הלא אנו צודקים, נכון?

נכון גרס ראש ממשלתנו בנימין נתניהו כי עלינו לפעול למען דה-לגיטימציה של הדה-לגיטימציה כנגדנו בעולם. אך הדרך לכך מן הכוח אל הפועל ארוכה, קשה ומתישה. עולם האיסלאם בכללו, מאוחד כנגדנו וברצון להשמידנו. עלינו לתזמר פעילות חובקת עולם על-מנת להזים כוונתם. מנהיגים איסלאמים למדים כי אומנם אינם יכולים להביס את ישראל בשדה הקרב, אך שדה הקרב הציבורי-דיפלומטי-משפטי פתח לפניהם אופקים חדשים המביאם למחשבה כי אכן יוכלו לנו בדרך זו. רק לאחר שלהוותם ילמדו כי איננו ניתנים למשיסה גם בדרך זו, ניתן יהיה להגיע להבנות אמיתיות אשר יובילו לשלום בינינו לבין שכנינו. נציין מספר חלופות ופעולות מתוזמרות שניתן לנקוט בהן להשגת מטרה זו.

א) יש להכין בנק מטרות... דהיינו להקים קובץ מחקרי פרסומי אשר יפרט את עוולות כל מדינות העולם במספרים, בסרטים, בתמונות, בעדויות, ולהכין קבצים (תוכניות מגרה) אשר יישלפו למקרה הצורך. לדוגמה - טורקיה ורצח הכורדים והארמנים אשר נערך על ידם ובשטחם משך המאה שעברה ועד ימינו אלו. כל תיק כזה ילווה בתיק יחסי ציבור בעבור התקשורת העולמית, אשר ישמש וחובה כי ישמש, את צוות התגובות במשרד ראש הממשלה.

ב) יש להקים צוות מעקב אשר יתעד, יפעל-כנגד ויאחסן גילויי אנטישמיות בכל רחבי העולם, קלה כבחמורה, ויגיב עליהם בזמן אמת באמצעים תקשורתיים בראש ובראשונה ולאחריהם, לפי הצורך באמצעים דיפלומטיים. הן היהודים ברחבי העולם והן שוטמיהם, חייבים לדעת כי מדינת ישראל הוקמה לשמש בית לאומי ומגן אולטימטיבי לכל יהודי העולם, וכי תפעל בנחרצות לשם כך.

ג) ניתן בקלות רבה יחסית לכנס חלקים בעם היהודי ובפרט הישראלים בו שעברו להתגורר בארצות הים, בקבוצות תמיכה אינטרנטיות אשר יוזנו בחומר הסברתי ויפיצוהו ברחבי תבל באורח מיידי, בזמן אמיתי. משרד חוצנו החל ביוזמה מוגבלת בכיוון זה מאז חילופי השלטון הקיים, ויבורכו אותן רוחות רעננות הנושבות במסדרונות העבשים. חבל כי היוזמה אינה מקפת ואינה מנצלת את הפוטנציאל האמיתי הטמון בכיוון זה. ניירות העמדה של משרד ראש הממשלה ניתנות להפצה למיליוני נמענים בעולם באורח מושכל ומיידי.

ד) באותם מקומות בהם עדיין אין פועלת שדולה יהודית למול השלטון החוקי במדינה מסוימת. הרי שיש להקימו באורח "חוץ פרלמנטרי" מהר ככל האפשר. גם אם מדינה מסוימת אינה פועלת במישרין כנגד ישראל, יעזור "הלובי היהודי" שיוקם לעודד מדינה זו להרים ידה בעבור ישראל בפורומים בינלאומיים שונים. ולכן, פעולות ארגוני שדולה יהודית במרב מדינות העולם חייבות להתארגן ולפעול באורח מתואם. אין לשלול הקמת משרד תיאום לכך במשרד ראש הממשלה או במשרד חוצנו.

ה) חשוב להקים חטיבה מיוחדת במסגרת ההתארגנות המערכתית הישראלית, אשר תתמקד ותטפל בהסתה האנטי ישראלית באוניברסיטאות ברחבי אמריקה ואירופה. הטיפול אמור להביא את נקודת המבט הישראלית לסכסוך, השוואתו לאויביה של ישראל ויצירת דה-לגיטימציה ליהודים וישראלים אשר שמו להם למטרה להכפיש את ישראל בלא שיהיה להם מושג אמיתי מהמתרחש באזורנו ומכאן, ניתן לחסום טיעוניהם בקלות יחסית. פרויקט תגלית הינו בעיקרו עבור צעירים יהודים, ניתן להרחיבו להזמנת מנהיגי סטודנטים שאינם יהודים מהאוניברסיטאות.

ו) רצוי היה לגייס אנשי פרסום ויחסי ציבור מהשוק האזרחי-מסחרי ולרכזם תחת ארגון-גג במסגרת משרד ראש הממשלה (או משרד להסברה). ארגון-גג זה יאגד ויתאם את כלל פעולות ההסברה בתבל. רצוי היה לגייס אנשי פרסום ויחסי ציבור במדינות יעד שיסומנו לשם כך, כגון מדינות במערב אירופה, סקנדינביה, צפון ודרום אמריקה ואפריקה. אין הסברת ישראל שונה מכל מסע פרסום למשחת שיניים, למעט הנושא האידיאולוגי, הקמת ארגוני מתנדבים יעודיים ויצירת שדולה פרלמנטרית בארצות היעד.

ז) יש לפתוח במסע דה-לגיטימציה בישראל ובעולם כולו כנגד אלפי הישראלים הנהנים מידה החופשית של הדמוקרטיה הישראלית ונשענים עליה, הסובבים בעולם ומוציאים דיבת ישראל רעה תמורת שלמונים נדיבים. משקל שטנתם הסגולית מועצם מונים רבים עקב היותם ישראלים המהווים עדות חיה לכאורה ל"אמיתות" הטענות כנגדנו. גם 'היהודי גולדשטיין' הוצב בראש ועדת החקירה של האו"ם מטעמים אלו.

עלינו לחסום ללא פשרות, באמצעים חוקיים, העברת כספי תרומות המשמשים לקניית ותשלום שלמוני דמי לא יחרץ לישראלים הנמנים על ארגוני חזית ישראלים אנטי-ישראלים, "ארגוני שלום" ו"זכויות אדם" לכאורה, על-מנת שישמשו סוכנים זרים בשירות מדינות מערב אירופאיות וארה"ב. חשוב להגדיר קבוצות שיטנה ישראליות אלו כאיום אסטרטגי על מדינת ישראל (אותן עמותות חוץ פרלמנטריות כגון בצל"ם, שוברים שתיקה, שלום עכשיו, יוזמת ז'נבה, עדאללה, מוסאווה ורבים אחרים). לגבי דידנו, הללו הינם נלחמים במפעל הציוני ממש כפי שהחמאס עושה זאת, כאשר במקרים רבים אף האמצעים הנקוטים בידם זהים וכך, האמצעים לחסימתם חייבים להיות זהים.

ח) יש להקים צוות תגובות קבוע למוסדות האו"ם, במסגרת משרד ראש הממשלה, אשר הוא יהיה המנחה והנתב של משלחת ישראל לאו"ם ואשר יתעד כל חריגה קלה כחמורה נגדנו ויכין מערך תלונות בהתאם. אין לצפות כי מוסדות האו"ם ייענו חיובית לתלונותינו, אך למצער ייווצר תיעוד מתאים אשר ישמשנו במלחמת ההסברה הניטשת. הימנעותנו מהגשת תלונות על חריגות והפרות ביטחון של אויבינו כלפינו, הביאה על ראשינו צרה נוכחית זו. רבות ממדינות העולם מפעילות על ישראל סחטנות דיפלומטית שאינה הוגנת. והיכן ישראל כאשר נדרש ממנה לגמול באותו המטבע?

ט) יש להקים מערך משפטי אשר יפעל באורח קבע וינסח תלונות כנגד פרטים, ארגונים (כולל ישראלים), מוסדות ומדינות הנוקטות תוקפנות כנגדנו. תלונות אלו יועברו לכל פינה אשר חוקיה מחייבים להיענות לתלונה המשפטית. החוקים כנגד התנהלות אנטי ישראלית כבר קיימים, אך האכיפה של אותם חוקים כנגד המסיתים והחתרנים, שואפת לאפס.

י) עלינו להדגיש בכל הזדמנות כי אין לנו מלחמה עם עמים אלא עם השלטון עליהם. דוגמת אירן וטורקיה הינה עדכנית. עלינו להפעיל אסטרטגית "הפרד-ומשול" בו נחבק את העם האירני והטורקי, ונילחם בנחרצות בשלטון שוטם-ישראל שם. יש לחזק ולאמץ את קשרינו (עם חלקם אנו כבר מקיימים יחסים חשאיים הדוקים) עם עמים שאינם רואים עצמם חלק מאירן או מטורקיה, כגון הבלוצ'ים באירן והכורדים באירן, טורקיה ועירק.

יא) יש ליצור קשרים מאורגנים וממוקדים (תחת כסות של "זכויות אזרח" ו"צדק חברתי") עם ארגונים ומוסדות במדינות הנתונות כבר בימים אלו למתקפה איסלאמית פנימית (אנגליה, צרפת וגרמניה למשל), אשר כבר מטה את ההתנהלות הפוליטית של אותן ארצות כנגד המערב, הדמוקרטיה וישראל.

יש לשלב פעולות אלו עם מדינות וארגונים המשתפים מטרותיהם עם מטרות ישראל בבחינת "אויבו של אויבי, ידידי". אין לחשוש מניצול הפחד הקמאי של אזרחים במדינות אלו כלפי האיסלאם המיליטנטי, יש להעצים הפחד הזה ולמנפו כנגד אויבינו.

יב) יש לקדם דיאלוג ה'נפתח בהדרגה' עם מוסדות, ארגונים ומדינות הנתונים תחת איום של כיבוש איסלאמי בעתיד הניראה לעין, בדבר אפשרותו ויכולתו של ארגון האומות המאוחדות להוות מתווך הוגן בסכסוכים בינלאומיים (זו המטרה שלשמה הוקם). ניתן בהחלט לקדם הרעיון של פיצול האו"ם בין גוש הסירוב האיסלאמי לבין שאר העולם. גם אם דיון זה לא יישא פירות, הרי שיהווה תמרור אזהרה בינלאומי לאשר נעשה כיום במסדרונות האו"ם ומוסדותיו, ובכך אפשר כי יהפוך החלטות מוטות גוש איסלאמי לבלתי-רלוונטיות.

לא לחינם ניתנה הכותרת לקטע זה כפי שניתנה, ועניינו רמיזא לחכימא. הנושא רגיש ולכן נעמוד כאן על חלקיו הפחות רגישים. יותר ויותר מתברר כי "מאזן ההבנה" נועד על-ידי מדינות מסוימות, ידידות-על-תנאי ושונאות כאחת לכיפוף ידיה של ישראל מאחורי גבה, להטלתה אל הקרשים על-מנת שתפנה מקום לאינטרסים בינלאומיים חובקי עולם, שאין בינם לבין ביטחונה וקיומה של ישראל ולו דבר.

אנו פשוט בלבלנו את היוצרות. אנו מתרגלים נחמדות כלפי כל העולם ואחותו, בעוד שעלינו להיות "נחמדים" ונוחים לידידינו המובהקים ושטן מהגיהנם לאויבינו. מאידך-גיסא, עלינו להפוך כל הללו שבתווך, בכל אמצעי שבידינו, הללו הפוסחים על שני הסעיפים, לאוהדינו, תוך שילוב מושכל וחילופי-לסירוגין של שתי הגישות לעיל.

מצבנו הגיאופוליטי ד'היום מלמד כי בלא שנפעל באורח רב-מערכתי בו-זמנית, הרי שלא נזכה לחזות בשיפור מעמדה הבינלאומי של ישראל, אשר זה מצידו הינו בעל השפעה רבה על יכולת קיומנו. יחסי ציבור ופעולות מבריקות בכיוון זה, לא ישנו לבדם מהותית את מעמדנו בעולם. נחוצות לנו את אותן פעולות הקצה, ביטחוניות והסברתיות, אשר שילובן במערכת יחסי הציבור, הן שתבאנה השינוי המיוחל בבוא היום.

במישור המעשי, כלל המסע המתוזמר כנגד ישראל, אשר החל כבר בסוף המאה הקודמת וקצהו העכשווי הבלתי-גמור הוא ב"דוח גולדסטון" וההתנהלות סביבו, מוכיחים כי אין שכר למתינות. מחד-גיסא, אויבינו אינם מבקשים מעמנו להיות מתונים ו"נחמדים", אך הם נבנים על נחמדותנו ו"יופי נפשנו" כנדבך אשר יאפשר להם לאבדנו ולהשמידנו. מאידך-גיסא, רבות ממדינות העולם מצפות מאיתנו להתגמד ולגווע באורח טבעי עם חלוף הזמן. ומכאן עלינו לפעול למען האינטרסים שלנו בקור רוח תוך ראייה מעשית נחרצת.

סיסמאות "איפוק הוא כוח", או גרוע מכך: "שלום של אמיצים", הזכורות לדראון, הינן מאחזות עיניים, אוויליות ופשטו זה מכבר את הרגל. התנהלות אורווליאנית זו הביאה על ראשינו את אשר אנו חווים כיום. דוגמה שלילית לכך היא שתיקתנו וחוסר תגובתנו לנוכח התעצמות החיזבאללה אשר המיטה על ראשינו את מלחמת לבנון השנייה ושמונה שנות הפגזת הנגב המערבי ללא תגובה הולמת אשר הביאה על ראשינו את מבצע "עופרת יצוקה" וצרותינו הנוכחיות בעקבותיה.

החשש בישראל מלהגיב כהלכה כנגד מדינות הרואות בנו ישות חלושה, שלא כדין (כדוגמת שבדיה וטורקיה), אין לו תימוכין פרקטיים. נהפוך הוא, הטחת ביקורת-נגד נאותה ובונה, מהווה את המסד הראוי יותר ליחסים אמיצים והדוקים בסופו של יום. לדאבוננו, אנו כאנו, איננו רואים את הנולד, תזזיתיים וחסרי סבלנות להמתין לסופו של אותו היום.

עלינו להגיב במתכונת "הכלב המשוגע", שעניינו תגובה חזקה ונחרצת ככל שניתן כנגד כל תוקפנות נגדנו, קלה כחמורה, ובאורח מיידי, בזמן אמיתי. גישתנו כי העולם יבין ויכיר בצדקתנו אינה מחזיקה מים. ממילא רובן של מדינות העולם נמצאו שוטמות ישראל מובהקות ללא תלות במעשינו ואילו החלק השני מחניף לראשון. ומכאן, לא הבנה עלינו לחפש, אלא פחד ממעשינו האפשריים. במקומותינו נוהגים לעיתים לכנות זאת 'כושר הרתעה' על סטרואידים. ולשם כך על ישראל להגיב מיידית, בנחרצות ובאורח בלתי-צפוי כנגד כל תוקפנות כנגדה. יהיה זה קלה כחמורה, קסאם על שדרות או מאמר שיטנה שוודי.

ככל שנגיב באורח זה, ניווכח כי יותר ויותר מדינות תנסנה להתקרב לכיווננו. עלינו להכיר כי בנושא היחסים הבינלאומיים אין שכר מיידי לעמל. התנהלות נחרצת ("הכלב המשוגע"), תניב בראשיתה הרעת היחסים עם חלקן של מדינות העולם וזאת בטווח של שנתיים עד ארבע שנים, אך הסינוסואידה החיובית תעלה בסופו של יום לכיוננו, יותר ויותר מדינות תבקשנה את קירבתנו לאחר מכן משנדבוק בעקרונותינו. חוסר סבלנותנו המובנה להבשלתם של תהליכים הוא ברגיל שבעוכרנו. הדיפלומטיה משולה למשחק השחמט, לעיתים קרובות יותר, התמרון החזוי העתידי, ולא המיידי, הוא שיניב את התוצאה הסופית הרצויה.

מאידך-גיסא, אל לנו למתוח החבל ואף אולי לקרעו באורח שאינו בר-חזרה. יש להותיר ערוץ ופתח הידברות עם אומות שוטמות ישראל אשר ישחרר קיטור ובכך ימנע החרפה מיותרת של יחסים בטווח המיידי ויאפשר מסלול חזרה בעתיד.

גיוון מקורות האספקה החלופיים שלנו, צבאית ואזרחית, הינו צורך קיומי עבורנו. חרמות בריטיות כמו גם רמיזות גסות אמריקניות (אשר הוכחשו כמובן באורח דיפלומטי), בדבר אמברגו נשק, מלמדות כי עלינו לגוון באורח מקסימלי את קשרי חוצנו ויחסי הידידות שלנו עם אומות העולם, כולל אלו אשר בראייה קצרת טווח, אינן לכאורה שוות את המאמץ. עלינו לשלוח לחמנו על פני המים על-מנת שנמצאהו ברבות הימים.

ניסיונותינו ליצירת מאזן הבנה עם אויבינו כשלו והתמוטטו כמגדל קלפים משך עשרים השנים שחלפו, ולא משום שלא ניסינו אלא משום שאויבינו אינם רואים כל אפשרות לקיומנו לצידם במזרח התיכון. לגבי דידם, גם כינון הסכם שלום זה או אחר, הוא אך צעד נוסף בהגשמת "תיאוריית השלבים" הערפאתית להשמדת ישראל. ולכן, יצירת מאזן אימה (או כושר ההרתעה), טקטי ואסטרטגי, אשר יתפרש גם כחוצה את גבולות המזרח התיכון, הוא בעל הסיכויים הרבים ביותר להשכין שלום באזורנו.