ממשלתה השנייה של הקנצלר מרקל: המשכיות ושינוי

כשינוי חשוב בהשוואה למדיניות הממשלה היוצאת ניתן לציין את ההחלטה להאריך את אורך חייהם של מספר כורי כוח גרעיני, שעל סגירתם הוחלט בזמן כהונתה של הממשלה שקדמה לממשלה היוצאת.

תחומי החוץ והביטחון לא היוו נושא מרכזי במשא-ומתן הקואליציוני. יש בפשרה שהושגה כדי לבטא המשכיות בצד שינויים קלים בלבד. שלושה עמודי היסוד שימשיכו לעמוד בבסיס מדיניות החוץ והביטחון יהיו: המשך שיתוף הפעולה בתחום האינטגראציה של האיחוד האירופי, השותפות הטרנסאטלנטית ובמרכזה נאט"ו והמולטילטרליזם כאמצעי שיאפשר לגרמניה לתת ביטוי לאינטרסים החשובים שלה בתחומי החוץ והביטחון.

להלן מספר נקודות ראויות לציון: הצורך בהתאמת המסגרות המולטילטרליות בתחום הפיננסי ויתר המסגרות שמחוץ לאו"ם לנסיבות שהשתנו בעקבות המשבר הפיננסי, חיזוק האו"ם ע"י הנהגת רפורמה מקיפה שתיתן ביטוי לשינויים ביחסי הכוחות בעקבות סיום המלחמה הקרה והמשבר הפיננסי ( בהקשר זה חותרת גרמניה להשגת מושב במועצת הביטחון לאיחוד האירופי ועד שזה יקרה למושב לעצמה), המשך הרחבת האיחוד בשום שכל , קרי עמידה על כל הקריטריונים והתנאים אותם יש למלא ללא הנחות ובכלל זה הבעת תמיכה בהמשך המו"מ עם טורקיה ללא קביעת מועד לסיומו, תוך הבהרה כי במידה וטורקיה או האיחוד לא יוכלו לעמוד בדרישות יהיה מקום למצוא מסגרת דוגמת הענקת סטטוס מיוחד שיביא להידוק הקשר בין האיחוד לטורקיה (ניסוח התואם את מדיניותה של הקנצלר אשר בסופו של יום אינה מתייחסת בחיוב לאפשרות צירופה של טורקיה לאיחוד), קריאה להמשך הרחבת והעמקת מדיניות השכנות של האיחוד (מוזכרות האזור שממזרח לגרמניה בעוד אזור הים התיכון אינו מזכר) וקריאה לחיזוק התאום והעשייה עם קהיליית הערכים המערבית.

אשר לשכנות של גרמניה, ניתן דגש ליחסים עם רוסיה הן בקונטכסט המולטילטרלי ( חיזוק יחסי נאט"ו רוסיה וחתירה להקמת ארכיטקטורה ביטחונית אירו-אטלנטית בשיתוף פעולה הדוק עם רוסיה בפתרון משברים אזוריים ובקונטקסט הבילטרלי.

בסימן המשכיות - ויחד עם זאת להט ונחישות לשינוי בעיקר מצידו של שר החוץ הנכנס ווסטרוולה - תופסים נושאים כמו פירוק הנשק ובקרת הנשק מקום מרכזי בסדר היום של הממשלה הנכנסת. מובעת תמיכה בחתירתו של הנשיא אובמה לעולם ללא נשק גרעיני כמו גם ביתר יזמותיו בתחום. עד להגשמת החזון, סבורה הממשלה הנכנסת כי גם צעדי ביניים יש בהם כדי להגדיל את הביטחון. כל הצעדים האלה נועדו למנוע הופעת מדינות גרעיניות חדשות והמשך מרוץ החימוש. בקונטקסט של ועידת ההמשך של אמנת ה –NPT (בשנה הקרובה), מתכוונת גרמניה לגלות יזמה בניסוח אמנות חדשות ובחתימה על אמנות קיימות. (אין ספק כי בפעלתנות גרמנית בתחומים לעיל טמון פוטנציאל לחילוקי דעות עם ישראל). בלחץ המפלגה הליבראלית מופיעה בהסכם פיסקה הקוראת (בתאום עם נאט"ו וארצות הברית) להוצאת הנשק הגרעיני מגרמניה.

אשר למזרח התיכון, ניתן למצוא את טביעות אצבעותיה של הקנצלר מרקל. גרמניה חוזרת ומאשרת את מחויבותה המיוחדת לישראל כמדינה יהודית (התוספת של מדינה יהודית מוזכרת לראשונה במצע ממשלתי ומהווה תופעה ייחודית בנוף האירופאי). בצד החתירה ליציבות ודמוקרטיה, יש חזרה על התמיכה בפתרון של שתי מדינות - ישראל שתוכר על-ידי כל שכנותיה כשאזרחיה יוכלו לחיות בשקט ובביטחון , ומדינה פלשתינית שלאזרחיה תינתן הזכות להגדרה עצמית.

הד לעמדה ארוכת שנים של המפלגה הליבראלית ניתן למצוא בקריאה לכינוס ועידה אזורית במתכונת ובש"א (הוועידה לביטחון ושיתוף פעולה אזורי באירופה) כמו גם על בסיס אנאפוליס ומפת הדרכים.

שינוי בהשוואה לעמדת הממשלה היוצאת יש לראות בכוונה של גרמניה להקטין באופן הדרגתי את תרומתה או השתתפותה במסגרת כוח יוניפיל בלבנון כצעד בדרך לסיום מעורבותה. את הצעד יזמה המפלגה הליבראלית אשר התנגדה מלכתחילה לעמדת הקנצלר ושר החוץ שטיינמאייר לשיגור כוח ימי ליוניפיל. את התנגדותו הסביר ווסטרוולה בנימוקים היסטוריים המונעים מגרמניה בגין יחסיה המיוחדים עם ישראל לשגר כוח צבאי למזרח התיכון. המשך הדבקות בקו הזה עלול להגביל את יכולתה של גרמניה ליטול על עצמה בעתיד משימות חדשות וכפועל יוצא, להגביל את השפעתה. כמעט בבחינת פטור בלא כלום אי-אפשר, מוזכרת לבנון (חיזוק סוברניות ויציבות), ועירק (התפתחות הדמוקרטיה והמשך השיקום).

הפיסקה בנושא אירן, הנפתחת בקביעה כי יחד עם שותפותיה למשא-ומתן תתרום גרמניה חלקה לכך שאירן לא תשיג נשק גרעיני, מהווה המשך של מדיניות גרמניה בנושא. הדרך להשגת היעד לעיל היא באמצעות משא-ומתן ובמידת הצורך בהחרפת הסנקציות. הציפייה הינה לשקיפות אירנית בפרויקט הגרעיני - זכותה של אירן לשימוש באנרגיה גרעינית אזרחית אסור שתהווה איום על שכנותיה.

בסוגיית אפגניסטן אשר לה יש היבטים פנימיים (התנגדות גדלה של חלקים רחבים בציבור להמשך הנוכחות הצבאית) ובינלאומית (פעילות במסגרת נאט"ו כחלק מהמאבק בטרור) קובע המצע כי יש להעביר בהדרגה את האחריות בתחום הביטחוני לידי ממשלת אפגניסטן, בכדי ליצור את התנאים להוצאת הכוח הגרמני משם. הוצאת הכוח (כך רצונה של הקנצלר) יעשה בתאום עם בנות בריתם.

תיק החוץ הופקד כאמור בידי יושב-ראש המפלגה הליבראלית ווסטרוואלה הנעדר ניסיון בינלאומי. הוא ממשיך את המסורת של שרי חוץ ליבראלים: וולטר של, גנשר הפעלתן וקינקל. תיק ההגנה הופקד בידיו של הכוכב העולה של הפוליטיקה הגרמנית הברון צו גוטנברג, אשר כיהן כשר הכלכלה בממשלה היוצאת. איש צעיר ומוכשר אשר כחבר בונדסטאג רכש ניסיון רב בתחום מדיניות החוץ. הפקדת תיק הביטחון בידיו תאפשר לו להיכנס לתחום האפור שבין מדיניות החוץ והביטחון. דמות מרכזית נוספת לצידה של הקנצלר יהיה שר האוצר שוייבלה, שכיהן כשר הפנים בממשלה היוצאת והיה יד ימינו של הקנצלר קוהל.

מצעי מפלגות וממשלות לאחר שמוצגים, מוכנסים אחר כבוד למגירות או שמשמים חומר בידי האופוזיציה לניגוח הממשלה. יש להניח שהמציאות הקשה שעמה צפוייה גרמניה להתמודד בשנים הקרובות, תאלצה לנקוט בצעדים שלא יעלו בקנה אחד עם היעדים עליהם התחייבה במצע הקואליציוני.