מדוע השתכר נוח?

אחרי שנוח ומשפחתו יצאו מן התיבה, בנה נוח מזבח והקריב עולות לה'. ואז החליט ה' שלמרות היות האדם "רע מנעֻריו" הוא לא יכה שוב אותו ואת כל החי שהוא ברא. כאות לאותה החלטה בחר ה' בקשת שבשמים שיוצאת אחרי כל סערה - שהיא-היא תסמל את "השלמתו" של ה' עם האנושות הפגומה. למרות חטאי האנושות, ה' החליט שהוא לעולם יימנע מלהכרית שוב כל בשר.

מיד אחרי האירוע המאוד אופטימי הזה נוח נטע כרם, עשה יין והשתכר. נשאלת השאלה: מדוע? מה קרה? כדי למצוא תשובה לשאלה זו צריך להבין הטראומה שעבר נוח. מאה ועשרים שנה הוא בנה את התיבה בתמימות מדהימה. הוא מעולם לא שאל את ה': מדוע מבול? אולי אפשר להציל את האנושות? אם לא את כולה, אולי את חלקה? אולי אפשר להחריב עיר אחת בלבד, מין ננווה, למשל, וכך לגרום ליתר בני האדם לחזור בתשובה?

כעת, אחרי המבול החליט ה' שזו הייתה ה"שואה" הראשונה והאחרונה של העולם כולו עבור האדם. אם כך, מתבקשת השאלה שנוח לבטח שאל, לפחות את עצמו: אם ה' החליט לא להשמיד שוב את האנושות, מדוע הוא השמיד אותה זה עתה במבול? מה התועלת בכך? ואם הוא החליט לחייב את האנושות בשבע מצוות מכאן ואילך, מדוע הוא לא חייב אותנו באותן מצוות קודם לכן כדי שיעניש רק ערים או מדינות ספציפיות (שכפי שעשה יותר מאוחר לסדום, לעמורה ולעמים היושבים בכנען), ולא את כל האנושות?

נוח מעולם לא אזר את הכוחות הנפשיים לשאול את ה' את השאלה הפשוטה שכה הטרידה אותו: מדוע? השיתוק הנפשי הזה תיסכל אותו עד אין קץ, גרם לו צער רב והרגשת פספוס גדולה, ולבסוף את הרצון העז להקהות את תחושת הכישלון הגדול שרבץ עליו, ולכן הוא השתכר.

בסופו של דבר, ההבדל הרוחני בין נוח, גוי צדיק ותמים, לבין אברהם אבינו, יהודי צדיק ותמים, נמצא בדבר קטן, כביכול - עוזו "וחוצפתו" של אברהם לשאול את ה': מדוע? כאשר אברהם שמע מפי ה' על הפיכת סדום ועמורה הוא העז לשאול: הכיצד "תספה צדיק עם-רשע: ...חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם-רשע... חללה לך השפט כל-הארץ לא יעשה משפט (בראשית יח, כג-כה).

העוז לשאול "מדוע", "מי" ו"הכיצד" הוא שהוביל את אברהם לגלות את ה' ולנסות להבין את רצונו ואת דרכו. אנו, כבניו של אברהם, ירשנו ממנו את אותו עוז לשאול, ולכן הובלנו את האנושות במדע, בפילוסופיה, בכלכלה ובכל התקדמות רוחנית מאז ועד היום.

בהקשר זה ראוי לזכור את האבחון שעשה רבי יהודה הלוי כאשר קיטלג את העולם לחמש קטגוריות - הדומם, הצומח, החי, המדבר והיהודי. ובמה שונה היהודי מן המדבר שאינו יהודי? אכן, היהודי הראשון - אברהם אבינו - היה הראשון לדבר עם ה' - ביוזמתו. ועוד, התפילה, שהיא הפנייה בדיבור אל ה', נוסדה על-ידי אבותינו. כידוע, אברהם יסד את תפילת שחרית, יצחק את המנחה ויעקב את הערבית.

ה' אהב את אברהם עקב רצונו להתקרב אליו, להידמות לו ולשאול אותו שאלות קשות. ולכן, הוא אימץ אותו ואת בניו לחיקו ונתן לו ולנו מעמד מיוחד בעולם. והכל בזכות העוז שאברהם אבינו, בניגוד לנוח, אזר כדי לשאול: "מדוע?".