת-מזל - ואפילו נמלאתי גאווה - ראשית על שעילעלתי באותו היום ב'דה מרקר' וכך נעשיתי שותפת-סוד, אחת מבין מעטים, לידיעה רבת-חשיבות, ושנית על שמצבנו הכלכלי כה שפיר עד שיש בידינו להלוות 800 מיליון דולר לקרן המטבע הבינלאומית!!! המחשבה שעלתה בדעתי מיד הייתה (כדרכי), שכנראה לא הבנתי משהו, ומיהרתי לעיין בכתבה עצמה. מצאתי שם ש"אשר על האוצר" שלנו, הד"ר שטייניץ, מוסיף ומדגיש כי "ישראל שמחה על ההזדמנות לקחת חלק במאמץ העולמי לחיזוק המערכת הכלכלית והפיננסית העולמית, וכי ישראל מכירה בחשיבות המדיניות לעידוד הצמיחה במדינות המתפתחות...".

עם גמר העיון בכתבה - שבה הובאו מפי שטייניץ עוד כמה הסברים מרחיבי דעת על הדרך שבה ישראל התמודדה עם המשבר המוניטרי העולמי, וכיצד בשיתוף עם בנק ישראל (יישות מוניטרית בפני עצמה) היא תומכת ב"שיקום הפעילות הכלכלית ושמירה על יציבות פיננסית" - כבר התעורר בי הפקפוק הטורדני, לאמור: כיצד זה מצבנו הכלכלי כל כך משופר ואנחנו לא ידענו? הרי כל מה שמפמפמים לנו כל הזמן זה שהמצב הכלכלי חמוּר, שאין כסף לחינוך, להשכלה הגבוהה ולמחקר, אין כסף לבריאות, לתרופות מאריכות חיים ומצילות חיים, מפעלים נסגרים, וכיו"ב...

נזכרתי גם בידיעה אחרת שהתפרסמה בראשית השבוע באותו המגזין, שזו כותרתה: "אלפי פנסיונרים הפסידו 190 מיליון שקל", ובכותרת המשנה: "ניהול כושל, הפרת חובות אמונים והסבת נזקי ענק בכספי הפנסיה לחוסכים - אלה עיקרי האישומים נגד מנהלי קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית" (The Marker, יום א' 4 באוקטובר 2009) - פחות מרבע מעלות ההלוואה הנדיבה הצפויה להיגרע מכספי האוצר שלנו. ומי יישא בעול ההפסדים האלה? מי יפצה את אלפי הפנסיונרים?

ככל שהעמקתי לחשוב, הלכה והתבררה במוחי הלא-כלכלי-בעליל התשובה האפשרית לשאלה הטורדנית, והרי היא לפניכם: שוב מעדיפים קברניטינו המהוללים לשלוח את ידיהם לכסף שלנו, שעליו הם מופקדים, ולזרוע אותו בקרקע "כלכלית", שאולי תצמיח ל'כלכלת ישראל' (ולא לנו) בתמורה יותר כסף. דעתם אינה נתונה למציאות, לחברה, לחינוך, לבריאות, או למיגור העוני, אלא למשחק הכלכלי באמצעות 'קרן המטבע', שאולי תניב להם בבוא היום מטבע וחצי על כל מטבע שהועבר לרשותה בהלוואה.

אם כן, שוב מטפחים כלכלנינו המעולים את אותה המחשבה, שעדיף לנו שכסף יצמיח כסף, מאשר שכסף ישמש את בני-האדם הנזקקים לו ויצמיח עבודה, למשל.